ר׳ נתן סולמי נולד בשנת תרמ״א (1981) * בכפר מחל באזור אלמזאחן בחבל שרעב בדרום תימן לאביו יצחק בן שלום בן דוד בן זכריה סולמי, סוחר עשיר וממנהיגי הקהילה. בנעוריו למד סולמי אצל רבני הקהילה, מארי יחיא דוואדי והמשורר מארי יעקב דוד חיגאשי זצ״ל. בגיל צעיר הוסמך לרבנות, ואחרי מות שני מוריו נעשה רב הקהילה ואב בית הדין. ערב עלייתו לארץ־ישראל עבר לגור בכפר נגד אל בעאדן והיה חבר בבית הדין המקומי. עלה ארצה בשנת תרפ״ח (1928) והוא כבן 47, התיישב בשכונת התקווה ושימש כרב הקהילה השרעבית בדרום תל־אביב. בארץ אימץ לעצמו את שם המשפחה יצחקי על שם אביו יצחק. עסק בתפירה וברקמה וכן בהעתקת ספרים ודיוואנים, שבהם שילב את שיריו עם שירים משל משוררים אחרים בני דורו. נתן סולמי נפטר בתל אביב בט״ו בטבת תש״ך, 14 בינואר 1960.
    יבולו הספרותי שהותיר אחריו מחזיק כעשרים שירים, חלקם כתב בתימן וחלקם בארץ־ישראל, חלקם בערבית וחלקם בעברית. מצד תוכנם משקפים שיריו עולם מסורתי שיריו המוקדמים עוסקים בנושאים נפוצים בשירת תימן, כגון שבח התורה וקיום ההלכה. העלייה לארץ ישראל היא חוויה מרכזית בשיריו. הוא כתב כמה שירי מסע שבהם סיפור עלייתו, ואף שיריו שנכתבו בארץ עוסקים בהרחבה באירועים המרכזיים שפקדו אותו עם עלייתו ארצה וחבלי הקליטה בה. מקום נכבד ביצירתו יוחד לתיאור המאורעות ההיסטוריים שעברו על היישוב היהודי בארץ בתקופתו, כגון מאורעות המרד הערבי, מלחמת העולם השנייה, הצהרת כ״ט בנובמבר, הכרזת העצמאות והפרעות שבאו בעקבותיה וניצחון היהודים במלחמת העצמאות.
    שיריו כתובים על פי הקונבנציות הספרותיות של השירה התימנית הקלסית במבנה, במשקל ובחריזה. שיריו ארוכים וערוכים על פי הסוגות המקובלות בשירת תימן, ובעיקר נשיד ושירה, ומידת השפעתה של הספרות העברית החדשה מועטה בה ביותר.
    חוויית המפגש עם ארץ־ישראל כפי שהיא משתקפת ביצירתו היא חוויה דתית שאין בה מן ההתמודדות עם החברה הליברלית־החדשה בארץ־ישראל, עם מוסדותיה ועם דפוסים של חילוניות מודרנית. שירתו היא הקרובה ביותר לדגם השירה המסורתי בצורה, בתכנים ובשימוש נרחב בשפה הערבית, ואין בה זכר למתחים החברתיים והדתיים המשתקפים בספרות שאר היוצרים שבמוקד דיוננו.
    מלבד החוויה הדתית, משתקפת בשיריו גם ההרגשה הלאומית, הן בשירי אבל וצער בעקבות פרעות הערבים במאורעות נגד היהודים, וכן שירי שבח והלל בעקבות אירועים היסטוריים. שיריו עוסקים במאורעות תקופתו בארץ ובעולם מתוך פרספקטיבה דתית, תוך כדי תיאור גדולת האל והנהגתו בעולמו. העלייה לארץ ישראל, המאבקים של היישוב היהודי כנגד הפורעים הערביים והתגברות ישראל על אויביו – כל אלה מתוארים בשירתו אגב סיפור שבח יכולתו הבלתי מוגבלת של הנהגת האל בעולמו.
    משירת סולמי עולה כי הוא חש חלק בלתי נפרד מן היישוב בארץ־ישראל בתקופתו, ואין בשירתו כל התייחסות לעניינים הפוגמים באותה שלמות, כגון תופעת החילון, ניצול מעמד הפועלים וכדומה. כמו כן לא מצאנו ביטויים של פנייה לקהילה הקרובה, לעדה, מה שמעיד על אופייה הלאומי של שירתו.
* על מצבתו נחקק שבמותו היה בן 84, כלומר נולד ב־1876.

מקורות: פ׳ גיאת: חוויית המפגש עם ארץ־ישראל ביצירתם הספרותית של עולי תימן בין השנים תרמ״ב–תש״ח (2013)