גאולה כהן נולדה בתל אביב בי' בטבת תרפ"ו, 27 בדצמבר 1925. גדלה בשכונת כרם התימנים, למדה בבית הספר "בלפור" ובסמינר למורים ע"ש לוינסקי בעיר הולדתה. בגיל צעיר הצטרפה למחתרת העברית, הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) ופרשה ממנו כדי להצטרף לארגון לוחמי חירות ישראל (לח"י) בו שימשה, בין היתר, כקריינית בתחנת השידור המחתרתית עד שנתפסה על-ידי הבריטים (ב-1946) ונשפטה למאסר. גאולה כהן (או "אילנה" בכינויה המחתרתי) ברחה, נתפסה ושוב ברחה מהכלא. לאחר קום המדינה, למדה מקרא ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה כמזכירה מדעית של הקונקורדנציה החדשה לתנ"ך. ב-1961 החלה לעבוד כעיתונאית בעיתון מעריב.  ב-1972 פנתה לפוליטיקה, הצטרפה לתנועת החרות ונבחרה מטעמה לכנסת. ב-1979 ייסדה עם אחרים את תנועת התחיה שדגלה בהתנגדות להסכמי קמפ דייוויד לשלום עם מצרים. לאחר כשלון תנועת התחיה בבחירות לכנסת  השלוש עשרה, שבה לשורות מפלגת הליכוד. ב-1999 ייסדה את בית מורשת אורי צבי גרינברג בירושלים. ב-2003 הוענק לה פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. גאולה כהן נפטרה בכ' בכסלו תש"ף, 18 בדצמבר 2019 ונטמנה למחרת בבית העלמין על הר הזיתים בירושלים.
[מקורות: קרסל ב 114, ויקיפדיה]
[צילום: ישראל סימיונסקי, אוסף דן הדני, הספריה הלאומית בירושלים]