אברהם יצחק כץ נולד באַמדוּר, פלך גרודנה, פולין (כיום אינדורה בתחומי בלארוס) בי״ג באב תרס״ח, 10 באוגוסט 1908. אביו, ראובן כץ (1880–1963) היה רבה של פתח תקוה. מאז 1925 נמצא בארה״ב. סיים לימודיו במוסדות־חינוך עליונים וקיבל תארים אקדמיים מכמה מהם (אוניברסיטת ניו־יורק – 1931, 1932, 1936, אוניברסיטת פרינסטון – 1941, דרופסי קולג׳ – 1944). מ־1944 פרופסור ללימודים עבריים באוניברסיטת ניו־יורק ומ־1953 ראש המכון ללימודי יהדות והספריה העברית באוניברסיטה זו. אף היה ראש איגוד הפרופסורים ללימודים עבריים באוניברסיטאות ארה״ב.
    פירסם בעברית ובאנגלית ספרים ומחקרים בענייני יהדות וחינוך. בשנות הששים ביקר כמה פעמים בברית המועצות ובדק את אוצרות כתבי־היד העבריים העתיקים, שמרביתם צילם ואת תוצאות בדיקותיו אלה פירסם באנגלית ובעברית. השתתף בכתבי העת העבריים ״בצרון״, ״הדואר״, ״התקופה״, ״העולם״ וספרי־יובל שונים באותם עניינים. ספריו העבריים: ״תורת היחסות של איינשטיין״ (תרצ״ז), ״היהדות באיסלאם״ (מקורות יהודיים בקוראן ומפרשיו. תשי״ז). הוציא ״מדרש רבי דוד הנגיד (נכד הרמב״ם) לספר בראשית״ (בתירגום מערבית, בצירוף מבוא והערות. ספר בראשית. תשכ״ד) ו״יגל חזון״ (חמישים שירים חדשים מתקופת ספרד, בצירוף מבוא והערות. תשכ״ה) — שני הספרים מאוסף דוד גינצבורג במוסקבה.
    כץ פרש מדרופסי קולג׳ ומאוניברסיטת ניו-יורק ב-1976 ונפטר בניו-יורק בכ״ז בתמוז תשנ״ח, 21 ביולי 1998.
[מקורות: קרסל, תדהר, Jewish Virtual Library, Encyclopaedia Judaica [2nd ed.],    ויקיפדיה]