דוד שמואל לוינגר נולד בדברצין, הונגריה בא׳ באדר תרס״ד, 17 בפברואר 1904. למד ב״חדרים״ ובישיבות הונגריה ואחר בבית המדרש לרבנים בבודפשט. עם סיום לימודיו שם, למד באוניברסיטת בודפשט (1930). ב־1931  נתמנה לפרופסור לתנ״ך ולתלמוד ומ־1942 שימש כמנהלו של המוסד, תוך פעילות־הצלה. ב־1950 עלה ארצה. תחילה מזכיר מדעי וסגן מנהל של המכון לכתבי־יד עבריים בירושלים ולאחר מכן ניהל את המכון. פירסם משלהי שנות העשרים מחקרים בעברית, הונגרית, אנגלית ועוד, בענייני תנ״ך, תלמוד, ספרות ימי הביניים ועוד. בעברית היה במשתתפים הקבועים של ״הצופה לחכמת ישראל״, ״הסוקר״ ובכל שאר כתבי־העת המדעיים בהונגריה, אירופה ובארץ. לחוד יצאו: ״מכון לעיבודו הטכני של החומר למדעי היהדות״ (בודפשט, תש״ז), ״שבעים שנה״ (חוברת היובל לביהמ״ד לרבנים בבודפשט, בשנת השבעים להיווסדו. תולדות המוסד, רשימת המורים והתלמידים ופירסומיהם המדעיים ועוד. מדורים גם בהונגרית ובאנגלית. בודפשט, תש״ח), ״רשימת תצלומי כתבי־היד העבריים״ (במכון לכ״י. עם נ. אלוני. תשי״ז). אף פירש את ספר חבקוק בסידרת הפירוש המדעי לתנ״ך של א. כהנא (תר״ץ). ערך את ספר־היובל לא. הופר ״הר המוריה״ (בודפשט, תר״ץ), ועם אחרים את כתב־העת העברי למדעי היהדות ״הסוקר״ (א–ו. תרצ״ג–תש״א. היה זה המשכו של ״הצופה לחכמת ישראל״), ספרי־היובל לצבי קיש (בודפשט, ת״ש), צדוק הוושי (בודפשט, 1934), ספרי־הזכרון לי. א. בלוי (בודפשט, 1938), י. מ. גוטמן (בודפשט, תש״ו) ולי.י. גולדציהר (א–ב. בודפשט–ירושלים, 1948–תשי״ח) ו״גנזי קויפמן״ (בודפשט, תש״ט). פירסם ספרים גם בלשונות אחרות.