זאב וולף ליפסקר נולד בווארשה למשפחה חסידית מצאצאי הרב יחזקאל לנדאו (״הנודע ביהודה״). גדל על ברכי המסורה והחסידות
ופעיל מגיל צעיר בתנועת אגודת ישראל ובייחוד בחטיבה
הצעירה שבה (״אגודת שלומי אמוני ישראל״ ו״צעירי
אגודת ישראל״). החל בפירסומו הספרותי, בשירים, פיליטונים, מסות, סיפורי-חסידים ודברי פובליציסטיקה
בבטאון התנועה ״דגלנו״ ומאז היה במשתתפים השקודים
בעיתונות אגודת ישראל וכן בעיתונות היידית הכללית. נתענה בגיטו ווארשה (עבד מאביב 1941 בדואר הגיטו). ולבסוף ניספה בטרבלינקה
באלול תש״ב. מדבריו יצאו :
הכתב האבוד (סיפור על ר' יחזקאל לנדוי. תש״ך)
ועל גדות הרהיין (סיפור בתרגומו של ישראל שפיגל.
תשי״ח-תשי״ט) . מקצת משיריו וסיפוריו נכללו באנתולוגיה ״אודים״ (בעריכת א. אינדלמן,
כרך א, עמ' 193–194, 330–332).
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור,
Yiddish Leksikon]
