הירש ליב גורדון, בנו של אליהו גורדון, נולד בדוגלישוק, ליד וילנה (כיום בתחומי ליטא), בכ״א בכסלו תרנ״ז, 26 בנובמבר 1896. למד בחדר ובישיבות סלובודקה, וולוז׳ין ועוד. בשנים 1912–1914 חי באודיסה. ב־1914 עלה ארצה כשליח ״הצפירה״ ועתון יידי ועשה בארץ עד ראשית 1915. גורש למצרים ע״י התורכים. היה שם בין מייסדי הלגיון העברי (עם זאב ז׳בוטינסקי ויוסף טרומפלדור) ושירת בגדוד הל״ט. יצא לפלורנץ באיטליה ב־1915 ולמד באוניברסיטה ובבית־המדרש לרבנים שם. ב־1917 הגיע לארצות־הברית, אולם חזר ארצה ב־1918 כמתנדב לגדודים העברים. יצא לארצות־הברית ב־1919 והמשיך לימודיו באוניברסיטאות שונות בארצות־הברית, ברלין ורומא, בקבלו כמה וכמה תארים אקדמיים (ברפואה, בלשנות שמית, פסיכולוגיה, פדגוגיה ועוד). עסק במקצוע הרפואה בניו־יורק.
    החל כתיבתו העברית ב־1910 (ב״הד הזמן״. הוא שרשם נאומי ביאליק הראשונים, שנכנסו בניסוחו ל״דברים שבעל פה״) ומאז פירסם מאמרים ומחקרים בעתונים ומאספים העבריים באירופה, ארץ־ישראל וארצות־הברית. מאמריו אלה הם בענייני יום, מחקרי יהדות ובלשנות שמית. נוסף לכך פירסם ספרים ומאמרים בכמה לשונות.
    הירש ליב גורדון נפטר בא' בשבט תשכ"ט, 20 בינואר 1969.
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, Yiddish leksikon]