לוי וינר, סופר עברי, נולד בוארשה, פולין, ב-1904. בצעירותו קיבל חינוך מסורתי וסיים בית-ספר תיכון בעיר הולדתו. בשנים 1928–1938 עסק בהוראה. חיבר ספרי לימוד (עברית למבוגרים (תרצ״א-תרצ״ח); ראשית הדקדוק, 1932; הבה נלמד, 1933), מקראות (אנו עולים ארצה, 1934; סיפורי תורתנו, 1937, עם אלחנן אינדלמן). הוציא סדרת סיפורי ילדים – רובם מחיי יומיום – בשם הבה נקרא (וארשה, 1930 ואילך), שכללה 15 חוברות כתובות על-ידו; ספרון-סיפור אמני השתיקה (תרצ״ח). בנוסף לכך השתתף בדברי פובליציסטיקה בעניני חינוך ורשימות בעתונות העברית בפולין (״בדרך״ ועוד). בפרוץ מלחמת העולם השניה יצא לברית המועצות, אך חזר כעבור זמן קצר לפולין. נספה בגיטו ורשה, כנראה בשנת תש״ג 1943.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים]