| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 10
תל אביב, יום ראשון, 6 במרס 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים
"חודש בכפר" ב"הבימה" – מומלץ
21.1.05. יום שישי. בצהריים אנחנו הולכים להצגה "חודש בכפר" ב"הבימה". האמת שלא היו לי שום ציפיות ואפילו לא ידעתי שמדובר במחזה שכתב טורגנייב ב-1850 ושהוצג רק לאחר שנים רבות ובגירסאות מקוטעות, וכי רק בשנת 1909 זכה לביצוע הולם ראשון בבימויו של סטניסלאבסקי, שגם שיחק בו את תפקיד ראקיטין, בן-דמותו של טורגנייב במחזה, וזאת לאחר שהעלה בהצלחה את סדרת המחזות הידועים של צ'כוב – "השחף", "הדוד וניה", "שלוש אחיות" ו"גן הדובדבנים". צ'כוב נולד עשר שנים לאחר שנכתב "חודש בכפר", ואולם היום אנחנו אומרים שההצגה הזו היא "צ'כובית", וזאת משום שהצלחת הז'אנר של מחזות צ'כוב היא שאיפשרה להעלות בצורה הראוייה את "חודש בכפר" שהפך לאחד מנכסי הקלאסיקה של המחזאות העולמית.
הרבה שבח מגיע ליוצרי ההצגה ב"הבימה". קודם כל, על האומץ להתרחק מן ההווה הלעוס לעיתים לעייפה ולהתמודד עם עולם אנושי רחוק במקום ובזמן, אבל נשמר ברוחו-שלו ובלי פשרות ובלי לעשות אקטואליזאציה זולה ושקרית, כמו ב"מעיין הכבשים" או ב"אימא קוראז'".
התרגום של חנן שניר לא מבריק, ויש בו "מוצץ" ו"פנסיה" שהם דומני אנאכרוניזמים בולטים. אבל העיבוד והבימוי שלו עשויים היטב. התפאורה והתלבושות של בוקי שיף הם אחד משיאי ההצגה. הגן בתוך מסגרת תמונה, קדמת הבמה עם פסנתר מצד אחד, ושולחן וכסאות מצד שני, וכל זה, עם תאורה נכונה של פליס רוס – מספיק לשתי מערכות עשירות באירועים מבלי כל צורך להידרש ללהטוטי ולאבזרי תפאורה נוספים.
גם השחקנים עובדים נכון בלהקה מלוכדת כאשר התפקידים מחולקים כך שכל אחד יש לו את הרגעים המרגשים שלו. דב רייזר מצויין בתפקיד הרופא שפיגלסקי. דביר בנדק משעשע עד דמעות בתפקיד השכן בולשינצוב. אסנת פישמן היפה נושאת על שכמה בגאון את התפקיד המרכזי של נטליה פטרובנה, האישה הנשואה והמשועממת באחוזה בכפר שמתאהבת במורה הצעיר של בנה. יש לה נוכחות נעימה ורבת משמעויות, והיא משחקת כאילו עכשיו מתרחשים הדברים ולא כאיזו בעלת אחוזה מבוגרת מלפני יותר ממאה וחמישים שנה. דבורה קידר בתפקיד אנה סמיונובנה איסלאייבה, אימו של ארקדי בעל האחוזה, היא מצויינת וזוכה למחיאות כפיים באמצע ההצגה. יגאל שדה בתפקיד הידיד ראקיטין, יובל סגל בתפקיד הסטודנט-המורה שבו מתאהבת נטליה, הילה פלדמן בתפקיד ורה הג'ינג'ית הצעירה, בת-חסותה של נטליה ועופר זוהר בתפקיד ארקדי סרגיביץ' איסלאייב, בעלה של נטליה, מגישים כל אחד יפה מאוד את תפקידו באנסמבל ויוצרים הצגה מרגשת ומרתקת. אמנם, המערכה הראשונה קצת איטית מדי, אבל המערכה השנייה מפצה את הצופה ומרגשת פי כמה. בין 8 ל-9 בסולם שלי. ונעים לראות שעוד יש הצגות טובות שלא עושות פשרות ולא מתחנחנות ולא נכנעות למחזאות מקורית בינונית.
