צבי אדר (רבינוביץ-תאומים) נולד בפתח-תקוה בד בכסלו תרע"ח, 19 בנובמבר 1917. סיים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים (1950) והשתלם באוניברסיטת לונדון (1950־1951) ובאוניברסיטת קולומביה בניו־יורק (1957־1958). מ־1938 עסק בהוראה בבתי־ספר תיכוניים בירושלים ובאוניברסיטה העברית בירושלים (מקצוע הפדגוגיה) מ־1951 (מ־1958 פרופסור־חבר). מ־1958 מנהל בית־הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים.
    פירסם מאמרים ומחקרים בעניני חינוך ואת הספרים: החינוך המודרני — ההלכה והמעשה (תשי״א), ספור יוסף והוראתו (תשי״א), החינוך מהו? (לבירור מטרת החינוך והסמכות המחנכת. תשי״ב, 1963), ספורי משה והוראתם (תשי״ב), הערכים החינוכיים של התנ״ך (תשי״ד ואילך), תרגילים בהבחנה ספרותית (תשט״ז), הסיפור המקראי (תשי״ז. כאן נכללו שני הספרים על סיפורי-יוסף ומשה), יסודות החינוך (תשכ״א). ליקט וביאר את משנת הרמב״ם (תשי״ז). ערך את האנתולוגיה השקפת העולם של התנ״ך (מבחר מאמרים של כמה מחוקרי התנ״ך באירופה ובאמריקה במאה העשרים, תשי״ח) וסידרת פירסומים של הוצאת הספרים של בית־הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים. היה גם בין עורכי האנציקלופדיה החינוכית.
    צבי אדר נפטר בירושלים בח' באלול תשנ"א, 18 באוגוסט 1991.
[מקורות: קרסל]