שמואל אברמסקי נולד בסובלק, פולין בניסן תרע"ג, אפריל 1913. למד בבית ספר תיכון בפולין ולאחר עלייתו ב-1934, בבית־המדרש למורים בירושלים. סיים לימודיו באוניברסיטה העברית. עסק בהוראה מ־1939. בפולין היה פעיל במפלגה הקומוניסטית ואף נאסר בגיל 17 וישב קרוב לשנה בבית־הסוהר. בארץ היה בפעילי אנטיפ״א בירושלים. מ־1938 פרש מכל פעילות פוליטית.
    פירסם תחילה בפולנית (1930) מאמרים בעניני־מארכסיזם, ובארץ, עד 1948, מאמרים פובליציסטיים ומ־1948 מאמרים ומחקרים בגיאוגרפיה-היסטורית של ארץ־ישראל וארכיאולוגיה. ספריו פרשה בתולדות הנגב (תשי״ג), מבוא לגיאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל (תשט״ו), מסילה בערבה (תולדות הערבה בימי המקרא. תשי״ט), מבחר ספרים בידיעת הארץ (ביבליוגרפיה. תשי״ז), בר כוכבא נשיא ישראל (תשכ״ב) וסידרת חוברות בהוצאת צה״ל: הערבה, סיני, מניצנה עד קדש ברנע, הר-הצופים (תשי״ז־תש״ך) ועוד. השתתף, יחד עם מ. זיו וש. קירשנבוים בספר דברי הימים, (ספר לימוד לבתי־ספר תיכוניים א, תשי״ח ואילך) ובהסברים בעניני היסטוריה, חרושת ומלאכה באלבום: פני עולם המקרא. ערך גם את המהדורה העברית של ספרי נלסון גליק (אפיקים בנגב, מעבר לירדן, תש״ך) והאנציקלופדיה לגיאוגרפיה מקראית (תשכ״ג).
    בשנת 1965 הצטרף לקבוצת מייסדי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (עוד בגלגולה הראשון כ"המכון להשכלה גבוהה בנגב") והיה ממייסדי המחלקה למקרא ולתולדות המזרח הקדום. לימד בה במשך כעשרים שנה, עד פרישתו בשנת 1984. פרופ' אברמסקי היה ממייסדי "החברה לחקר המקרא", והיה חבר בחוג העיון בתנ"ך של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. ערך את חידוני התנ"ך הראשונים. במשך שנים שימש פרשן ב"פרקי היום בתנ"ך" בקול ישראל. הוא ערך את "בית המקרא" ואת האנציקלופדיה לגאוגרפיה מקראית, וכמו כן היה חבר מערכת האנציקלופדיה העברית, אנציקלופדיה מקראית, אנציקלופדיה יודאיקה ו"עולם התנ"ך". ערך את "ספר שמואל ייבין" יחד עם יוחנן אהרוני ובן ציון לוריא. בשנת תשמ"ט (1989) זכה בפרס ביאליק על מפעל חייו בחקר המקרא וההיסטוריה המקראית.
    שמואל אברמסקי נפטר בירושלים בי"ט בשבט תשס"ד, 11 בפברואר 2004.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]