יצחק מרעלי, בן לאחת המשפחות הוותיקת באלג׳יר, נולד בי״ב באלול תרכ״ז, 12 בספטמבר 1867. למד במוסדות החינוך היהודיים שם ובעיקר למד בעצמו מספרי־לשון ודקדוק עבריים שנזדמנו לו. עסק במסחר ובהוראה ומ־1894 מנהל בית תלמוד־תורה הכללי ״עץ־חיים״. תפקידו זה קיים במשך שש שנים – וכל השנים שלא על מנת לקבל פרס. ב־1903 פרש ממסחרו והתמסר לפעלו הספרותי־המדעי. כל השנים בפעילות ציבורית ונימנה בראשי הקהילה היהודית.
    החל בכתיבתו בגיל בר־מצווה ומאמרו הראשון נדפס ב״מגיד משנה״ (1887) ומאז השתתף בשירים, מאמרים ומחקרים במרבית העיתונים וכתבי־העת העבריים במחצית השנייה של המאה הי״ט ולא מעט בספריהם של אחרים. זיקתו לשירת ספרד בימי־הביניים נתנה את אותותיה בשירתו, שהיתה בנוסח זה. אסופת שיריו אלה הוא ספרו ״עת מלחמה ועת שלום״ (אלג׳יר, 1929. ליד המקור בא תרגום לצרפתית). עסק הרבה בחקר ספרות ישראל ובייחוד בזו שצמחה באלג׳יר. בתחום זה הוא ספרו ״צפנת פענח״ (״שירים קדמונים פרי רוח רבני אלג׳יריה הראשונים״ בצירוף הערות ותיקונים ותוספת הגהות מחיים ברודי. ברלין, 1897. ב״קובץ על יד״ יב–יג). חומר נוסף מעין זה נותר אצלו בכתובים. אף במהדורת ה״מחזור לימים נוראים כמנהג אלג׳יר״ (אלג׳יר, תרצ״ז) שיקע חומר מחקרי בהקדמתו המפורטת ובבדיקת הנוסח. כתב גם צרפתית וכן תרגם לצרפתית מספרות ישראל.
    יצחק מרעלי נפטר באלג׳יר בד׳ בניסן תשי״ב, 30 במארס 1952.

יצחק מרעלי בספריה הלאומית

יצירות יצחק מרעלי בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, Encyclopedia of Jews in the Islamic World, ויקיפדיה, אתר החכם היומי