כל שבוע דוסטוייבסקי חדש
לקט סופרלטיבים ממודעות על ספרים חדשים
חלקם מדברי סופרים, מבקרים ולקקנים ידועי-שם
אזהרה: להלן לא שיר ולא פארודיה אלא ציטוטים מדוייקים:
רומן ההתבגרות הזה הוא מהמקסימים בסוגו שקראתי לאחרונה.
טקסט מלוטש, בשל, מתוחכם, ועם זאת רגשני מאוד וחם מאוד.
מה לעשות בספר הנפלא הזה, כשקוראים ובוכים?
אני מאמינה שקריאה בו היא חווייה רגשית עצומה, מטלטלת, מהדהדת.
הספר הכי דוקר שקראתי. ספר שהצליח להסעיר את נשמתי,
ספר שהבהיר את מחשבותיי ואת אישיותי.
אחרי שאתה קורא את הספר אתה מסתכל אחרת על השכן מלמטה או על הבחורה ברכב ליד.
רומן משובח שהקורא בולע באחת ומתקשה לשים בצד עד אשר יגיע לסופו.
ספר שייכנס לקאנון, הוא מדהים, מעולה, מבריק, מרתק, מרגש, מלמד ומעורר התפעלות.
שילוב נדיר של ספר קריאה מרתק וסוחף ואיכויות ספרותיות.
כתוב ברגישות רבה וננעץ כמו סיכות קטנות בבטן.
האיפוק והחסכנות סוחפים.
קשה לתאר את יופיו המדוייק ואת רגישותו העילאית.
ספר טוב, כתוב טוב, מעניין ומעורר רגשית.
ממשיך להלום בראש הרבה זמן אחרי תום הקריאה.
הראשון שאיתר את הפרטת הזהות הישראלית.
נסחפתי עם העלילה אל תוך חווייה מרגשת.
מסע מרתק, אישי מאוד. מי שיצטרף ייסחף בקיראתו, יחווה סיפור רגיש, מפותל וקולח.
ספר קריא עד מאוד ומומלץ בחום.
כתוב נפלא מהעמוד הראשון ועד העמוד האחרון.
כתיבה רבת יופי, חודרנית, מלוטשת, שאיננה פוחדת לא מן הפשטות ולא מן המורכבות.
נקראת באווריריות, בתענוג, בשעשוע מרתק.
ספר שתענוג לקרוא. הישג שעושר השפה שבו מצליח לרתק ולרגש.
ספר כואב ומונחה בעין מדוייקת.
גרמה לי עונג יכולת הכותבת לתחקר שלוש נפשות בלי לתייג אותן.
חוט מלנכולי של קטעי הגות ורגעי הארה וקסם פרוש על הסיפור.
ספר שהוא מעשה אלכימיה נדיר של פיוט, ריאליזם, רגישות, עדינות
ואהבה אחת גדולה ונצחית.
קראתי ונהניתי מאוד. ספר על נעורים, פחדים ובדידות, על אהבה חסרת
מימוש ועל התבגרות. מומלץ בחום.
התאהבתי בספר הזה עם תחילת הקריאה.
רומן שהוא בעיקר מצב נפשי, מצב שבו המציאות תופרת לעצמה כנפיים כדי
לשכנע אותך שאפשר להמריא, שאפשר לרגע להניח את צעצועי היום-יום
ולשחק משחק מטאפיזי יותר. יופי של ספר.
אני רוצה להתוודות על התאהבות.
הקשבה דרוכה, נדירה בכוחה, לכל מה שעלול לבלום את האהבה.
קול נשי חזק, רענן ומשוחרר, שאינו מתחשב בגבולות שהציבו לו בעבר קולות גבריים.
