יצחק בן צבי, בנו של צבי שימשילביץ', נולד בי״ח בכסלו תרמ״ה, 6 בדצמבר 1884 בפולטבה, אוקראינה. נתחנך ב״חדר״ מסורתי וב״חדר מתוקן״ ובין מוריו היה א. ז. רבינוביץ. בשנים 1901–1905 למד בגימנסיה הממשלתית בעירו וביקר בארץ בסיון תרס״ד (1904). עם שובו היה פעיל יחד עם בר ברוכוב במאבק עם הזרם האוגנדיסטי בציונות. ב־1905 החל לומד מדעי הטבע באוניברסיטת קיוב, אולם הפסיק את לימודיו ועסק יחד עם ברוכוב בהקמתה של מפלגה ארצית לתנועת ״פועלי ציון״. היה בין מנסחי תכנית־היסוד של מפלגת פועלי ציון בועידת הייסוד של המפלגה ברוסיה (פולטבה, פורים תרס״ו) ואף היה בין פעילי ההגנה העצמית. ב־1906 נמלט מסכנת מאסר עקב החיפוש בביתו על ידי הבולשת והגיע לוילנה. לאחר־מכן יצא במסע תעמולה באירופה המערבית ויצר קשרים עם תנועת פועלי ציון שמחוץ לרוסיה. באותה שנה חזר לוילנא והמשיך בפעילותו, בגלוי ובחשאי וכן בהוצאת עתונות פועלי־ציון ביידיש. בתרס״ז (1907) עלה ארצה ובדרך עשה בוינה, שם חיבר יחד עם בר ברוכוב ושלמה קפלנסקי תזכיר לאינטרנציונל הסוציאליסטי ובו דרישה לנציגות יהודית. סמוך לבואו השתתף בועידת פועלי־ציון בארץ־ישראל ומטעם המפלגה יצא לקונגרס השמיני בהאג ולועידת המפלגה הרוסית בקראקא. בתרס״ז החל להוציא בירושלים עתון המפלגה ביידיש (״אַנפאַנג״) ובתר״ע (1910) החל להוציא ולערוך, יחד עם דוד בן גוריון, י. זרובבל ורחל ינאית את העתון הציוני־הסוציאליסטי הראשון בעברית ״האחדות״ (נפסק בשנות המלחמה, בתרע״ה). בתרס״ח היה בין מייסדי ארגון השמירה וההגנה ״השומר״. היה בין מקימי הגימנסיה העברית בירושלים והורה בה. בשנים 1912–1914 עשה בקושטא לשם לימוד משפטים וכבר לפני כן יצא לאיזמיר, סלוניקי וקושטא וקשר קשרים עם הקהילות היהודיות ותנועת הפועלים שם. ב־1914 חזר לירושלים. בניסן תרע״ה (1915) גורש מן הארץ על ידי התורכים ויצא לארצות־הברית, שם עשה עד שבועות תרע״ח (1918). בארצות־הברית עסק בעבודות ספרותיות, עניני מפלגה ולבסוף בפעולות גיוס לגדוד העברי. אף היה בין מארגני ״החלוץ״. חזר ארצה עם הגדודים בסוף תשרי תרע״ט ונשתחרר בפסח תר״ף (1920). השתתף בועידת הייסוד של ״אחדות העבודה״ ועם ייסוד ההסתדרות היה בין חברי המזכירות ובמיוחד טיפל בעובדי הרכבת, עובדי הממשלה והסקטור הערבי. עם העברת הועד הפועל של ההסתדרות לתל-אביב ניהל את הסניף הירושלמי של מזכירות הועד הפועל. היה פעיל בהגנה מראשית פרוץ מאורעות הדמים בימי הבריטים. נבחר פעמיים לעירית ירושלים (1927, 1934) וניהל במשך שנים רבות את עניני הועד הלאומי (בשנים 1931–1944 יו״ר הועד הלאומי ומאותה שנה עד קום המדינה: נשיאו). היה חבר לכמה וכמה משלחות מטעם ההסתדרות, ומטעם אחדות העבודה ומפלגת פועלי ארץ-ישראל בכינוסים סוציאליסטיים בינלאומיים, בקונגרסים ציוניים ובכל שאר שליחויות בכל רחבי העולם. נבחר לכנסת הראשונה ובכל הכנסות הבאות אחריה. עם פטירתו של נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן נבחר לנשיאה השני של מדינת ישראל (כ' בכסלו תשי״ג, 8 בדצמבר 1952) ועם תום מועד ראשון לכהונתו נבחר בשנית (ג' בחשון תשי״ח, 28 באוקטובר 1957) וכן בפעם השלישית (ב' בחשון תשכ״ג, 30 באוקטובר 1962).
