ישראל אליהו הנדלזלץ, מחנך וסופר עברי, נולד בשארשב, כיום בתחומי בלארוס בשנת 1879. למד בצעירותו ב'חדר' ובישיבה ורכש בכוחות עצמו השכלה כללית. בגיל 20 בא לוארשה ולימד בבתי-ספר עבריים והיה פעיל בתנועת ״המזרחי״. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוציא סדרות של חוברות וספרים מנוקדים ומצוירים לילדים: מספרות העמים (ורשה, 1921–1923) וביבליותיקה מצוירת לילדים (1923). ערך את הדו-שבועון לילדים צפרירים (ורשה 1920. מחוברת 15), בו פירסם בין השאר בהמשכים את הסיפור ״פינוקיו״ לקולודי בתרגומו. אחר-כך ערך את עתוני וגננו. אחרי כיבוש פולין בידי הנאצים נכלא בגטו ורשה, שם נספה בקיץ תש״ב (1942).
    בשלושים שנות יצירתו שקד הנדלזלץ על טיפוחה של ספרות-הילדים העברית והעשרתה ביצירות מקור ותרגום, עריכה ועיבוד. רוב יצירותיו המקוריות, שנדפסו בעתוני הילדים, לא כונסו. בסדרת ״תיאטרון לבני הנעורים״ הופיע מחזהו התמורה (ורשה, 1923) – קומדיה של חילופין, בה מופיע נער בן עניים לשיעור פרטי במקום חברו העשיר. תירגם: מאגדות המזרח לדורושביץ (1905); הפחדן, החוק אשר לא ידע רחם (1920) והמלחמה בעד החיים (1923) לג'ק לונדון; נערים, צער, בבית ובאפלה לצ'כוב (1920); קלוד גה להוגו (1921), האניה המכושפה להאוף (1921), שרלוק הולמס לדויל (1921); הפקודה האבודה לטומסקי (1923); רודפים ונרדפים לסיטון תומפסון (1923, ובשם בעולם החי: 1942); בבטן אניה למין ריד (1923); בלי משפחה למלו (1924), וכן סיפורי פו, ליל-אדן וקיפלינג.
    נכדו של י״א הנדלזלץ הוא העורך והמבקר מיכאל הנדלזלץ.
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, לקסיקון אופק לספרות ילדים]