יצחק עברי נולד בעיירה אוסטרולנקה (פולין), בז׳ בטבת תרס״א, 29 בדצמבר 1900  לאביו נפתלי צבי ולאמו רחל לאה בת יוסף מייראן. נתחנך בבית אבא ובחדרים, בישיבת לומז׳ה מפי הר״מ יחיאל גורדון וכאקסטרן. בשחר נעוריו – בן 6 (יחיד היה להוריו) הראה כשרונות למשחק תיאטרלי בחדר ובישיבה, מקום שם בילה את רוב ימי ילדותו. היה מארגן את הילדים שלמדו אתו בעונת גמר הלמודים, היה מבצע מחזות קטעים: ״שאול ודוד״, ״מכירת יוסף״ וכדומה. בן 16 חשק לבו להופיע בפני קהל. מדי פעם היה ״נעלם״ מבית הוריו האדוקים והחרדים (מבלי נטילת רשות) לאיזה כפר או עיירה קטנה ושם ״הציג״ קטעים תיאטרליים שקלט לתוכו, ומדבריו שחיבר בעצמו. בשנת 1915, במלחמת העולם הראשונה, יצא יחד עם הוריו את עיר מולדתו אוסטרולנקה (שהיתה עיר מולדתו של המשורר ישראל שטרן ושל שחקן ה״אהל״ מאיר מרגלית) לפי פקודת צו של מטה הצבא הרוסי שניתנה אז לכל תושבי העיר (כי היתה קרובה לחזית), ועבר לגור בעיר הסמוכה לומזה, שם גר כל הזמן וחי את חייו התיאטרליים והספרותיים עד בואו ארצה. לבו נמשך אל השירה והתיאטרון והתחיל מחבר שירים ומחזות – שירו הראשון ״דאָס פידעלע וויינט״ כתב בהיותו בן 14, וכונס באחד מספרי שיריו. בשנת 1928 הודפסו ביכורי שיריו ב״וועלט שפיגל״ הוורשאי. לאחר שנים מספר ראה אור בוילנה ספרו ״א ביכל לידער״, הובא לדפוס על־ידי הסופר אהרן מארק, בן עיר מגוריו שהשתקע כמורה בוילנה. נשא לאשה את שרה בת נפתלי הרץ ברגר. משנת 1926 ואילך מופיע הוא תכופות על הבמות של התיאטרונים היהודיים בערי השדה בפולין, ומעצב דמויות שונות ממחזותיהם של פרץ הירשביין, אברהם גולדפדן, יעקב גורדין ואחרים. באותו פרק זמן הוא מייסד במה לאמנות זעירה, מביים ומעלה מערכונים וחזיונות מפרי עטו ומחברים אחרים. בשנת 1932 עמד לעזוב את לומזה ולהשתקע בוורשה, עמד אז לחתום חוזה עם הקומפוזיטור הניך קאהן לשם כניסה בתור שחקן לתיאטרונו הזעיר כבמה לאמנות זעירה ב״יידישן ליטראטן פאריין״ בוורשה, אך באותם הימים החליט לעלות ארצה. בשנת 1932 עלה לארץ להשתקע בה, ומני אז עובד ב״דבר״. כמה משיריו שניתרגמו לעברית פורסמו ב״דבר״ וכן בכתבי העת ״כתובים״, ״במעלה״, ״מומנט״, ״לעצטע נייעס״, ״דאס ווארט״ ו״שפיגל״ וורשה. בשנת 1939 יצא לאור בהוצאת ״יבנה״ ספרו ״בין דם לדם״, שירי מלחמה ושואה. בשנת תשי״ב הופיע ספר שיריו ״בטרם יום״ בעברית ובאידיש (1918–1952) בהוצאת ועד צבורי להוצאת כתביו. בדברי ההקדמה נאמר: ״ראיתי להביא הפעם שירי האידיים והעבריים בכפיפה אחת, סמל לגשרים המופלאים הנמתחים והולכים לעינינו – דרך לעבור שארית הפליטה, ויהוו נר צנוע לזכר גולה שנכחדה״. היה חבר באקו״ם (אגודת קומפוזיטורים, מו״לים ומחברים) וחבר במועדון ״מלוא״ (לסופרים ואמנים).
    יצחק עברי נפטר בתל־אביב בי״ג באב תשל״ט, 6 באוגוסט 1979.

מקורות: תדהר, לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור