יעקב צדקוני (רכטמן), עיתונאי, אספן ופולקלוריסט, נולד בסוחצ׳ב, פולין בי״ד באדר ב׳ תרס״ב, 21 בפברואר 1902. קיבל חינוך ב׳חדר׳, בית־ספר ׳תרבות׳ בעיר הולדתו, גימנסיה בפלוצק ומכון לכלכלה ומסחר בוורשה. חניך תנועות נוער ציוניות בחו״ל ולבסוף חבר ׳צעירי ציון׳ וראש קבוצת עליה ב׳החלוץ׳ בוורשה. שם החל את עבודתו בפקידות בשנת 1920 ב׳ג׳וינט׳. ב־1923 ערך והוציא מאסף ספרותי בפולנית Młoda Sztuka (״אמנות צעירה״). עלה לארץ ב־1924 ועסק בעבודות שונות. בשנים 1925–1927 התגורר ברמת־גן, ועבד בה ובנקודות הסמוכות לה בפרדס, בחקלאות, סלילת כבישים ובניין. היה בין מייסדי הספרייה הציבורית במושבה. עם ייסוד מכון ייוו״א בווילנה (ולאחר מכן בניו־יורק), הצטרף אליו כאספן ופעיל, מעביר מהארץ חומר ומשתתף בפרסומי החברה. ב־1946 מונה כבא־כח המכון בארץ. עם הופעת העיתון דבר, החל לשגר לעיתון כתבות על הנעשה ברמת־גן ובסביבותיה. עד 1934  שימש כתב נודד קבוע של דבר ופירסם בו מאות רבות של רשימות בעיקר מנקודות דרום־יהודה והשרון. לאחר פטירתו של ח״נ ביאליק, פירסם צדקוני סידרה של רשימות ביבליוגרפיות ״ביאליק ב׳דבר׳״. ב־1928 עבר לתל־אביב. ב־1931 נשא לאישה את סימה גינגיס. ב־1933 ייסד עם א. אהרוני וש. אייזנשטדט את ארכיון ומוזיאון של תנועת העבודה שהיה בחסות הוועד הפועל של ההסתדרות. בשנים 1934–1942 היה פעיל האיגוד למען תוצרת הארץ (המחלקה החקלאית) ולחם נגד התוצרת הזרה הערבית והגרמנית מהארץ ומן הארצות הערביות השכנות. מאז 1950 בירושלים כפקיד במשרד העבודה.
    במשך כל שנות שבתו בארץ עסק צדקוני בשני תחביבים עיקריים הקשורים בפולקלור הישראלי: אוסף שירי־עם של מחברים אלמונים החל מתקופת העליה השנייה ששרו אותם בשעתו; ואוסף ורישום ביבליוגרפי של העתונות ההיתולית לכל צורותיה הגרפיות מאז הופעתה בארץ בדפוס בשנת תרס״ט. אוספו זה נחשב במושלם ביותר בעולם. חלק מזעיר מעבודותיו הפולקלוריות בכלל ומן האוספים הללו פורסמו ב״רשומות״, ״ידע-עם״, ״סיכות״, ״די גאלדענע קייט״, ״ייוו״א בלעטער״, ״יידישע שפראך״, ״יידישער פאלקלאר״ ועוד.
    יעקב צדקוני נפטר בירושלים בכ״ו בשבט תשל״ג, 29 בינואר 1973. כעשור לאחר פטירתו פרסם ג. קרסל רשימה ביבליוגרפית לספרות ההיתול מאוספו של צדקוני, בשם אוצר ספרות ההומור, הסאטירה והקריקטורה בארץ-ישראל (תל־אביב, תשמ״ד).
    בתו של צדקוני היא השדרנית, הסופרת והמשוררת דליה יאירי.

יעקב צדקוני בספריה הלאומית

מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, תדהר, ויקיפדיה