יוסף מאיר אופטושו (אופטובסקי), מספר ורומאניסטן יידי ועברי, נולד באחוזת־יער על־יד מלאווה, פולין, בג׳ חנוכה תרמ״ז (כ״ז בכסלו), 24 בדצמבר 1886.  התחנך בעירו ולאחר־מכן בוארשה ובצרפת. ב־1907 עזב את וארשה והשתקע בארצות־הברית. כאן היה מוכר עיתונים, אחר־כך פועל בבית־חרושת ולבסוף מורה עברי בתלמוד־תורה. ב־1914 סיים לימודיו כמהנדס אזרחי בניו־יורק. עיקר כתיבתו ביידיש. ב־1910 התמסר לעבודה ספרותית. פרי עטו הראשון היה: ״מן העבר השני של הגשר״ (״אויף יענער זייט בריק״, 1910). עם הסופר היידי דוד איגנטוב הוציא את הקבצים ״שריפטן״, ובהם הדפיס: ״רומאן של גונב־סוסים״ (״ראָמאן פון א פערד־גנב״, 1912) ו״מוריס ופיליפ בנו״ (״מאָריס און זיין זון פיליפ״, 1914). ב־1913 התחיל בהוצאת הקבצים ״די נייע היים״ ובהם פירסם ציורים ״מן הגטו הניו־יורקי״ (1914). בעיתון ״דער טאָג״, שנעשה עוזרו הקבוע, כתב מאות סיפורים ונובלות, שתוכנם הוא ברובו מחיי היהודים בפולניה ומחיי הקיבוץ היהודי בניו־יורק. כמו־כן פירסם ב״צוקונפט״ שורה של סיפורים וב״נייע וועלט״ את הרומאן ״מורים״, שיצא גם בעברית — על מצבו של המורה היהודי באמריקה. בתקופה זו הרבה לצייר טיפוסים מגושמים, אחוזי יצרים עזים, מעולם ההפקר. עוד ביצירותיו הראשונות נתבלטו תכונות כשרונו העיקריות: בהירות, בליטות, והתרחקות מאשליות רומאנטיות. – מקום כבוד בספרות הנחיל לו הרומאן ״ביערות־פולין״ (1921), שיצא בעברית בהוצאת־שטיבל, ושבו גולל אופטושו יריעה רחבה מחיי־היהודים בפולניה במאה הי״ט. מצד אחד מתוארת כאן החסידות הפולנית, ובמרכזה הדמות ההיסטורית של ר׳ מנדל מקוצק, ומצד שני – דור־ההשכלה היהודי־הפולני. ברומאן ״שנת 1863״ (1929), שהוא המשכו של ״ביערות פולין״, מתאר הסופר את תקופת המרד הפולני, את האינטליגנציה הפולנית שהשתתפה במרד, ואת האמיגרציה הפוליטית בפאריס (משה הס, ציפריאן נורביד, מיכאיל באקונין), רומאנים אלה הם ריאליסטיים, בלא סנטימנטאליות ואידיאליזאציה. – בין יצירותיו המאוחרות של אופטושו ראוי להזכיר את ״יום ברגנסבורג״, שיצא גם בעברית, ובו מתואר ההווי של יהודי־גרמניה במאה הט״ז והיחס של הנוצרים אליהם (גבירים, קבצנים, ליצנים, בדחנים, בעלי־שררה נוצריים, ועוד). את כשרונו בהחייאתן של תקופות היסטוריות גילה אופטושו ביחוד בסיפורו ״פונדקא רטיבתא״ מתקופת־התנאים.
    כסופר עברי החל בכתבות ל״המליץ״ ו״הזמן״. בהגיעו לאמריקה השתתף ב״היום״ הניו־יורקי, בו כתב בקביעות בעניני־היום. לאחר מכן פירסם סיפוריו העבריים ב״התורן״, ״מקלט״, ״לוח אחיעבר״, ״הדואר״, ״התקופה״ ועוד. סיפורו: ״מורים״׳ אף משקף את נסיונו בהוראה עברית באמריקה. מספריו יצאו בעברית: ״מורים״ (ניו־יורק, 1918. תירגם מ. ליפסון), ״ביערות פולין״ (ניו־יורק, תרפ״א. תל־אביב, תרפ״ט. תירגם מ. ליפסון), ״1863״ (תירגם א. פישקין. תרפ״ט), ״יום ברגנשפורק״ (תירגם דב סדן. 1943), ״בצל הדורות״ (מיניאטורות היסטוריות. תירגם: מנשה לוין. ספור אחד תורגם על ידי מ. ליפסון. 1954), ״דרי־מטה״ (סיפורים. תירגם ד. ב. מלכין. שלושת הסיפורים האחרונים כאן נכתבו במקורם עברית. 1946), ״אנשים וחוצות״ (1947), ״חורבן פולין״ (תירגם מ. ליפסון. ניו־יורק 1947), ״המרד האחרון״ (א׳: רבי עקיבא. 1947 ואילך; ב׳: בר כוכבא. 1953. שני החלקים תורגמו בידי אשר בן ישראל), ״מאה ספור וספור״ (תירגם דב סדן. 1955). רבים מסיפוריו, המתורגמים לעברית (ביחוד על ידי מ. ליפסון) פזורים בעתונות ובכתבי־עת. כתביו הנבחרים יצאו ב־14 כרכים. ב־1934 ביקר ברוסיה הסובייטית ובארץ־ישראל. זולת יצירותיו, שנתפרסמו עברית ושכבר נזכרו, נדפס בעברית גם סיפורו ״מיתת כושי״, 1920 (בירחון ״מקלט״, ניו־יורק), ״חורבן־פולין״ (סיפורים) וכן קובצי הסיפורים: ״אנשים וחוצות״ ו״דרי מטה״ והרומאן ההיסטורי ״ר׳ עקיבא״ — שלשתם בספרית־פועלים. מקצת יצירותיו תורגמו לעברית על־ידי המחבר עצמו. ב־1946 הוצג בארץ על בימת האהל, המחזה ״ביערות פולין״ (בצירוף ״שנת 1863״) בעיבודו הדרמטי של פאלק האלפרין.
    יוסף אופטושו נפטר בניו־יורק במוצאי יום כיפור תשט״ו, 7 באוקטובר 1954.

ארכיון יוסף אופטושו בספריה הלאומית

יצירות יוסף אופטושו בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אברהם לוינסון עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, לקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, ויקיפדיה]