חיים יהושע קוסובסקי, מחבר הקונקורדנציות לתלמוד, נולד בירושלים בד׳ בטבת תרל״ג, 4 בינואר 1873. חניך ישיבת ״עץ חיים״ ואחר בהוראה (בין היתר בביהמ״ד למורים). פתח בפירסום חידושי תורה אם במאספים תורניים ואם בחיבורים מיוחדים (״התושיה״. א–ד. תרנ״ה–תרנ״ו ״מעייני הישועה״. תרנ״ז ועוד) וכן ״יד הלשון״ (בענייני דקדוק. תרנ״ח) וספר ב״תורת החשבון״ בלשון המשנה (תרס״ח). פעלו העיקרי, שבו החל בהשפעתו ובעידודו של אחד מחלוצי גדרה יעקב הכהן שכביץ, הוא מפעל הקונקורדנציות לספרות התלמודית. לפי עצתו של י. מ. פינס פתח בקונקורדנציה למשנה (״אוצר לשון המשנה״), שיצאה בתרע״ד ובמהדורה מורחבת ומתוקנת על ידו ובנו משה בארבעה כרכים (תשט״ז–תש״ך). בזמן מלחמת העולם הראשונה גוייס לעבודת כפייה והמשיך בפעלו עם שחרורו. אחר המלחמה היה תקופה מסויימת נמנה על עובדיה המדעיים של האוניברסיטה העברית בירושלים. נאבק על קיום מפעלו לאחר פיטוריו עד שנסתייע בשנותיו האחרונות ע״י גורמים ציבוריים בארץ (משרד החינוך והתרבות, מוסד הרב קוק) ובחו״ל (ביהמ״ד לרבנים ע״ש שכטר בניו־יורק). בזה לאחר זה יצאו: ״אוצר לשון התוספתא״ (א–ו. תרצ״ג–תשכ״א. בעזרת בנו משה), ״אוצר התרגום״ (קונקורדנציה לתרגום אונקלוס לתורה. יצאה חלקים חלקים. תרצ״ג–ת״ש. עם מבואות מי. ל. מימון, יצחק אפשטיין ועוד), "אוצר לשון התלמוד" (קונקורדנציה לתלמוד בבלי. הכרכים האחרונים נערכו ע״י בנו בנימין. בנו, בנימין המשיך בשיטתו זו של אביו בהוצאת הקונקורדנציה למכילתא דרבי ישמעאל, בשם ״אוצר לשון התנאים״). זכה בפעלו זה לעידודם של גדולי חכמי ישראל בעולם כולו, יהודים ולא־יהודים ובמעודדיו הנמרצים היה ח. נ. ביאליק.
הרב קוסובסקי זכה להוקרה רבה על עבודתו. הוא זכה פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל – בשנים 1934 וב־1952 במלאת לו 80, כמו כן זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית (למחקר) ב־1943 וב־1946 פרס כבוד בשנת 1952 קיבל תואר עמית כבוד מבית המדרש לרבנים באמריקה ובשנת 1958 נמנה עם מקבלי התואר ״אזרח כבוד״ של ירושלים.
חיים יהושע קוסובסקי נפטר בעיר הולדתו בכ״ה באייר תש״ך, 22 במאי 1960.
חיים יהושע קוסובסקי, מחבר הקונקורדנציות לתלמוד, נולד בירושלים בד׳ בטבת תרל״ג, 4 בינואר 1873. חניך ישיבת ״עץ חיים״ ואחר בהוראה (בין היתר בביהמ״ד למורים). פתח בפירסום חידושי תורה אם במאספים תורניים ואם בחיבורים מיוחדים (״התושיה״. א–ד. תרנ״ה–תרנ״ו ״מעייני הישועה״. תרנ״ז ועוד) וכן ״יד הלשון״ (בענייני דקדוק. תרנ״ח) וספר ב״תורת החשבון״ בלשון המשנה (תרס״ח). פעלו העיקרי, שבו החל בהשפעתו ובעידודו של אחד מחלוצי גדרה יעקב הכהן שכביץ, הוא מפעל הקונקורדנציות לספרות התלמודית. לפי עצתו של י. מ. פינס פתח בקונקורדנציה למשנה (״אוצר לשון המשנה״), שיצאה בתרע״ד ובמהדורה מורחבת ומתוקנת על ידו ובנו משה בארבעה כרכים (תשט״ז–תש״ך). בזמן מלחמת העולם הראשונה גוייס לעבודת כפייה והמשיך בפעלו עם שחרורו. אחר המלחמה היה תקופה מסויימת נמנה על עובדיה המדעיים של האוניברסיטה העברית בירושלים. נאבק על קיום מפעלו לאחר פיטוריו עד שנסתייע בשנותיו האחרונות ע״י גורמים ציבוריים בארץ (משרד החינוך והתרבות, מוסד הרב קוק) ובחו״ל (ביהמ״ד לרבנים ע״ש שכטר בניו־יורק). בזה לאחר זה יצאו: ״אוצר לשון התוספתא״ (א–ו. תרצ״ג–תשכ״א. בעזרת בנו משה), ״אוצר התרגום״ (קונקורדנציה לתרגום אונקלוס לתורה. יצאה חלקים חלקים. תרצ״ג–ת״ש. עם מבואות מי. ל. מימון, יצחק אפשטיין ועוד), "אוצר לשון התלמוד" (קונקורדנציה לתלמוד בבלי. הכרכים האחרונים נערכו ע״י בנו בנימין. בנו, בנימין המשיך בשיטתו זו של אביו בהוצאת הקונקורדנציה למכילתא דרבי ישמעאל, בשם ״אוצר לשון התנאים״). זכה בפעלו זה לעידודם של גדולי חכמי ישראל בעולם כולו, יהודים ולא־יהודים ובמעודדיו הנמרצים היה ח. נ. ביאליק.
הרב קוסובסקי זכה להוקרה רבה על עבודתו. הוא זכה פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל – בשנים 1934 וב־1952 במלאת לו 80, כמו כן זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית (למחקר) ב־1943 וב־1946 פרס כבוד בשנת 1952 קיבל תואר עמית כבוד מבית המדרש לרבנים באמריקה ובשנת 1958 נמנה עם מקבלי התואר ״אזרח כבוד״ של ירושלים.
