הרב ברוך חומה
(חיימי) נולד בעיירה ווגר, בצפון ליטא על
גבול לטביה. תאריך לידתו אינו ודאי: לפי מספר מקורות נולד ב־1858 ולפי אחרים ב־1859. אביו, הרב אברהם אבא וורנר, היה מאוחר יותר הרב הראשי לקהילת
״מחזיקי הדת״ בלונדון. כבר בנעוריו, התפרסם ברוך חומה בעולם הרבנים והחוקרים. בשנת התר״ן, 1890, הגיע לארץ ונתמנה כרב וכמורה בעקרון (מזכרת בתיה). בהמשך, נעשה ל״ראש המורים״ במושבות יהודה. נמנה עם מייסדי אספות המורים שבהן דיבר בזכות ההוראה בעברית והציע להמציא מילים וביטויים כדי שאפשר יהיה להסביר לנוער את הכול בעברית.
ב־1907 היגר לארצות הברית וכיהן כרב בשיקגו אבל בשל געגועיו לארץ ישראל, עזב וחזר ארצה. לאחר שנים מספר, התיישב בירושלים. במשך תקופה ארוכה העסיקו הרעיון הנשגב בדבר חידוש ה״סמיכה״ בירושלים ואף כתב על כך בעיתונות ובחוברות מיוחדות. ספריו:
״מקור ברוך״ (ירושלים, תרס״ד); ״חומת אש־דת״ (או הקבלה והמסורת – ערוך ומסודר על פי ש״ס, תרפ״ז);
״כתב בית ישראל – זו סמיכת זקנים״ (חוברת א׳, תרס״ג). בשנת התרנ״ז, 1897, ייסד ברוך חומה את חברת ת״ת
– תלמידי תשבי. הייתה זו אגודת סתרים שתכליתה ״לטהר ולזכות את ישראל מן הזוהמה שהטיל בו הגלות, לקרב את הלבבות ולעשות שלום ואחדות בעם המפוזר והמפורד ---״ (דב גניחובסקי,
סיפורים ירושלמיים, הוצאת כרטא). גניחובסקי מתאר את המבנה המסתורי של האגודה ואת ספר החוקים שלה שנדפס בירושלים בשנת התר״ס, 1900, ולפי פרשנותו, הסודיות שאפפה את האגודה נובעת ממטרתה העיקרית: חידוש הסנהדרין בארץ ישראל. ברוך חומה ניסה לעשות נפשות למטרתו הן באמצעות אביו, הרב א״א ורנר, והן באמצעות פנייה אל גדולי ישראל שבדורו. הוא אף פנה אל הקונגרס הציוני ולשם כך כתב את ספרו
״כתב בית ישראל זו סמיכת זקנים״. אולם, תומכי הרעיון היו מעטים בלבד ואילו אחרים, ואביו בתוכם, לחצו עליו להרפות מן העניין והוא התייאש. לחלופין, פנה לעסוק בנושאים אחרים כגון חקר מקורות התפילה בישראל והשתלשלות ההלכה. למעשה, היה הראשון שהחל לחבר את
״הקונקורדנציה התלמודית״ אלא שהקדימו בפרסום הרב קסובסקי אשר לאות הוקרה הציב בשער ספרו זיכרון לרב חומה. בשנותיו האחרונות עבר ברוך חומה מירושלים לראשון־לציון וכאן עסק בגידול גפנים. כאן גם תיעד בכתובים את המצבות בבית הקברות של המושבה, אותו בית קברות שעל הגבעה אשר בה נטמן הוא עצמו לאחר
מותו
בכ״ט בשבט תר״ף, 18 בפברואר 1920.
הרב ברוך חומה
(
