יפה קרינקין ספניולטו נולדה במושב מרחביה בי׳ בחשון תרע״ח, 26 באוקטובר 1917 לאביה, ד״ר דב-מאיר קרינקין, רופא עיניים ואמהּ, גרוניה, מחלוצי העליה השניה. מילדותה אהבה לחבר שירים וסיפורים. סיימה את הגימנסיה 'הרצליה' בתל אביב ולמדה מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1937 שלחה את שירה הראשון לדבר לילדים ובאותה שנה פירסמה את ביכורי שירתה הלירית בדף לספרות של 'השומר הצעיר' (בעריכת אברהם שלונסקי). מאז פירסמה בכתבי העת שירים, רשימות ומאמרי ביקורת על ספרי ילדים. ב-1960 הוענק לה פרס יציב על שיריה לילדים, ״שהם על פי רוב תיאורי עלילות משובצים בחרוז קל ומשב רוח חמים מפעם בהם, לקחם טוב לילדים האוהבים אותם באשר הם מדברים ללבם ומעוררים בהם מחשבות״ (מנימוקי השופטים).
    ספריה: הבית הורוד (1955) – 62 שירי ילדים, מהם שירי עלילה ונוף ומהם שירי הלך נפש וחלום, המצטיינים באוירה לירית צרופה ובאיכות מוסיקלית; דובי יוצא לטיול, רונית הסנאית (1965) – ספרונים לטף; האי האחד (1966) – שירים למבוגרים. תירגמה: מסע האלפס לאדית אונרסטד (1963), ספריה של אניד בלייטון נֶדי אין כמוך (1964) ונֶדי נוסע לארץ הצעצועים (1964), אגדות אפריקה לגולדן (1965), רובין הוד לדיומא (1969). ב-1976 הוענק לה פרס אקו״ם לשירה.
    יפה קרינקין נפטרה בט״ז בַּאֲדָר תשמ״ז, 17 במארס 1987.

[מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]