שמעון יוסף תודר (טאָדער) נולד בט"ז באלול תרס"ג, 26 באוגוסט 1903 * בעיירה סאנוק בגליציה שבפולין לאמו חנה ולאביו יעקב, שהיה בעל בית מרזח. שמעון התייתם מאִמו בגיל צעיר, ואביו נשא לאִשה את אחות אִמו. בילדותו למד כמה שנים בישיבת לובלין. השתייך לתנועת "המזרחי הצעיר" וכנראה בעזרת תנועה זו הוסדר לו "סרטיפיקאט" לעלייה ארצה כרפד מומחה (למרות שלא היה לו מושג ברפדות), והוא הגיע ארצה בשנת 1933. הוא החל לעבוד כפועל בניין. עוד בשנת 1919, בפולין, נשא לאִשה את שרה לבית חארס מסטאניסלב, בה נשאר לחיות עד עלותו ארצה. בנם הראשון, משה, נולד ב־1929 (לימים היה חבר באצ"ל וישב במעצר בלטרון). בנם השני, צבי, נולד בשנת 1931 (לימים היה חבר לח"י). בנם הצעיר יעקב כבר נולד בארץ בשנת 1938.
    בשנות השלושים המאוחרות עבד שמעון כמזכיר הוועד המקומי ברמת־יצחק (פרבר של רמת־גן). למעשה היה גם האחראי על אספקת המים, על השמירה, על הספרייה, ועוד. כאשר שולבה השכונה בתחומי רמת־גן, הפך פקיד בעיריית רמת־גן, עד לפרישתו לגימלאות בראשית שנות השבעים. שמעון היה יהודי חם ולאומי, אוהב עמו וארצו ושואף לסילוק השליטים הזרים והקמת מדינה עברית בארץ־ישראל. בשנות הארבעים הצטרף ללח"י וסייע ככל יכולתו, בהעמידו את ביתו לרשות המחתרת, אם לפגישות חשאיות, להסתרת מבוקשים, או לאחסון חומרים אסורים.
    למרות שלא היה בעל השכלה פורמאלית, היה אוטודידאקט ושלט בשפות פולנית, אידיש, גרמנית, וכמובן עברית. בתחילת שנות הארבעים החל לפרסם מאמרים בנושאים ספרותיים בעיתונות היומית ובירחון "במישור", שיצא לאור באותם ימים. לאחר הריגתו של מתווך האו"ם ברנדוט בירושלים, שמעון נאסר יחד עם חברי לח"י רבים וישב במשך כחמישה חדשים ביפו, בעכו ובכלא ג'למה. עם קום המדינה השתלב בהנהלת אגודת "ידע־עם", שעסקה בפולקלור העממי. בשנות חייו האחרונות גם עסק הרבה בנושא הפתגם העברי.
    שמעון נפטר בכ"ז בתמוז תשל"ג, 27 ביולי 1973  והובא למנוחות בבית־העלמין בקרית־שאול, תל־אביב.
    בעזבונו נותרו אלפי פתגמים מעובדים להדפסה, המתייחסים לבעלי חיים, שעמד להוציא לאור ולא זכה. הוא הספיק להוציא לאור מספר חוברות, במסגרת "לשוננו לעם", המתייחסות לפתגמים מתוך כתבי עגנון, מנדלי־מוכר־ספרים, אחד־העם, ואחרים.
* על פי התעודות הרשמיות, נולד ב-1898 אולם במכתב מפורט לג. קרסל מסביר שמעון תודר על שינוי שנת לידתו כדי להמנע מגיוס לצבא לאחר מלחמת העולם הראשונה.
[מקורות: קרסל ב-984,  אתר העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל (לח"י), ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית, גנזך המדינה]