יעקב ברזילי (אייזנמן), נולד בברזנה, פלך ווהלין (כיום בתחומי אוקראינה) בי״ח בשבט תרנ״ו, 2 בפברואר 1896, לאביו משה יוסף ולאימו רחל לבית צוויק. קיבל חינוך יהודי וכללי והצטרף מנעוריו לתנועת העבודה הציונית. ב־1926 למד בפדגוגיום העברי מייסודו של הרב צבי פרץ חיות בווינה. עסק בהוראה בבתי־ספר של ״תרבות״ ושל ציש״א (ארגון מרכזי לבתי־ספר אידיים בפולין) בפלך ווהלין משהועבר לשלטון פולין אחרי מלחמת־העולם הראשונה. כן השתתף בפעילות ציבורית כמארגן ומייסד תנועת ״החלוץ״ והסתדרות־הנוער ״פרייהייט״ וכמדריך עיוני ומעשי במפלגת פועלי־ציון ימין בעירו (ברזנה) ובסביבה. נשא לאשה את גניה בת ליפא כהן.
    ב־1928 עלה ארצה עם משפחתו ומאז עסק בהוראה בשיעורי ערב לעברית מטעם ועדת התרבות ואחר־כך מטעם המחלקה להפצת השפה העברית מטעם הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית. נוסף לכך עסק הוא בכתיבה ובהרצאות על נושאים פילוסופיים. בשנים 1932–1934 ניהל והדריך בתל־אביב סמינריון לפילוסופיה של המארכסיזם בחוגים המארכסיסטיים של ״פועלי ציון״, ובמשך השנים ארגן סמינריונים רבים על נושא זה במושבות. בשנים 1934–1939 הרצה בקביעות בבית העם בתל־אביב על נושאים פילוסופיים שונים. ב־1935 ארגן חוג לפילוסופיה כללית, שהתקיים כשלש שנים, בו הרצה על משנותיהם של הפילוסופים יום, קאנט, פיכטה, שלינג והגל. ב״חברה הפילוסופית״ שנוסדה ב־1945 לפי הצעת פרופ׳ ש. ה. ברגמן הוזמן להרצות על תורות הגל, לוק ולייבניץ.
    ברזילי פרסם כ־180 מאמרים על נושאים מדעיים־עיוניים ב״החינוך״, ״דבר״, ״משמר״, ״עתים״, ״הפועל הצעיר״, ״מאזנים״, ״כתובים״, וכתב מאמרי ביקורת ב״החינוך״, ״עיתים״, ״משמר״, ועוד. ב־1934 פרסם ספר בעברית על ״יסודות המרכסיזם״ וב־1935 על ״מזייפי המדע בארץ״. ב־1942 יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד תרגומו מרוסית לספר ״המושבות הסוציאליסטיות״ למיכאיל טוגאן־באראנובסקי, ב־1943 ״בעיות הלניניזם״ לסטאלין וב־1945 ״המעמדות והמפלגות באמריקה״ מאת ו. לאן. בסיוע מוסד ביאליק ואגודת הסופרים הופיע בתש״ח ספרו ״קאנט כפשוטו״ והכין לדפוס ספר מקיף על ״ראשוני החכמים ביון העתיקה״ עם שתי נספחות: א) האטומיזם מדימוקריטות ועד ימינו – ימי הפצצה האטומית, ב) בעית היחס בין האינסופי והסופי.
    יעקב ברזילי נפטר בתל־אביב בז׳ באדר תשי״ח, 27 בפברואר 1958.

מקורות: קרסל, תדהר