חיים יונה גורלנד, סופר וחוקר במדעי היהדות, נולד בקלצק, פלך מינסק (כיום בתחומי
בלארוס) בפורים תר״א, 7 במארס 1841*. בן עשר נכנס לבית־המדרש
לרבנים בוילנה, שבו הורו סופרי וילנה ומשכיליה (אד״ם הכהן, י. בהק, ש״ז זלקינד ועוד).
עם סיום לימודיו בא לפטרבורג (1860) ולמד שם באוניברסיטה, במחלקה למדעי־המזרח (במוריו:
דניאל חבולסון). ב־1864 קיבל תעודת הסמכה (״קנדידט״) וב־1866 את התואר ״מגיסטר״. ב־1869 הלך ליקטרינוסלב לרגל נישואיו ועסק שם בעריכת־דין. ב־1873 נתמנה למפקח בבית־המדרש למורים
בז׳יטומיר, שהוקם במקום בית־המדרש לרבנים שנסגר. שבע שנים עמד בכהונתו זו וב־1880 יצא
לרגל מחלתו למערב ועשה שם כשלוש שנים. עם שובו הקים באודיסה גימנסיה ריאלית, שנוסף
ללימודים הכלליים היתה בה תכנית לימודים יהודית. ב־1888 נבחר לרב מטעם הממשלה באודיסה
(במקום ד״ר שוואבאכר הנפטר). מת על במת ההטפה בכ״ג באדר תר״ן, 14 במארס 1890.
ראשית פירסומו בגיל צעיר ביותר (ב״המגיד״ שנה א) ולאחר־מכן היה
במשתתפים השקודים ביותר של העתונים והמאספים העבריים, שיצאו במחצית השניה למאה הי״ט.
בעידודו של חבולסון עסק בספרות היהודית־ערבית של ימי־הביניים, ביבליוגרפיה ובכל שאר
ענפי מדעי־היהדות. במשך שנים ניהל מדורים קבועים בעתונות, בהם הודיע וסקר את ההופעות
החדשות בתחומים אלה. משעבר אוסף כתבי היד של החכם הקראי א. פירקוביץ לאוצר הספרים הקיסרי
עסק בחקר מטמונים אלה ואף היה בראשונים שחשפו את זיופי פירקוביץ, בניגוד לחבולסון שניסה
תחילה להגן על אמיתותם. שתי הסידרות העיקריות של ספריו־מהדורותיו הן: גנזי ישראל
בס״ט פטרבורג (״אסופת מאמרים וספרים קטנים על ענינים שונים, יסודתם בקורות בני
ישראל, בתורתם, דתם ובחכמתם העברית, מעשה ידי זקני החכמים הרבניים והקראים״ – מגנזי
פירקוביטש. א–ד. ליק־פטרבורג, תרכ״ו–תרכ״ח) ולקורות הגזירות על ישראל (סידרת
מקורות ״לענינים רבים, הנוגעים לקורות ישראל בפולניה, הגזירות הרעות שעברו עליהם בימי
חמיל בשנת ת״ח ות״ט וכו׳ וגם בימי גאנטע בתקכ״ח״ וכו׳. א–ז. קראקא־פשמישל־אודיסה, תרמ״ז–תרנ״ג).
אף תירגם את מחקרו של דניאל חבולסון על ״התמוז״, בצרוף הערות משלו (ליק, תרכ״ד). הרבה
מהדורות שלו למקורות נדפסו בכתבי־עת שונים, גם ברוסית ובגרמנית. הוציא (בשנים תרכ״ט–תרמ״ד)
לוח ישראל בשפת רוסית ועברית ובאחד מהם (לתרמ״ב) פירסם רשימה ביבליוגרפית לפריודיקה
הישראלית באותם ימים.
אבטוביוגרפיה בראש החלק האחרון של ״לקורות הגזירות״ בצירוף מילואים של המהדיר ד. כהנא
; ביו־ביבליוגרפיה מפורטת ב״ספר הזכרון״, עמ׳ 133–140.
* - כך לפי האוטוביוגרפיה והמצבה.
