חיים הרמן כהן נולד בי"א באדר תרע"א, 11 במארס 1911 למשפחה אורתודוקסית בליבק, גרמניה. היה פעיל בחוגי אגודת ישראל הגרמנית,שבהם השכלה ותרבות כלליים היתה דבר מקובל ומוערך. כצעיר התנגד בלהט לציונות, עם זאת היו במשפחתו ציונים. עלה לארץ בגיל 18. למד שנתיים בישיבת מרכז הרב ובו בזמן למד באוניברסיטה העברית. החליט לפנות לתחום המשפט בעקבות שיעורים ששמע בישיבה מהרב יעקב משה חרל"פ. חזר לגרמניה, להתחתן ולהמשיך בלימודי המשפטים. בשנת 1933 עלה לארץ בפעם השנייה ולצמיתות, והועסק במשרד לעריכת דין בירושלים. בשנת 1947 מונה כמזכיר המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים, שמטרתה היתה להכין את הבסיס המשפטי למדינה המיועדת. עם הכרזת העצמאות, היה הפרקליט הראשון במדינה. למרות היותו אפיקורס, תרם רבות להטמעת הדין העברי בחוק הישראלי. אחר-כך כיהן כמנכ"ל משרד המשפטים. בשנת 1950 מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובשנת 1952 מונה לכהונת שר המשפטים במקביל לתפקידו כיועץ המשפטי. בשנת 1960 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1980 מונה כמשנה לנשיא בית משפט העליון, ובאותה השנה הוענק לו פרס ישראל לשנת התש"ס. ב-1981 פרש לגימלאות. בשנים 1982–1988 כיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח. חיים ה' כהן נפטר בכ"ח בניסן תשס"ב, 10 באפריל 2002.
[מקורות: אתר משרד המשפטים, ויקיפדיה]

• משפטו ומותו של ישו הנוצרי (תל אביב : דביר, תשכ"ח 1968)