מיכאל היילפרין, סופר ועסקן ציבורי יהודי, נולד בפיוטרקוב, פולין בי״ב באדר תקפ״ג, 23 בפברואר 1823 לאביו, פנחס מנחם היילפרין. ב־1842 היגר עט אביו להונגריה והתיישב במישקולץ. כאן התיידד עם ליוש קושוט ופל סמרה, מנהיגיה של תנועת־השחרור ההונגרית. היילפרין פירסם שירים ומאמרים בהונגרית, שבהם תבע מאבק על חירות לאומית וקידמה. היילפרין גם השתתף במרד קושוט (1848) ונתמנה על־ידי הממשלה הזמנית ההונגרית כמנהל מחלקת העיתונות במשרד־הפנים. כשדוכא המרד ברח מהונגריה לקרקוב, פולין, ושם התיידד עם יצחק ופביוס מיזס. ב־1850 חזר להונגריה ועסק בה כמה שנים בהוראה לילדי־ישראל. מכאן נדד (ב־1856) לצרפת ולאנגליה, ומשם לארצות־הברית. הוא השתקע בפילדלפיה, וגם כאן שימש בהוראה בבית־ספר יהודי.
    בארצות־הברית הצטרף היילפרין לשורת הלוחמים בעבדות ופירסם בעניין זה מאמרים נלהבים. נוסף על כך השתתף יותר ויותר בחיי הציבור היהודי באמריקה. בנחשול־ההגירה הגדול של יהודי רוסיה לארצות־הברית בתחילת שנות ה־80 ראה לא רק נקודת־מפנה לטובה בדברי־ימי ישראל, אלא גם מאורע רב־ערך בתולדות אמריקה. היילפרין אירגן אז את ה״חברה לעזרת המהגרים״ (Emigrant Aid Society) ועמד בראש ״החברה לסיוע חקלאי ע״ש מונטיפיורי״ (Montefiore Agricultural Aid Society), שמטרתה היתה להעביר את המהגרים להתיישבות חקלאית. ביזמתו נוסדה (ב־1883) המושבה השיתופית ״אודסה החדשה״ במדינת אורגון. בהשפעת תזכירו של היילפרין החליט הבארון הירש לייסד את קרן־הירש האמריקנית.
    מ־1865 ואילך היה היילפרין מן העורכים של Appleton׳s American Cyclopaedia. כן השתתף בקביעות, מ־1865 ואילך, בכתב־העת Nation ופירסם מאמרים ב־New York Tribune. היילפרין עסק גם בחכמת־ישראל וחיבר בתחום זה: השירה ההיסטורית של העברים הקדמונים The Historical Poetry of the Ancient Hebrews (1879–1880), וקובץ מחקרים בביקורת־המקרא (Bibelkritische Notizen), שנתפרסם אחר מותו (1893).
    מיכאל היילפרין נפטר בניו־ג׳רסי בכ״ט באייר תרמ״ח, 10 במאי 1888.

יצירות מיכאל היילפרין בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אפרים קופפר עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]