אביגיל לינדו, לקסיקוגרפית, נולדה בלונדון בט'
באב תקס"ג, 3 באוגוסט 1803, הבת השלישית והילד החמישי
של שמונה עשרה ילדיו של דוד אברבנאל לינדו (1772–1852), עובד קהילתי יהודי
בולט, ואשתו, שרה (1777–1852), בתם של אברהם מוקאטה ורעייתו אסתר. הוריה
היו יהודים ספרדים השייכים למשפחות מובילות שהוקמו בלונדון מאז שנותיה
הראשונות של הקהילה במאה השבע עשרה. היא הייתה קשורה קשר הדוק למשפחות
היהודיות הספרדיות הידועות ביותר באותה תקופה; סיר
משה מונטיפיורי (1784–1885) היה בן דודה, ודודה אפרים לינדו היה גיסה של
אמו של דיזרעאלי,
מריה באסווי. (אביה מל את דיזרעאלי
בכ"ה בטבת תקס"ה, 28 בדצמבר 1804). בית משפחתה
היה בוויטצ'אפל, לונדון: תחילה ברחוב למן 15 ואחר כך ברחוב מנסל 37,
גודמנפילדס, לא הרחק מבית הכנסת של בוויס מארקס, שאביה היה משפיע ומשפיע
עליו. חבר אורתודוכסי למהדרין. עיסוקים אינטלקטואליים זכו להערכה רבה במעגל
המשפחתי. דודה משה מוקאטה (1768–1857) היה סופר ופטרון של חוקרים יהודים,
ואחד מבני דודיה אליאס חיים לינדו (1783–1865) היה היסטוריון חלוץ
אנגלו-יהודי.
ילדה חרוצה, אביגיל נהנתה מהעניין הרב של אביה בחינוך היהודי
וגם משכר הלימוד של דודה משה מוקאטה. היא התמצאה בבקיאות בעברית ובקיאה
בצורה יוצאת דופן בלימודי המקרא, והגיעה לרמה המספיקה בכבוד של ראש הדת של
העדה הספרדית משנת 1828, הרב (דיין) דוד מלדולה (1797–1853). במהלך לימודיה
היא חיברה אוצר מילים בעברית ובאנגלית, שכלל גם דיאלוגים קצרים בעברית
ובאנגלית, חילופי דברים המשקפים באופן משעשע את החברה המעמד הבינוני המנומס
בו חיה. הכרך נועד לשימוש עצמי, אך בעידוד חברים, היא אישרה את פרסומו
(1837). עד מהרה הוכרה ערך היצירה והומלצה לשימוש בבתי הספר העבריים של
הקהילה. במהדורה שנייה (1842) שולבה רשימת קיצורים בעברית בשימוש רגיל, פרי
הקריאה הנרחבת שלה וכלי עזר רב ערך מסוג שלא היה זמין אז. בשנת 1846 הגיעה
עבודתה העיקרית, מילון עברי – אנגלי, שנועד לסייע לתלמידים לקראת יצירותיהם
של הלקסוגרפים העבריים הבולטים ביותר.
אביגיל לינדו הייתה האישה היחידה שהייתה מעורבת בתחילת המאה
התשע עשרה של המחקר הפילולוגי המקראי ובעלת פרסומים על שמה. ככל הנראה היא
לא הכירה את השפות המקורתיות ארמית וערבית, ולכן יש לשפוט את עבודתה על פי
אמות מידה חובבניות. אף על פי שההתפתחויות הבאות בפילולוגיה העברית מאפילות
על עצמה, הישגיה מדהימים עבור צעירה יהודייה אנגלית באותה תקופה. גיל מאוחר
יכול בהחלט היה לספק תחום רחב יותר לכישרונותיה. כתביה חושפים אותה כבת
אדוקה וצייתנית, שלא ניתנת להדגשת עצמאותה; השערים של כל עבודותיה מתארים
אותה כבתו השלישית של דוד אברבנאל לינדו, ודיוקנו מקדים את המילון שלה.
בהערכתה את מה שהשיגה במחקר ממושך, דאגה לעורר אחרים להמשיך באותו מסלול.
אביגיל לינדו לא נהנתה מבריאות איתנה. היא נפטרה בבית בכ"ט
באב תר", 28 באוגוסט 1848, בגיל ארבעים וחמש, בעקבות
התקף של פרגמזיה דולנס - מצב שתואר "רגל לבנה" - שנמשך חמישה שבועות; היא
סבלה מגידולים ברחם במשך חמש עשרה שנה. היא נקברה כעבור יומיים בבית העלמין
נובו (החדש) של הקהילה הספרדית במייל אנד רואד, סטפני, בקבר הראשון מתוך
שלושת הקברים שאביה שמר בשנת 1844 לבנותיו הרווקות אז מגיל שלושים וחמש,
ליד השניים ששמר לעצמו ולאשתו. הוא הציג 50 לירות במלאי (קונסולות) לקהילה
לזכר אותה. הכתובת שלה, בעברית, עם שיר בעברית ובאנגלית ששיבחה את דמותה
והישגיה, הורכבה על ידי דיין מלדולה והודפסה והופצה לקרוביה וחבריה.