    את כתיבתו העברית פתח בכתבה ב״הצופה״ (תרס״ד) וברשמים מארץ־ישראל שפירסם ב״הדור״ של פרישמן. השתתף לאחר־מכן ב״השלוח״, ״האחדות״ ובכל שאר העתונים וכתבי העת הארצישראליים במשך עשרות בשנים. כתיבתו מתגוונת לפובליציסטיקה, מחקרי ארץ־ישראל ועדות ישראל ושבטיו בארץ־ישראל ובמזרח התיכון. בשנותיו האחרונות התמסר בייחוד לחקר עדות ישראל ולשם כך הוקם בירושלים (בתש״ח) המכון לחקר העדות היהודיות במזרח התיכון, שלאחר־מכן נקרא על שמו: ״מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח־התיכון״ ונכלל במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים.
    ספריו: ״מה זאת חרות״ (תרס״ט. חתום: נעמן), ״העברית בארצנו״ (יחד עם ב. צ. מוסנזון. ניו־יורק, תרע״ז), ״שאר ישוב — מאמרים ופרקים בדברי ימי הישוב העברי בארץ ישראל ובחקר המולדת״ (תרפ״ז), ״אוכלוסינו בארץ״ (וארשה, תרפ״ט), ״אוכלוסי ארצנו״ (וארשה, תרצ״ב), ״ספר השומרונים״ (תרצ״ה), ״כתבי י. בן צבי״ (א–ה. תרצ״ה–תרצ״ו. א: זכרונות ורשומות; ב: שאר ישוב, חלק א; ג: שאר ישוב חלק ב; ד: בעיות ישוביות; ה: אוכלוסי ארץ ישראל: אוכלוסינו בארץ ואוכלוסי ארצנו), ״שבטי ישראל בירושלים״ (תרצ״ו), ״פועלי ציון בעליה השניה״ (1950), ״נדחי ישראל״ (תשי״ג. מהדורות מורחבות, תשט״ז, תשכ״ג), ״ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותומני״ (תשט״ו. קיצור הספר יצא על ידי צה״ל), ״מסעות״ (תש״ך). ההדיר בצירוף מבואות והערות את הספרים: ״עדות ביהוסף״, אגרת מסע לארץ־ישראל מר׳ יוסף סופר (תרצ״ג), ״מסעות ארץ ישראל״ למשה באסולה (תרצ״ח) וספרו של ג. סגל: ״גלילות ארץ ישראל״ (תשי״ג). היה מעורכי ״האחדות״, שני הקבצים על ״השומר״ (א: תרצ״ז ואילך; ב: תשי״ז), ״ספר תולדות ההגנה״ (מתשי״ז), הקבצים: ״ספונות״ (עם מ. בניהו), שהם ספרי שנה לחקר קהילות ישראל במזרח (מתשי״ז ואילך) וכן הדו״חות השוטפים של מכון בן־צבי: ״מחקרים ופעולות״ (תשי״ג ואילך). פירסם מאמרים וספרים גם ביידיש וברוסית.
    יצחק בן-צבי נפטר בירושלים בכ״ט בניסן תשכ״ג, 23 באפריל 1963.
[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, Yiddish Leksikon]