שלמה הורוביץ נולד בט' טבת תרנ״ו, 26 בדצמבר 1895 בסנדז'ישוב, גליציה המערבית וגדל והתחנך ברייסא בגליציה המערבית, אז חלק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית  וכיום בתחומי אוקראינה. ב-1913 עבר עם משפחתו לוינה, שם למד וסיים את ביה״ס התיכון. ביתו היה בית ציוני. מקטנותו למד עברית. יחד עם אליעזר ריגר, והוא עוד נער, ייסד את ״השומר הצעיר״ בוינה. עד מהרה שימש מדריך וחבר ההנהגה של התנועה. בלימודיו התמקד בהיסטוריה והתמחה בהיסטוריה העתיקה ובשפות שמיות. הוא אף למד שנה בסמינר לרבנות.
    ב-1920 עלה שלמה הורוביץ ארצה כחלוץ. היה בין מייסדי קיבוץ בית אלפא. עבד בסלילת כביש חיפה-יגור ונימנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים. ב-1924 חלה במלריה-טרופיקה ונאלץ לעזוב את הארץ. נסע לוינה לטיפול רפואי. אחר-כך נסע לפולין – שם הורה עברית ברובנה ובווארשה. כעבור זמן חזר לוינה והמשיך שם בהוראה. בשנת 1934 עלה ד״ר הורוביץ עם אשתו יהודית ארצה - הפעם על-פי הזמנתו של ד״ר ארתור בירם, שאף דאג לשלוח לו סרטיפיקט. באותה תקופה עלו מורים אקדמאים נוספים על-פי יזמתו של ד״ר בירם, והם הצטרפו לסגל ההוראה של בית-הספר הריאלי – היו אלו שנים שבהן הונחו יסודות לתכניות הלימודים של בית-הספר והתבססו מקצועות ההוראה.
    החל כתיבתו בפולנית בעתונות הציונית בגליציה מלפני מלחמת העולם הראשונה והיה בין מחברי מדריכים ל״השומר הצעיר״ — בפולנית. בארץ השתתף בדברי פובליציסטיקה ב״הפועל הצעיר״.
    ד״ר הורוביץ הקדיש את כל זמנו ומרצו לביה״ס ולקידום הוראת ההיסטוריה בו. הוא היה היסטוריון ומורה להיסטוריה וחיבר ספרי לימוד שהיוו פריצת דרך בהוראת תולדות ישראל במערכת החינוך בארץ. ספריו שימשו לרבים - מבוגרים ותלמידים כאחד בכל רחבי הארץ - מקור עיקרי להכרת תולדות עמנו. הספרים שחיבר - אחד בהיסטוריה כללית — ״תולדות זמננו״ ושלושה בתולדות ישראל - ״קיצור תולדות ישראל בעת החדשה״ הופיעו בעשרות מהדורות. הם התבססו על מחקר יסודי ומקיף ונכתבו בלשון בהירה.
    מסירותו של ד״ר הורוביץ לביה״ס ולתלמידיו הרבים היתה לאין קץ. הוא היה בהיר מחשבה וצלול-דעת מאין-כמוהו. הוא החדיר בתלמידיו לא רק את הגישה המדעית-האנליטית בהתייחסות למאורעות ההיסטוריה ולאירועים הפוליטיים והחברתיים, אלא גם את אהבת עם-ישראל. הוא טיפח בתלמידיו את ערכי החירות והדמוקרטיה ולימדם להתנגד בכל תוקף השכל ובכל עוצמת הרגש לטוטאליטאריות, לפנאטיות, לפאשיזם ולחוסר הסובלנות בכל צורותיהם.
    ב-1959 נפצע בנו יחידו, אמנון בפעולה צבאית בניצנה (באותה פעולה נהרגו ששה מחבריו). חבר נשא אותו על שכמו דרך ארוכה עד למקום בו קיבל טיפול. הוא הובא לבי״ח תל השומר, שם שהה זמן רב. זמן קצר לאחר שהבריא נספה בתאונת דרכים קטלנית. אסון זה דכדך מאוד אותו ואת רעייתו. יש לשער שהאסון השאיר צלקת בנפשו לכל ימי חייו, אך למרות זאת היו חייו קודש לעבודתו החינוכית והספרותית.
    גם לאחר שיצא לגמלאות קיים קשרים עם הבוגרים ועם מר יצחק שפירא, מנהל ביה״ס. ד״ר שלמה הורוביץ היה אדם עדין נפש, סמל האצילות האנושית. הוא הלך לעולמו בד' בטבת תשמ״ד, 10 בדצמבר 1983.
    [מקורות: קרסל, ארכיון קרסל בספריה הלאומית בירושלים, ארכיון ביה״ס הריאלי בחיפה]