אריה ליאון סימון נולד בסאותהמפטון, אנגליה, בי״ד בתמוז תרמ״א, 11 ביולי 1881.
קיבל חינוך עברי בבית אביו, יליד פולין הרוסית ואחר סיים לימודיו באוניברסיטת אוקספורד
בתחום הספרות הקלאסית (1902) ובשנים 1904–1944 היה בין הפקידים הבכירים במשרד הדואר
הבריטי.
מגיל צעיר עסק בפעילות ציונית ועברית באנגליה ובימי מלחמת
העולם הראשונה היה בחבר העוזרים של חיים וייצמן בהשגת הצהרת בלפור (הנוסח העברי הראשון
להצהרת בלפור הוא שלו). סימון היה חבר משלחת ״ועד הצירים״ שיצאה לארץ-ישראל ב־1918
ובשנים 1945–1946 היה חבר הוועדה מטעם הממשלה הבריטית לחקר החינוך העברי בארץ. השתקע
בארץ ב־1946 והיה לסירוגין יו״ר הוועד הפועל של האוניברסיטה בירושלים (1946–1949),
נשיא בפועל של האוניברסיטה (1949) וראש בנק הדואר בישראל (1950–1951). ב-1953 חזר לאנגליה
ועד ימיו האחרונים היה קשור בכמה וכמה מפעלים בארץ.
סימון היה במחיצתו של אחד־העם בתקופת לונדון שלו והושפע ביותר ממנו
והוא אולי הראשון בתקופה החדשה לכתיבה עברית של יליד אנגליה. הוא החל לפרסם בהשלוח
(מכרך כ״ג, תר״ע-תרע״א, 1910) סידרת מאמרים ומסות על הספרות היוונית העתיקה, שלדבריו
הוא עצמו לאחר שנים, ״נכתב רק מעט בעברית על נושא זה״ עד אותם ימים. אלה כונסו לאחד
שנים בספרו פרקים בספרות יוון העתיקה (תשי״א ואילך). אף פירסם מאמרים בענייני־יום,
התנועה הציונית והיישוב (השלוח, העולם ועוד). יחד עם יוסף אליהו הלר הוציא
מונוגרפיה על אחד־העם (תשט״ז. משלו הוא חלק א׳ על תולדות חייו, פעלו ואישיותו. הספר
יצא גם באנגלית). הוציא עוד החיים העבריים בארץ־ישראל (לונדון, תרע״ט). ערך,
בעזרתו של יוחנן פוגרבינסקי מהדורה חדשה של אגרות אחד־העם
(א–ו. תשט״ז–תש״ך.) והוסיף בראש הכרך מבוא מקיף. עשה בתחום התרגום של ספרות ההגות האפלטונית
וכן האנגלית לעברית. תרגומיו – הדיאלוגים של אפלטון: ״אבתיפרון״, ״לאכס״, ״התנצלותו
של סוקראטס״ ו״קריטון״ (בכרך א׳ אפלטון בעברית. תרפ״ט), ״מינון״ (תרצ״ח, תשי״ב), ״פרוטאפוראס״
(תרצ״ה, תש״י, תשכ״ו), ״תיאיטיטוס״ (תרצ״ד, תשי״א), ״זכרונות כסנופון״ (תש״ך) ו״על
החירות״ ל ג׳. ס. מיל (תש״ו, תשכ״ו). כתב הרבה באנגלית על הספרות העברית החדשה ואף
הוציא תרגום אנגלי לכתבי אחד־העם.
אריה ליאון סימון נפטר בלונדון בכ״ה בניסן תשכ״ה, 27 באפריל
1965.