שניאור זלמן צייטלין נולד בכ״ג באייר תרמ״ו, 28 במאי 1886 בצ׳אשניקי, מחוז ויטבסק, כיום בתחומי בלארוס. צייטלין למד בדווינסק וסנקט פטרבורג. הוא למד באקדמיה של הברון גינצבורג. ב-1904 קיבל סמיכה. את הדוקטורט שלו בנושא מגילת תענית כמקור לכרונולוגיה והיסטוריה בתקופות ההלניסטית והרומית כתב בבית המדרש לרבנים בפריז. אחרי מלחמת העולם הראשונה היגר לארצות הברית וקיבל דוקטורט מדרופסי קולג׳ בפילדלפיה. חיבורו, ״The Rise and Fall of the Judean State״ (עלייתה ונפילתה של מדינת יהודה), עד היום כספר היסטוריה בסיסי על תקופת בית שני וחומר קריאה הכרחי לכל אחד שרוצה ללמוד על מקורותיה ולידתה של הנצרות. צייטלין לימד בדרופסי קולג׳ מ-1917 לפני כן לימד בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. ב-1919 הצטרף, יחד עם לוי גינצבורג, ישראל דוידסון, ישראל פרידלנדר ואלכסנדר מרכס לצוות המורים בבית המדרש לרבנים בניו יורק. אחרי מותו של כורש אדלר ב-1940 היה צייטלין עורך ״Jewish Quarterly Review״. הוא מילא תפקיד זה עד מותו. בנוסף להיסטוריה הוא לימד גם תלמוד. רבנים רבים באזור פילדלפיה היו תלמידיו. הוא לא נישא מעולם. ד״ר צייטלין עורר מחלוקת כאשר הצהיר שהוא לא מאמין שמגילות ים המלח הן מתקופה קודמת לנצרות. הוא סבר שהן מן המאה השישית או המאה השביעית. בין נושאי מחקריו היו ראשית הנצרות, כתביו של יוספוס פלביוס, וספרות יוונית ורומית ובקשר שלהן למקורות התלמודיים. צייטלין היה פעיל בוויכוח הספרותי עם פרופסור ארנולד טוינבי בקשר לתביעות היהודים על ארץ הקודש. הוא כתב הרבה על שאלת מיהו יהודי. צייטלין נפטר בפילדלפיה בז׳ בטבת תשל״ז, 28 בדצמבר 1976.
[מקורות: ויקיפדיה, Encyclopedia.com]