לימור מרגולין־יחידי, שופטת בית משפט השלום תל־אביב בדימוס, סופרת ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה,
נולדה בד׳ בניסן תשכ״ח, 2 באפריל 1968 וגדלה בגבעתיים. לאחר שירות צבאי למדה משפטים באוניברסיטת תל־אביב,
התמחתה במשרד עורכי־דין והוסמכה כעורכת־דין. עבדה במשרדי הסנגורים עו״ד יהודה וינשטיין
וד״ר יעקב וינרוט. ב-1998 הצטרפה מרגולין-יחידי ליחידת מיסוי וכלכלה בפרקליטות מחוז
תל אביב, ואחרי 9 שנים מונתה לכהונת שופטת בית משפט השלום תל אביב. באוקטובר 2016 מונתה
כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל־אביב. לאחר פרישתה מכס השיפוט שבה לאקדמיה וסיימה
בהצטיינות יתרה תואר שני בניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2021 זכתה
בפרס ע״ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים וערבים בפקולטה למדעי
החברה באוניברסיטת תל־אביב.
רומן הביכורים שלה, לים אותו הריח (2022) נפתח בתש״ח, 1948,
השנה הרת הגורל, ומסתיים בהווה. הוא מגולל את סיפורן של שלוש משפחות: משפחת רביב, שמאבדת
את אהוד בן ה־18 בקרבות תש״ח בפאתי יפו; משפחת עות'מאן, שסיפורה אחוז בבית הארחה מרווח
ביאפא; ומשפחת השופט, עלם אוסטרלי שמוצא את עצמו מגויס לצבא הוד מלכותו, וממונה כנגד
רצונו לשופט בפלשתינה. ב־2025 יצא לאור
ספרה השני, אריאלה, סיפורה של עורכת־דין שמאושפזת במחלקה פסיכיאטרית לאחר שהפסיקה לאכול ולדבר
– וביחסיה עם הפסיכיאטר שמטפל בה ובהמשך היא עורכת דין מצליחה בניו־יורק שעשתה לעצמה מוניטין כמומחית למקלטי מס,
ולבסוף, הדמות המתפקדת, הבטוחה ביכולותיה, שאריאלה בנתה מאיימת לקרוס כשהחיים דופקים בדלת ומתערבים בניכור ובניתוק שגזרה על עצמה.