יצחק ספיבקוב, נולד באודסה בכ״ג בְּטֵבֵת תרל״ה, 31 בדצמבר 1874. הוא למד בישיבה הגדולה בעיר, ויוסף קלוזנר היה חברו ללימודים וידידו הטוב ביותר. בנערותם נמנו שניהם עם קבוצת חברים בישיבה שעסקה בכתיבה בעברית. לאחר מכן הכירו את שאול טשרניחובסקי, שלמד אז בבית ספר ממשלתי למסחר. שלושתם וכן נחום סלושץ ואחרים היו לעילית העברית המשכילה באודסה. ספיבקוב נקרא לשירות צבאי שארך יותר משלוש שנים. הוא שירת בביאליסטוק ושם התוודע אל ד״ר יוסף חזנוביץ׳, ממייסדי הספרייה הלאומית בירושלים, וסייע בידו להעתיק את קטלוג הספרים שהיו מיועדים למשלוח לארץ. עם שחרורו התחתן, ולאחר שהייה קצרה בצרפת חזר לרוסיה. יצחק נכנס לשותפות במפעל לתעשיית צבעים ושמנים תעשייתיים, השתלם בסודות המקצוע ועשה חיל בעסקיו. הוא הסתובב ברחבי רוסיה ועסק בהצלחה גם בהפצת סחורתו. החיים היו טובים. המשפחה פרחה. ככה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית. אז התהפך הגלגל. משפחת ספיבקוב איבדה את כל רכושה, והיו ימים שהגיעו עד פת לחם. חייהם היו בסכנה מתמדת, ויותר מפעם אחת ניצלו בנס. באמצע חודש אייר תרפ״א הצליחו יצחק ספיבקוב, בן ארבעים ושבע אז, אשתו חיה לאה, בת גילו, ובתם נחמה נעמי בת החמש־עשרה לברוח בעור שיניהם מן המשטר הבולשביקי הדורסני, לחצות את הגבול בסכנת נפשות, ולהגיע לרומניה. ברומניה שהו כפליטים במשך שנתיים, אבל הוא ניסה לעלות לארץ ישראל, אבל לא הסתייע הדבר. הברירה הייתה מנדוסה שבארגנטינה, אליה הגיע ב־1923.
    תקוע עם משפחתו הקטנה בגודוי־קרוס, אז פרוור של מנדוסה, עיר ענייה מאוד מבחינה תרבותית, בתוך קהילה יהודית דלה, המשיך לכתוב בעברית מסות, שירה, פרוזה, ביוגרפיות של אישים שונים ומילון דו־לשוני רב־היקף והתקיים למחייתו מחנות ספרים קטנה. מסיבות כלכליות ומטעמים אחרים מעולם לא פרסם את ספריו, חוץ ממאמרים ושירים מעטים בעיתונים עבריים בארגנטינה, כמו שעשה קודם לכן באירופה.
    יצחק ספיבקוב נפטר בכ״ו באלול תשכ״ח, 19 בספטמבר 1968.

• סירתי על פני האוקיינוס : אוטוביוגרפיה ואי־אילו זיכרונות ורשימות / ההדירו יעל ומרדכי מישור (ירושלים : מוסד ביאליק : ספרית דורות, תשפ״ב 2022) <מבוא: תרבות בדרכים, מאת ישראל ברטל>
• יצחק ספיבקוב : מכתבים 1921–1963 / ההדירו יעל ומרדכי מישור *
• מילון ספרדי–עברי = Diccionario completo Español–Hebreo (Mendoza, Argentina)