מיכאל אבן-ארי, בן נפתלי-הרמן וקרולינה שוורץ, נולד במץ (כיום בתחומי צרפת) בל' בתשרי תרס"ה, 9 באוקטובר 1904 כוואלטר שוורץ. התחנך במץ וסיים לימודיו באוניברסיטת פראנקפורט כבוטנאי (1926). הורה באוניברסיטאות פראנקפורט (1927־1928), פראג (1928־1931) ודארמשטאדט (1931־1933). עלה ארצה ב־1933 והורה בוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים מ־1934 (תחילה כמורה מהחוץ, ומ־1951 כפרופיסור). פרופ' אבן ארי לקח חלק במאבקי היישוב כחבר ב"הגנה" ושירת בצבא הבריטי ובבריגאדה היהודית. את זיכרונותיו כתב בספרו המדבר מתעורר. כיהן בשנים 1953־1959 כסגן נשיא־האוניברסיטה. במרכז עשייתו הציבורית של פרופ' אבן ארי עמדה פעילותו למען האוניברסיטה העברית בירושלים, הן כשליח המוסד הן כסגן נשיא האוניברסיטה. גולת הכותרת של פעילותו הייתה בניינו של הקמפוס בגבעת רם, לאחר הניתוק בתש"ח מהקמפוס בהר הצופים. ניהל מ־1959 חוות חקלאיות ניסיוניות בשבטה, בעבדת ובוואדי משש, שידעו חקלאות משגשגת בימי קדם. בחוות שוחזרו מפעלים חקלאיים בשיטות עתיקות ונבדקה שאלת הישרדותם של צמחי מדבר. בזכות מחקרו התחדשה החקלאות באזור זה של הנגב, והיא משמשת דוגמה לאזורים מדבריים בעולם. פירסם מחקרים בבוטניקה בעברית ובלועזית.
    מיכאל אבן-ארי נפטר בירושלים בי' בניסן תשמ"ט, 15 באפריל 1989.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]