זאב בן־חיים (גולדמן), בלשן, נולד במושטשיסקא (גליציה, כיום בתחומי אוקראינה) בכ״ג בטבת תרס״ח, 28 בדצמבר 1907. סיים לימודיו בבית־המדרש לרבנים ובאוניברסיטה בברסלוי (1932). עלה ארצה בתרצ״ד. שימש מזכיר מדעי של ועד־הלשון העברית (1934–1950) וסגן נשיא האקדמיה ללשון העברית (מ־1961). הרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בתורת הבלשנות העברית מ־1950 (פרופיסור־חבר מ־1955).
    פירסם בלועזית ובעברית מחקרי־הלשון העברית והלשונות השמיות. ספריו העבריים הם: לשון עתיקה במציאות חדשה (שיחות על בעיות בלשון העברית החיה. תשי״ג), עברית וארמית נוסח שומרון, על פי תעודות שבכתב ועדות שבעל־פה (שלושה כרכים. תשי״ז–תשכ״א). היה  מעורכי הפירסומים של ועד הלשון (מלון למונחי האנטומיה עם א. רבינוביץ ועוד), הביבליוגרפיה של נ. ה. טור־סיני (יחד עם ברוך שוחטמן) ולשוננו, כתב־העת לחקר הלשון העברית.
    זאב בן־חיים נפטר בירושלים בל׳ באב תשע״ג, 6 באוגוסט 2013.

מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, ויקיפדיה