שמחה ראובן אדלמן נולד בוילנה, ליטא, בכ' בשבט תקפ״א, 23 בינואר 1821. חונך על ברכי-התורה והושפע על ידי חבר נעורים, בצלאל יהודה אליאשברג, לעסוק בהשכלה. למד בישיבת וולוז׳ין ועבר, לאחר־נישואיו, לבית חותנו לראסיין בזאמוט. משירד חותנו מנכסיו נעשה סוכנו של גביר נודע בימים ההם, גבריאלוביץ, ועל ידי כך ניתנה לו שעת כושר להיות הראשון במבחיני שירתו של י״ל גורדון (יל״ג ביקש כהונת מורה בבית גבריאלוביץ והראה לאדלמן ביכורי עטו). לרגל פרנסתו, שלא נמצאה לו בריווח, היה נע ונד בין ערים ועיירות בליטא (קובנה, טלז — ונפגש שם שנית עם יל״ג). זמן מה ישב במוהילב כפקידו של ש. צוקרמן (משפחה מסועפת, שאחד מבניה היה המהפכן אליעזר צוקרמן). בסוף ימיו עבר לבית חתנו בוארשה ושם חי עד סוף ימיו.
    אדלמן היה מהנודעים ביותר בספרות המחקר בעברית במחצית השניה של המאה הי״ט. השתתף בחקרי מקרא ותלמוד בעתונות ובכתבי-העת העבריים (״הכרמל״, ״המגיד״, ״האסיף״ ועוד) בחתימתו: ״שר בין חי״ל העדולמי״. ספריו: ״השושנים״ (ביאורי מקראות ושירים. קניגסברג, תר״ך), ״המסילות״ (וילנה, 1875), העוסק בחקר שינויי נוסחאות כתובי-המקרא בספרות התלמוד ומסקנתו: אין ללמוד משינויים אלה על נוסח אחר מזה שלפנינו. משהוציא לאחר מכן שמואל רוזנפלד את ספרו ״משפחת סופרים״, בו הגיע למסקנה הפוכה, יצא נגדו אדלמן בביקורת חריפה ב״הכרם״ של אלעזר אטלס. אף מצויים בספר זה ביאורים לי״א מזמורי תהלים (צ–ק), מחקר על פרק ס״ח בתהלים ועוד, ״התירוש״ (ביאורים על מדרש רבה. א-ב, ורשה, 1891־1901), ״דורש רשומות״ (ביקורת על ספרו של א. ה. ויס. וארשה, תרנ״ג). רבים מביאורי המקראות שלו נכנסו ל״מקראי קודש״ של אברהם דובער הכהן לבנזון (אד״ם הכהן) ויותר מזה נשאר בכתובים (בין היתר: פירוש לאיוב, שסיימו בגיל צעיר). תרגומו העברי לרובינסון מאת קמפה אבד עוד בחייו. קצת מנחלתו הספרותית הדפים בנו, מרדכי יצחק אדלמן, בכלל ספריו הוא – בספרו: ״מערת עדולם״ (ביאליסטוק, 1912) נדפס חיבורו: ״העקוב למישור״, הגהות וחידושים על פסיקתא דרב כהנא ועל הש״ס ובספרו האחר של הבן: ״טובים השנים״ (ביאליסטוק, תרע״ג) שייך לאביו החלק הראשון: ״היין השרוני״ (שירים, מצבות וחידות). שמחה ראובן אדלמן נפטר בוארשה בכ״ב בטבת תרנ״ג, 10 בינואר 1893.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia]
[צילום: אוסף שבדרון, הספריה הלאומית בירושלים]