שאול אדלר נולד בקרליץ, כיום בתחומי בלארוס, בכ״ג באייר תרנ״ה, 17 במאי 1895. בהיותו ילד היגרה משפחתו לאנגליה והתיישבה בעיר לידס, בה גדל והתחנך. ב־1917 סיים לימודיו ברפואה באוניברסיטת לידס. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הבריטי.  נתקל בבעיית המחלות הטרופיות בהיותו בעיראק ומאז הקדיש מחקריו למקצוע זה. אחר המלחמה עבד בבית-הספר לרפואה טרופית בליברפול ואף סייר, לרגל מחקריו המקצועיים, באפריקה המערבית, במשך שלוש שנים. ב-1924 עלה ארצה וניהל את המכון למיקרוביולוגיה של האוניברסיטה העברית (אחד המכונים שקדמו לפתיחתה של האוניברסיטה). מ-1929 היה פרופסור לפרזיטולוגיה באוניברסיטה העברית ומנהל המחלקה. במשך השנים שימש דקאן הפקולטה לרפואה. במחלקה לפרזיטולוגיה  עבד במחקר ובהוראה עד לפרישתו בשנת 1965.
    ליד מחקריו במקצועו פירסם סיפורים בכתבי עת וקבצים עבריים וכן זיכרונות על הדמות שריחפה לפני ביאליק בכתבו את ״המתמיד״. פירסם חוברת על דארווין ודארוויניזם (א: דארווין ותורתו; ב : דארוויניזם ומוסר. תש״ך). תירגם את ספרו של י. וכסלר: בעיני רופא עצבים (תשי״ד) ואת מוצא המינים לצ'ארלס דארווין, בצירוף מבוא (תש״ך)
    עבודתו המדעית זיכתה את אדלר בפרסים רבים: פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (פרס כבוד) (1949), מדליית הזהב ע״ש ד״ר רוזנפלד מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (1963), פרס האגודה הרפואית הישראלית, פרס בובליק ופרס ישראל לרפואה (תשי״ז-1957). הוא הוכתר בתואר אביר מסדר האימפריה הבריטית ובאות הוקרה של החברה הבריטית המלכותית לרפואה טרופית. באוניברסיטת לידס, בה למד, קיבל ב-1965 תואר דוקטור לשם כבוד. תרגומו לספר מוצא המינים של צ'ארלס דרווין זיכה אותו ב-1962 בפרס טשרניחובסקי.
    שאול אדלר נפטר בירושלים בד' בשבט תשכ"ו, 25 בינואר 1966.
[מקורות: קרסל, תדהר,האנציקלופדיה העברית, ויקיפדיה]
[צילום: לני זוננפלד (בית התפוצות, ארכיון התצלומים, אוסף זוננפלד)]