נינה פינטו-אבקסיס נולדה וגדלה באשקלון  למשפחה דוברת חכתייה שמוצאה מטיטואן בצפון מרוקו. בעלת תואר ראשון ותואר מוסמך בספרות עברית מהאוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיה ניהלה קריירה תקשורתית, במסגרתה בשנים 1995–1996 כתבה והגישה את תוכנית הרדיו לספרות ״קראתי ספר״ ברשת א׳ של קול ישראל ובהמשך שימשה ככתבת לענייני משטרה בעיתון הארץ.
    בשנים 2001–2008 הייתה מרצה במחלקה לספרות עם ישראל ולימודי הבעה עברית במכללה האקדמית אשקלון. היא כתבה את עבודת הדוקטור בחוג לספרות עברית ופולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית, בהנחייתם של פרופ׳ גלית חזן רוקם ופרופ׳ יעקב בן טולילה, בנושא ״הומור בכינוים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכתייה: זהות פרטית מול זהות קולקטיבית״. בעד מחקר זה זכתה לפרס ע״ש רפאל פטאי מן האוניברסיטה העברית ובפרס מכון בן צבי לעבודת דוקטור. החל בשנת 2009 מלמדת במרכז ״סלטי״ לחקר הלאדינו במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן קורסים בתחום הפולקלור, והחל בשנת 2012 היא עמיתת מחקר במרכז. בנוסף, היא מלמדת קורסים ומרכזת הוראה בספרות עברית ובלימודי תרבות לתואר מוסמך באוניברסיטה הפתוחה.
    תחום התמחותה העיקרי של פינטו-אבקסיס הוא חקר הפולקלור והלשון של יהודי מרוקו הספרדית, תוך בחינת הווי חייהם במדינות המקור ועד למשברי הזהות עם הגירתם ממקור מוצאם. היא תרמה להנכחתה של החכתייה בישראל וכיום היא אחת החוקרות היחידות בתחום זה. תחומי מחקר נוספים בהם היא עוסקת הם הפולקלור ההומוריסטי הנהוג בקרב ערביי ישראל וסיפורי החיים של דוברי לאדינו ובהם ניצולי שואה מיוון. החל ב-2015 מכהנת כיועצת למועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.
    בשנת 2014 הוציאה לאור את ספרה, הטווס, המגוהץ וחצי האישה: כינויים הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה. הספר הוא מחקר מקיף אודות יהודי צפון מרוקו, שבתוך כך מציג את נסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים וסממנים אוניברסליים, תוך התמקדות בלשון ותרבות החכתייה של יהודי טיטואן. החכתייה היא הניב של לאדינו שדברו צאצאי מגורשי ספרד בצפון מרוקו, אותה דוברים כיום מספר אלפי יהודים הפזורים בישראל, דרום אמריקה וארצות המערב. במסגרת המחקר תיעדה פינטו אבקסיס מסורות אוראליות רבות בהסתמך על מספר רב של מידענים, ובכך תרמה לשימור לשון ותרבות החכתייה, שהן בתהליכי היעלמות עקב התפזרות הקהילות דוברות החכתייה ותהליך רה-היספניזציה שהחל בקרבן עוד במאה ה-19 (במסגרתו יהודים רבים זנחו או הצניעו את השימוש בחכתייה לטובת הספרדית המודרנית). בעד ספר זה זכתה פינטו אבקסיס בפרס בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תשע״ה.
נשואה, אם לשניים ומתגוררת בתל אביב. נינה פינטו-אבקסיס נפטרה לאחר מחלה קשה בי״ט בתמוז תשע״ט, 22 ביולי 2019.
[מקורות: ויקיפדיה, האוניברסיטה הפתוחה]

• הומור בכינויים בקרב יהודי טיטואן דוברי החכתייה : זהות פרטית מול זהות קולקטיבית (ירושלים, תשס״ז 2007) <דיסרטציה--האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס״ז 2007>
• הטווס, המגוהץ וחצי האישה : כינויים, הומור ופולקלור בשיח היום-יום של יהודי טיטואן דוברי החכתייה (ירושלים : מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע״ד 2014)
• סיפורים אינטימיים (חבל מודיעין : דביר, תשע״ז 2017)
• מחר אני הולכת (חבל מודיעין : כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2019) <עריכה – יגאל שוורץ>

• לחיות בכבוד : רשימות באתיקה יישומית / עובדיה עזרא (ירושלים : כרמל, תשע״ט 2018) <בשיתוף צבי טאובר, נינה פינטו אבקסיס, מור סטולר>