חיים ברוך רוזן, בלשן וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, נולד בוינה בד׳ באדר תרפ״ב, 4 במרץ 1922, בשם היינץ אריך רוזנראוך. עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1938. את לימודיו הראשוניים עשה בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים, בין מוריו היה פרופ׳ יוחנן לוי. את עבודת המ.א. סיים ב־1943, ואת עבודת הדוקטור ב־1948. באותן שנים היה חבר ב״הגנה״ והגיע לדרגת קצין, ובמקביל עבד כמורה ללטינית בבית ספר תיכון בתל אביב בין השנים 1944 ל־1949 ובשנת 1949 החל ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1951–1952 יצא לפריז להשתלמות פוסט־דוקטורט ב-École des hautes études, שם היה תלמידו של הבלשן היהודי־צרפתי אמיל בנבניסט. באוניברסיטה העברית לימד רוזן עד יום מותו, הרבה לאחר שפרש לגמלאות. במהלך השנים כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות רבות, ביניהן בשיקגו, בניו־יורק ובמוסדות מובילים בפריז. בשנת 1977 זכה בפרס ישראל לבלשנות, וב־1992 הוענק לו פרס המחקר על שם אלכסנדר פון הומבולדט. רוזן המשיך בעבודתו הבלשנית עד יומו האחרון ונפטר בעת שהותו בפריז בכ״ב בתשרי תש״ס, 2 באוקטובר 1999.
    רוזן פרסם מאמרים וספרים בעברית ובשפות נוספות בנושאי בלשנות בכלל והעברית של ימינו בפרט. ספריו בעברית כוללים: ״תהליכי־לשון. עיוניים בתופעות העברית המדוברת״ (תשי״ב—תשי״ג, במסגרת הקונטרסים ״לשוננו לעם״), ״שיחות על לשון והיסטוריה״ (תשי״ד), ״העברית שלנו״ (תשט״ז) ו״עברית טובה״ (עיונים בתחביר הלשון ״הנכונה״, תשי״ח). בנוסף, הוציא לאור את ״יסודות הלשון הרומית״ (א–ב, תש״ח–תשי״א) ותירגם יחד עם חנה רוזן את אריסטו: ״מדע המדינה״ (תשט״ז—תשי״ח) ו״הנספחות למסות על הטבע״ (מטפיסיקה, עריכה פילוסופית: ש. פינס, תשכ״ז).

חיים ב. רוזן בספריה הלאומית

מקורות: קרסל, ויקיפדיה.