 |
||||
אחיאסף : לוח-עם ספרותי ושמושי. לוח אחיאסף (1893־1904, 1923) – שנתון ספרותי עברי. השנתון נוסד בווארשה על-ידי חברת אחיאסף, הוצאת הספרים הציבורית הראשונה בספרות העברית, שפעלה בחסותו ובהשראתו של אחד-העם. הוא ראה אור מדי שנה בסוף הקיץ, לקראת ראש השנה העברית, ובאופיו היה מעין יציר-ביניים בין כתב-עת לבין אנתולוגיה ספרותית. בצד החלקים השימושיים שבו (לוח השנה, ידיעות שימושיות, מודעות פרסומת וכו') הוקדש עיקרו של כל כרך לחלק הספרותי, ובו מיגוון של דברי סיפורת ושירה, פובליציסטיקה וביקורת, מסות ספרותיות וביוגרפיות. שלושת הכרכים הראשונים נערכו בעילום-שם על-ידי בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ), שהיה מראשי בית ההוצאה, ולאחר מכן נמסרה העריכה מדי שנה לאחד הסופרים הבולטים: ביניהם מ"ל ליליינבלום, ראובן בריינין, א"ש פרידברג, יוסף קלוזנר וכנראה גם דוד פרישמן. מעבר לחותם האישי שהטביע כל עורך בכרך שהופקד בידיו, ומעבר לנטייה הציונית העקרונית של בית ההוצאה, מצטייר "לוח אחיאסף" בכללותו כבמה פלורליסטית, לא סלקטיבית במיוחד, ששילבה בתוכה סופרים בני דורות שונים, מאחרוני סופרי ההשכלה ועד לצעירים ילידי שנות השמונים של המאה הי"ט. כל ראשי המדברים בספרות העברית של ראשית המאה העשרים – ממנדלי וברדיצ'בסקי ועד ביאליק וטשרניחובסקי – פירסמו מיצירותיהם ב"לוח אחיאסף", בצד סופרים אלמונים שצללו מאז בתהום הנשייה. משום כך מהווה כל כרך של השנתון תשקיף נאמן, עשיר ואותנטי של הזירה הספרותית בזמנו. לציון מיוחד ראוי בהקשר זה הכרך העשירי המורחב (1902) שערך ראובן בריינין, ובו נטלו חלק כשבעים סופרים. שנים-עשר הכרכים הראשונים הופיעו ברציפות בשנים 1893־1904, כביטוי מובהק לחיוניותם של החיים הספרותיים העבריים בווארשה. לאחר עשרים שנה חודשה הופעת השנתון בידי יהושע טהון (1923) במציאות ציבורית וספרותית שונה לחלוטין של פולין שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אך היה זה ניסיון חד-פעמי בלבד.
ביבליוגרפיה:
|
