חוה (אווה) מרגולין (לבית ספקטור) נולדה ברוסיה בי' בטבת תרנ"ח, 4 בינואר 1898. חינוכה היה ממוזג מורשת ישראל עם תרבות רוסיה. בתקופת התוהו ובוהו שלאחר המהפכה הרוסית (1920) ברחה עם משפחתה לפולין ; כעבור שנה נסעה להמשיך את לימודיה בברלין, ולאחר חמש שנים סיימה את האוניברסיטה בתואר דוקטור לפילוסופיה. ב־1922 חזרה לווארשה עם בעלה, הסופר והעתונאי ד״ר יהודה יוליוס מרגולין (לו נישאה בברלין), וביתם המרווח שימש מקום־מפגש לסופרים, אמנים ואנשי רוח. אבל אהבתה הגדולה של חוה מרגולין היתה — ילדים. בחדשי הקיץ קיימה וניהלה על חשבונה קייטנות לילדים נצרכים, ואחרי שעלתה לארץ גידלה וחינכה בביתה ילדים חסרי בית ויתומים ניצולי השואה.
    בשנת תרצ״ה (1935) עלתה חוה מרגולין לארץ כשבעלה אמור להצטרף אליה זמן־מה אחר־כך ; אלא שעלייתו התעכבה, וכשבא ב־1939 לפינסק כדי להיפרד מהוריו, נעצר על־ידי הרוסים והוגלה לסיביר. אחרי שבע שנות גלות שוחרר הבעל ועלה ב־1946 לארץ ; כאן כתב ב-1952 את ספרו ברוסית נסיעה לארץ זֶה-קָה (Путешествие в страну Зе-Ка), שהיה הספר הראשון, המתאר את החיים במחנות המעצר בסיביר דרך עיניו ועטו של מי שחי בהם.
    כל אותן שנים נאלצה חוה מרגולין לדאוג בעצמה לפרנסת משפחתה וילדיה המאומצים. היא ייסדה וניהלה את המכון להעתקה ולשיכפול "המומחה", שבמהרה יצאו לו מוניטין בשל עבודותיו הנקיות והמדויקות. עד שיום אחד, בסתיו תש״ג (1942) ביקשה לקנות ספר־ילדים במתנה ; וכשראתה במה דל היה אז שוק ספרי הילדים, החליטה לייסד בעצמה הוצאה של ספרי ילדים מובחרים. כך קמה ונוסדה בחנוכה תש״ג ״ספרית פז — הוצאת ד״ר חוה מרגולין".
    חוה מרגולין נפטרה  בי"ט באב תשל"ז, 3 באוגוסט 1977.