פנחס רוזן (פליקס רוזנבליט), שהיה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, נולד בברלין שבגרמניה ב־1 במאי 1887 (ז' באייר תרמ״ז). הוא גדל בבית שמרני ברוח המסורת היהודית, למד בבתי ספר גרמניים ובאוניברסיטאות פרייבורג וברלין, והוסמך למשפטים בשנת 1908. מאז נעוריו הצטרף לתנועה הציונית, בהמשך למסורת משפחתו ולתקוות לעתיד האומה. עם כניסתו לאוניברסיטה הצטרף לברית הסטודנטים הציונית ק.י.פ. ונבחר לאחד מראשיה. הוא שימש כסדרן בקונגרס הציוני השביעי (קונגרס אוגנדה) והביע בהתלהבות את תמיכתו בציונות. בשנת 1911 היה בין מייסדי תנועת הנוער הציונית ״תכלת לבן״, ובהמשך היה ממנהיגיה ועורך בטאונה.
    הוא עבד כשופט ולאחר מכן כעורך דין, אך הקדיש זמן רב לפעילות ציונית. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני והגיע לדרגת קצין. שירת באזור הכבוש ברוסיה, שם בא במגע עם יהודים מקומיים ועסק בפעילות ציונית. לאחר המלחמה חזר לעבודתו האזרחית והמשיך בפעילותו הציונית. בשנת 1918 מונה למזכיר הכבוד של הוועד למען ארץ ישראל בגרמניה (ועד כללי לתמיכת אהדה בציונות). נבחר למזכיר ולאחר מכן ליו״ר ההסתדרות הציונית בגרמניה. השתתף בקונגרסים ציוניים ובוועד הפועל הציוני, ובין השנים 1926–1931 היה חבר הנהלה ציונית בלונדון ומנהל מחלקת הארגון שלה.
    לאחר ביקורו בארץ בין השנים 1923–1925, שימש נאמן ההנהלה הציונית אצל ״סולל בונה״ (1924–1925). עלה לארץ בשנת 1931, עמד בבחינות עורכי דין זרים והצטרף למשרד עורכי דין ב־1932. המשיך בפעילות הציונית בקרב עולי גרמניה ובשאר הקהילות ביישוב. היה בין מייסדי התאחדות עולי גרמניה (שנקראה מאוחר יותר ״עולי מרכז אירופה״), פעל רבות לארגונה והיה חבר נשיאה במשך שנים רבות. נבחר לעורך דין של הקונגרס הציוני, ומ־1935 שימש כחבר מועצת עיריית תל אביב. תרם רבות במשקלו ובהתייחסותו היסודית בעניינים ציבוריים.
    מבחינה פוליטית היה במשך שנים רבות חבר בציונות הכללית והשתייך למרכז התאחדות הציונים הכלליים. כאשר הפכה התאחדות עולי גרמניה למפלגה בשם ״עליה חדשה״, עמד בראשה והמשיך לייצג את המתינות בתביעות הציוניות, תוך התנגדות לדרישה למדינה עברית עצמאית בשלב זה, כיוון שלדעתו לא היה הדבר אפשרי, אף שהיה תומך בחלוקה לפי תוכנית פיל. עם התקרבות הקמת המדינה, השפיע על ״עליה חדשה״ לתמוך בהקמתה. עם הקמת מדינת ישראל והממשלה הזמנית, מונה לשר המשפטים ופעל להנחת יסודות משפטיים המבוססים על צדק ונאמנות.
    בשנת 1948 היה בין מייסדי המפלגה ״הפרוגרסיבית״, אליה הצטרפו רוב אנשי ״עליה חדשה״, ״העובד הציוני״ והפלג המתקדם של הציונים הכלליים.
    בכ״ד בטבת תש״ט נבחר יחד עם ד״ר אברהם גרנובסקי (גרנות), ד״ר הרברט פרדר, עו״ד יזהר הררי ואידוב כהן, לציר האספה המכוננת (הכנסת הראשונה) של מדינת ישראל בראש רשימת ״המפלגה הפרוגרסיבית״, ומונה לשר המשפטים בממשלה הפרלמנטרית הראשונה עד לסיום כהונת הממשלה התשיעית ב־2 בנובמבר 1961. בשנת 1950 הוטל עליו להקים את הממשלה על ידי הנשיא חיים ויצמן, והוא הקים ממשלה בראשות דוד בן־גוריון. כשר המשפטים קידם את חקיקת חוק השופטים, שהסדיר את מינויים של שופטים והעביר את הבחירה בוועדה למינוי שופטים במקום לשר המשפטים ולממשלה. בשנת 1961 היה בין מייסדי המפלגה הליברלית (איחוד בין מפלגת הציונים הכלליים למפלגה הפרוגרסיבית) והיה בין מנהיגיה עד 1965. עם הקמת גח״ל פרש מהמפלגה הליברלית יחד עם יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית והיה מנהיג ליברלים עצמאיים.
    פנחס רוזן נפטר בתל אביב ב־3 במאי 1978 (כ״ו בניסן תשל״ח).

פנחס רוזן בספריה הלאומית

מקורות: תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия