צביה שיף-כרמון, סופרת, נולדה בה׳ באב תרפ״ה, 26 ביולי 1925 לד״ר אלכסנדר שלמה כרמון סלושץ (ד״ר למדעי הטבע ומורה בגימנסיה העברית בירושלים) ותמרה (לבית רומנוב). עסקה בהוראה ופירסמה ספרים לבני הנעורים. צביה שיף כרמון נפטרה בכ״ג באייר תשפ״א, 5 במאי 2021. דודיה היו הסופרים משה כרמון ונחום סלושץ.

• לא רק ג׳מאיקה : סיפורים (תל אביב : אל״ף, תשמ״ג 1982) <איורים – אורית שור>
• ימים של אהבה (ירושלים : כתר, 1986) <איורים – אהרן שבו>
• בצל החומה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1988) <״סיפורו של הרובע היהודי בעיר העתיקה בחודשי המצור האחרונים בשנת תש״ח עד לפינויו״>
• הר ללא פיסגה (תל אביב : הוצאת ירון גולן, 1989)
• גשר בין צוקים : רומן לבני-הנעורים (תל אביב : דביר, תשמ״ט 1989)
• נוע תנוע : לבני הנעורים (תל אביב : הוצאת ירון גולן, תש״ן 1990) <איורים – נחום זולוטוב>
• חבלה בים : רומן לבני-הנעורים (תל אביב : הוצאת ירון גולן, 1992) <רישומים – סול בסקין>
• סורגים פרוצים : רומן (תל אביב : הוצאת ירון גולן, 1994)
• ולא מצאו תשובה : רומן (תל אביב : טרקלין, תשנ״ז 1997)
• מוכה : מיפגשים מהסוג הקשה (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999) <ערכה והביאה לדפוס – שולה שלהב>
• עלומים אלימים : סיפורים על אלימות של בני נוער (תל אביב : הוצאת ורשבסקי, תשס״ד 2004) <עריכה – נח הלפרין>

• אהבת האדם וכבוד הבריות : קובץ מאמרים ודברי הגות (רמת גן : שלמה נס, 2006) <בשיתוף שלמה נס>