יצחק אלעזרי־וולקני (וילקנסקי), אגרונום, סופר ופובלציסט עברי, ממתכנני ההתיישבות החקלאית בארץ־ישראל, נולד באישישוק, עיירה דרומית לעיר וילנה, על גבול בלארוס, בט״ו בשבט תר״ם, 28 בינואר 1880. אלעזרי־וולקני היה בנו של הרב אליעזר יהושע וילקנסקי מאישישוק. הוא למד תורה בישיבת טלז, ולאחר־מכן מדעי־הטבע, פילוסופיה ותורת־הכלכלה באוניברסיטות של ברן, ברלין וקניגסברג. ב־1908 עלה לארץ־ישראל וניהל את החוות החקלאיות בן־שמן וחולדה (1909–1918). הוא היה בין פעילי ״הפועל הצעיר״ ונציגם בקונגרסים ובמוסדות הישוב והציונות. ב־1921 הקים את תחנת־הנסיון החקלאית של ההנהלה הציונית (היום: התחנה לחקר החקלאות) וניהלה עד פרישתו ב־1951. היה ממייסדי המכון ללימודי החקלאות של האוניברסיטה העברית, שהוקם ברחובות והיה אחר־כך לפקולטה לחקלאות. ב־1938 נתמנה לפרופסור לכלכלת המשק החקלאי. כמו־כן מילא תפקידים ציבוריים ומדעיים שונים נוספים.
    ביכורי־עטו נתפרסמו ב״הדור״ של פרישמן; השתתף ב״המעורר״ של ברנר, וביחוד ב״הפועל הצעיר״ (מאמריו חתומים: א.ציוני), במאמרים בתחום תיכנונה של החקלאות וביחוד ההתיישבות הלאומית (״ההתישבות העובדת״) והמשק המעורב. אלעזרי־וולקני לחם באחד־העם ובתורתו. ביקש לבסס את ערכה הכלכלי והלאומי של העבודה העברית תוך הוקעת פגמיה של ההתיישבות הפרטית, אך היה הראשון להערכה חיובית של המפעל ההתיישבותי של ״הנדיב הידוע״. סיגנון מאמריו מליצי ואף נשגב, ככל שניכרת בהם זיקה למציאות ולקרקע. כתב קונטרסים מרובים בענייני חקלאות והתיישבות וספרים (רובם קבצי מאמרים): ״בדרך״ (תרע״ח) , ״מדות״ (1924), וערך את הספריה החקלאית ״בכפר״. פירסם גם מסות בענייני ספרות, וכן מחזות (חתומים: י. אבויה). את כתביו כינס בעשרה כרכים, תש״י–תשט״ו. בתש״י יצא מבחר כתביו מכל הסוגים בשם: ״מורה הדרך״, בצירוף פירוט תוכן עשרת הכרכים ורשימה ביבליוגראפית של קונטרסיו בענייני חקלאות והתיישבות.
    אחיו הוא הסופר מאיר וילקנסקי.
    יצחק אלעזרי־וולקני נפטר ברחובות בג׳ בסיון תשט״ו, 24 במאי 1955 ונטמן בבית העלמין במושב נהלל.

נכתב על־ידי ג. קרסל עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]