מזל ויגרט, סופרת ומחנכת, נולדה בט"ז בטבת תרע"ג, 25 בדצמבר 1912*
בדמשק, להוריה ששון ורגינה עטיה. לאחר שלוש שנות לימוד בבית ספר עברי בעיר
הולדתה עלתה לארץ-ישראל, סיימה את הגימנסיה "הרצליה" ואת בית-המדרש למורים
"לוינסקי" בתל-אביב; השתלמה במדעי המזרח ובשפה וספרות ערבית באוניברסיטה
העברית בירושלים. עסקה שנים רבות בהוראה – בתל-אביב, בבית המדרש למורים
על-שם דוד ילין בירושלים ובבית המדרש למורי הגולה ע"ש חיים גרינברג. כתבה
שיחות פרשנות לתנ"ך ששודרו ברדיו וכונסו בספר עין למקרא (1974).
סיפוריה הקצרים של מזל ויגרט מעוגנים בהווי המוכר לילד הקטן: יש
בהם חן תמים, הומור ילדותי והסברה עקיפה של מושגי יסוד. ספריה: אחותי
ואני (1960. חתום: 'מזל') – 10 סיפורים לטף על חיי יומיום; אילת
(1962); ילדים על החוף (1964); אני חושב, פה טוב לי
(1970) – סיפורים מצולמים מעולם החי; הלב הפועם (1979) – 9 סיפורים
'על הילדה הדס, אהבתה לחיות הקטנות ועל הרפתקאותיה אתן'; דמשק שלי
(1984) – סיפור אוטוביוגרפי.
למזל ויגרט הוענק אות יקיר ירושלים, לשנת תש"ן (1990).
היתה נשואה לעיתונאי גדעון ויגרט.
נפטרה בי"ב בטבת
תשס"ג, 17 בדצמבר 2002, ונטמנה בבית העלמין בעומר בדרום.
* לפי לקסיקון אופק לספרות ילדים, נולדה בז' בטבת תרע"ה, 25 בדצמבר
1914.
[מקורות: לקסיקון אופק לספרות ילדים]
