צביה וילנסקי (לבית שיבובסקי) נולדה בי״ח בטבת תרס״ח, 24 בדצמבר 1907 בעיירה שווינציאן (פלך וילנה, ליטא). למדה בבית-ספר יהודי וסיימה את הסמינר העברי למורים בוילנה. 12 שנה לימדה בבית-הספר לדוגמה שליד הסמינר וכן בבתי ספר עבריים מיסודה של ״תרבות״. פעלה בתנועת ״החלוץ הצעיר״ במתן שיעורי עברית, העלאץ הצגות ועוד. ערב כיבוש וילנה בידי הנאצים (1941) נמלטה עם בעלה לברית-המועצות. לאחר מלחמת-העולם השניה שהתה במחנה-מעבר בגרמניה ולימדה עברית בבית-ספר לילדי-הפליטים. ב-1947 עלתה ארצה והיתה מורה בכפר סבא עד צאתה לגימלאות. ארגנה בהתנדבות חגיגות וטקסי תלמידים וניהלה שעות-סיפור לבני הגיל הרך.
    וילנסקי כיוונה את עיקר פעילותה הספרותית לקורא המתחיל. ב-15 שנות יצירתה הוציאה עשרות חוברות, ספרים ומקראות לילדי הגן ולתלמידי כתה א', במטרה להעניק להם חוויה מהנה, שתגביר את רצון הקריאה שלהם. ספריה: אלפוני (1965. עם נתן פרסקי) וספרוני למתקדם (1975) – מקראות לכתה א'; סדרת ספרוני (1968–1971) – 96 חוברות לקוראים המתחילים, ערוכות בששה שלבי קריאה. ביניהן: נחום תקום, העכברון החכם, כיצד גדלה רותי, עוגה ליום הולדת, אהובה עוזרת לסבתא, מעשה בדובון שלא רצה לישון, החתולתולה ופקעת החוטים, הדובון והקפוד, חתלתול בתוך ילקוט, אודי חמודי ועוד; ספרית לי-לך (1976) – 8 חוברות סיפורים: גוזן העצלן, הדב החמדן, השפן והגזר, ידיד נאמן, יפרח המלוכלך, כיצד גדל החתלתול, ליאור והציפור, תות לאמא; סדרת תמונות מספרות (בחלקה עם נתן פרסקי), בתבנית אלבומית מהודרת: הספר שלי (1972) – ספר הבית לכתה א' ; הסיפורים שלי (1979), החידות שלי (1980), האגדות שלי (1981).
    צביה וילנסקי נפטרה בח' בניסן תשנ״ה, 8 באפריל 1995.
[מקורות: לקסיקון אופק לספרות ילדים]