יעקב שמעוני (סימון) נולד בברלין, גרמניה בכ"ה בניסן תרע"ה, 9 באפריל 1915.
היה פעיל בתנועת הנוער הציונית-חלוצית "החלוץ" בגרמניה. עלה ארצה
ב-1935. היה חבר
קיבוץ גבעת-חיים ועסק שם בהוראה. בשנים 1938–1940 למד בבית המדרש למורים בירושלים
והאוניברסיטה העברית. ב-1941 היה ממקימי שירות הידיעות של ההגנה
(ש"י) שם ריכז (בשנים 1941–1942 את הלשכה הערבית. בהמשך עבד, עד קום
המדינה, במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ושימש כסגן מנהל אגף המדינה.
ב-1948 ניהל את המחלקה ללוחמה פסיכולוגית של ה"הגנה" ושל צה"ל, שם יזם את
השידורים בערבית וחיבר את מרבית "סיפורי דאוד אל נטור". עם קום המדינה
הצטרף למשרד החוץ, שם שירת בשורת תפקידים הכוללת: מנהל בפועל של המחלקה
למזרח התיכון (1948–1949), מנהל מחלקת אסיה (1949–1952),יועץ לענייני ערבים
בשגרירות בוושינגטון (1952–1954), ציר ושגריר (ראשון) בבורמה ובו בזמן
שגריר לא-תושב בלאוס, בפיליפינים ובציילון (1955–1957),מנהל מחלקת מזרח
אירופה (1957–1960), מנהל מחלקת אסיה (שוב, 1960–1964), שגריר בשבדיה
(1964–1969), סמנכ"ל ראש אגף אסיה (1969–1975), שגריר בשוויץ (1976–1979).
במסגרת עבודתו השתתף בדיונים רבים עם נציגי מדינות ערב, בכללם שיחות רודוס.
במקביל, הורה באוניברסיטה העברית; כתב ספרים רבים ועשרות מאמרים בענייני
הערבים ומדינות ערב, על המזרח התיכון ועל אסיה; כתב ערכים באנציקלופדיה
העברית וערך בה את מדור ההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון.
החל מפרסם ב-1933 (תחילה בגרמנית) מאמרים בענייני הנוער החלוצי, ארץ-ישראל ובעיותיה ומ-1944 על ערבים, המזרח התיכון,
אסיה והמזרח הרחוק. אף פירסם סיפורים (ב"מוסף"
ל"דבר" בשנים 1938 ו-1940 בשם: יעקב חֹפרי) ורשימות על ספרות.
ספריו: ערביי ארץ-ישראל (תש"ז),
המיעוט הערבי במדינת ישראל (1950), מדינות ערב
(1952. חוברת. בשם זה ספר מקיף ב-1959), ארצות
דרום-אסיה (תנועתן הלאומית, דרכן לעצמאות ויחסיהן
הבינלאומיים (א-ב. תש"ך, תשכ"ד. מפעל השיכפול),
אסיה בימינו (תשכ"ב) ומדינות ערב בימינו (1965).
תרגומיו: הריפובליקה הגרמנית, לידתה ושקיעתה לא.
רוזבברג (תש"ג) וחמשים שנות סוציאיליזם בין-לאומי"
למ. בר (תש"ה). אף מצוי מבואו בראש מבחר כתבי או-נו
(1961). היה המייסד של רבעון החברה המזרחית הישראלית המזרח החדש (עורכו בשנים
1949–1952) ועורך
מדור המזרח החדש באנציקילופדיה העברית.
יעקב שמעוני היה נשוי למרים (מימי) לבית שיינברון ולהם שלושה
ילדים. יעקב שמעוני
נפטר בירושלים
בט' בחשון תשנ"ז, 22 באוקטובר 1996.
[מקורות: קרסל,
ארכיון ג. קרסל בספריה
הלאומית בירושלים,
ויקיפדיה]
Die Vier von Kinnereth : jüdische Jugendgeschichten aus dem neuen Palästina
(Berlin : Verlag Kedem, 1936) <hrsg. von Jaakow Simon ; Mit vielen Bildern von Bernhard Gelbart>
Lastträger bin Ich : Jüdische
Jugendgeschichten aus dem neuen Palästina (Berlin : Verlag Kedem, 1936)
<hrsg. von Jaakow Simon ; Mit vielen Bildern von Bernhard Gelbart>
ערביי ארץ-ישראל (תש"ז)
המיעוט הערבי במדינת ישראל (1950)
מדינות ערב
(1952. חוברת. בשם זה ספר מקיף ב-1959)
ארצות
דרום-אסיה :תנועתן הלאומית, דרכן לעצמאות ויחסיהן
הבינלאומיים (א-ב. תש"ך, תשכ"ד. מפעל השיכפול)
יעקב שמעוני (סימון) נולד בברלין, גרמניה בכ"ה בניסן תרע"ה, 9 באפריל 1915.
היה פעיל בתנועת הנוער הציונית-חלוצית "החלוץ" בגרמניה. עלה ארצה
ב-1935. היה חבר
קיבוץ גבעת-חיים ועסק שם בהוראה. בשנים 1938–1940 למד בבית המדרש למורים בירושלים
והאוניברסיטה העברית. ב-1941 היה ממקימי שירות הידיעות של ההגנה
(ש"י) שם ריכז (בשנים 1941–1942 את הלשכה הערבית. בהמשך עבד, עד קום
המדינה, במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ושימש כסגן מנהל אגף המדינה.
ב-1948 ניהל את המחלקה ללוחמה פסיכולוגית של ה"הגנה" ושל צה"ל, שם יזם את
השידורים בערבית וחיבר את מרבית "סיפורי דאוד אל נטור". עם קום המדינה
הצטרף למשרד החוץ, שם שירת בשורת תפקידים הכוללת: מנהל בפועל של המחלקה
למזרח התיכון (1948–1949), מנהל מחלקת אסיה (1949–1952),יועץ לענייני ערבים
בשגרירות בוושינגטון (1952–1954), ציר ושגריר (ראשון) בבורמה ובו בזמן
שגריר לא-תושב בלאוס, בפיליפינים ובציילון (1955–1957),מנהל מחלקת מזרח
אירופה (1957–1960), מנהל מחלקת אסיה (שוב, 1960–1964), שגריר בשבדיה
(1964–1969), סמנכ"ל ראש אגף אסיה (1969–1975), שגריר בשוויץ (1976–1979).
במסגרת עבודתו השתתף בדיונים רבים עם נציגי מדינות ערב, בכללם שיחות רודוס.
במקביל, הורה באוניברסיטה העברית; כתב ספרים רבים ועשרות מאמרים בענייני
הערבים ומדינות ערב, על המזרח התיכון ועל אסיה; כתב ערכים באנציקלופדיה
העברית וערך בה את מדור ההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון.