מאיר בניהו, בנו של הרב יצחק נסים (ה״ראשון לציון״), חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית של חכמי וגאוני עדות המזרח, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה, נולד בירושלים בכ״ב בכסלו תרפ״ז, 28 בנובמבר 1926. למד בבית־המדרש למורים של המזרחי בירושלים ובאוניברסיטה העברית. עם הקמת מכון בן־צבי לחקר קהילות ישראל במזרח היה בין עובדיו ולאחר־מכן מנהלו בפועל. החל לפרסם בגיל צעיר מחקרים בתולדות ישראל במזרח וביחוד מתוך מקורות שבכתבי־יד. השתתף במרבית העתונים וכתבי־העת העבריים המדעיים בארץ ובחוץ־לארץ. בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים על חיבורו ״ספר תולדות האר״י״. העבודה נעשתה בהדרכתם של גרשום שלום ויצחק בער. בשנות ה־70 הוזמן בניהו לשמש מרצה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ושימש גם חוקר ב״מכון לחקר התפוצות״ של האוניברסיטה. החל משנת תשמ״ה שימש גם כראש מכון המחקר ובית ההוצאה של ״יד הרב נסים״ במסגרת זו פורסמו והוהדרו עשרות כרכים וכן 15 כרכים של כתב־העת ״אסופות״ העוסק בכל תחומי המחקר של מדעי היהדות. ספריו ומהדורותיו המדעיות בצירוף מבואות והערות הם: ״זמרת הארץ״ לר׳ יעקב בירב (תש״ו), ״מרביץ תורה – סמכויותיו, תפקידיו וחלקו במוסדות הקהלה בספרד, תורכיה ובארצות המזרח״ (תשי״ג), ״מסע בבל״ לדוד ששון (תשט״ו), ״רבי חיים יוסף דוד אזולאי״ (2 כרכים. תשי״ט. חוברת על החיד״א הוציא בתשי״ז), ״רבי יעקב אלישר וחיבורו מגילת פרס״ (תש״ך). ערך את הקובץ ״ספר החיד״א״ (תשי״ט) והוא בין עורכי הקבצים למחקרי ארץ־ישראל: ״ירושלים״ (מכרך ג׳, כרבעון. תשי״א ואילך) ו״ספונות״ (כרכים א׳–ז׳) עם יצחק בן־צבי (מכרך ח׳ – עורך יחיד).
מאיר בניהו נפטר בירושלים בב׳ באייר תשס״ט, 26 באפריל 2009 ונטמן בהר הזיתים.
מאיר בניהו, בנו של הרב יצחק נסים (ה״ראשון לציון״), חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקר הפזורה הספרדית של חכמי וגאוני עדות המזרח, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה, נולד בירושלים בכ״ב בכסלו תרפ״ז, 28 בנובמבר 1926. למד בבית־המדרש למורים של המזרחי בירושלים ובאוניברסיטה העברית. עם הקמת מכון בן־צבי לחקר קהילות ישראל במזרח היה בין עובדיו ולאחר־מכן מנהלו בפועל. החל לפרסם בגיל צעיר מחקרים בתולדות ישראל במזרח וביחוד מתוך מקורות שבכתבי־יד. השתתף במרבית העתונים וכתבי־העת העבריים המדעיים בארץ ובחוץ־לארץ. בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים על חיבורו ״ספר תולדות האר״י״. העבודה נעשתה בהדרכתם של גרשום שלום ויצחק בער. בשנות ה־70 הוזמן בניהו לשמש מרצה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ושימש גם חוקר ב״מכון לחקר התפוצות״ של האוניברסיטה. החל משנת תשמ״ה שימש גם כראש מכון המחקר ובית ההוצאה של ״יד הרב נסים״ במסגרת זו פורסמו והוהדרו עשרות כרכים וכן 15 כרכים של כתב־העת ״אסופות״ העוסק בכל תחומי המחקר של מדעי היהדות. ספריו ומהדורותיו המדעיות בצירוף מבואות והערות הם: ״זמרת הארץ״ לר׳ יעקב בירב (תש״ו), ״מרביץ תורה – סמכויותיו, תפקידיו וחלקו במוסדות הקהלה בספרד, תורכיה ובארצות המזרח״ (תשי״ג), ״מסע בבל״ לדוד ששון (תשט״ו), ״רבי חיים יוסף דוד אזולאי״ (2 כרכים. תשי״ט. חוברת על החיד״א הוציא בתשי״ז), ״רבי יעקב אלישר וחיבורו מגילת פרס״ (תש״ך). ערך את הקובץ ״ספר החיד״א״ (תשי״ט) והוא בין עורכי הקבצים למחקרי ארץ־ישראל: ״ירושלים״ (מכרך ג׳, כרבעון. תשי״א ואילך) ו״ספונות״ (כרכים א׳–ז׳) עם יצחק בן־צבי (מכרך ח׳ – עורך יחיד).