תגובה לכתבה על פרס התיאטרון 2004
לכבוד אהוד בן עזר,
עם כל הכבוד לצערך על איכות המקומות מה שגם מצער אותי מאוד שהרי לא ברשעות אלא באמת בתמימות חשבתי שמדובר ביציע המכובדים. עלי לציין שיש במכתב הנ"ל ציניות ולשון הרע גם אם היו לך טענות כלפי הטקס, כך לרוץ ולהשמיץ בפרהסיה והרי לאורך כל שלוש השנים השתדלנו עד מאוד לסבר את רצונותיך במקומות טובים ובהזמנות זוגיות למיטב ההצגות.
מכתבך הנ"ל ציער אותי ביותר, יש בו משהו יהיר שלא מתאים לרוח הדברים לאורה הלכנו. על שלוש השנים והמסירות אני מודה לך, על איכות המקומות אני יותר ממצטערת ולא בזדון אמרתי את שאמרתי שכן בקאמרי הישן, שורה ראשונה ביציע הייתה שמורה למכובדים ולא ידעתי שיש בקאמרי החדש עלייה שהיא ראשונה ויציע שהוא שני. עם כל העלבון – המכתב צורם ולא מכובד ולא מכבד ואף גרוע מזה,
אדיבה
לאדיבה היקרה שלום,
אני לא סבור שבביקורת על הטקס היה משום "ציניות, לשון הרע, יהירות, השמצה בפרהסיה ואף גרוע מזה," כדברייך. ברשמים שלי מהטקס לא הייתי יחיד. ומה שעוד צרם לי, למשל, ואני מצטער שלא הבאתיו בביקורתי, הוא שלא טרחו במהלכו ובסופו אפילו להודות לך, מנהלת האקדמיה לפרס התיאטרון – ולהזכיר את שמך – על שאירגנת בצורה כה מסורה ויעילה במשך חודשים ארוכים את מבצע הפרס, החל מהקשר היומיומי בין השופטים לתיאטראות כדי שנוכל לראות מאות הצגות של עשרות מחזות, ולא תמיד בתנאים משביעי-רצון, בלשון המעטה, וכלה במהלך השאלונים וההצבעה במעטפות.
גם לא טרחו להודות בטקס לשופט שלי טימן, שהיה מופקד על טוהר תהליך הבחירה של השופטים במועמדויות השונות. [שופט "על אמת", בנו של השחקן המנוח יעקב טימן, שהיה אחיו של השחקן הנרצח מאיר תאומי, אביו של עודד, שזו שנה שנייה, ב"המלביש" כמו גם ב"דמוקרטיה", עשה את התפקיד הטוב ביותר בתיאטרון הישראלי ולא זכה בפרס שחקן השנה].
אמנם, כל הפרטים, השמות, ותמונות המועמדים הסופיים – מופיעים בחוברת היפה שהוצאתם לטקס, אבל אלה ידועים רק לבאי המופע החי ולא לאלה שיראוהו בין הפרסומות בטלוויזיה, ששם, אמנם, זכינו אמש לראות להרף-עין פעמיים בשורה את הדר גלרון, מחברת הצגת השנה "מקווה" – אלא שהיושבים באולם, בעלייה וביציע העליון – לא זכו לראותה במעמד זכיית הצגתה בפרס.
כאשר מצרפים לכך את המקומות הגרועים שניתנו לחלק מהשופטים, אין פלא שיש תרעומת ולא רק אצלי. מה עוד שהטקס, עד כמה שיכולתי לשפוט ממרומי היציע שמעל לאולם שמעל לעלייה, לא היה מי-יודע-מה, אבל זה לא באחריותך ולכן אל לך להיפגע אישית.
אולי כדאי לחשוב על כך שבשנים הבאות יינתן גם לנציג מ"השופטים" לומר את דברו בטקס.
קיבלתי תגובות רבות מנמענים ששמחו לקבל ראשונים את הדיווח המלא על הזכיות בפרסים יחד עם המלצותיי והתרשמויותיי.
בברכת ידידות,
אהוד בן עזר
בוקר טוב ושבת שלום,
כנראה שהייתי שכנתכם לספסל אין שם במרומי היציע, והמייל שלי הגיע אליך דרך אדיבה. הזדהיתי עם התחושה לגבי הטקס. גם אנחנו התרגשנו מהמפגש המחודש עם שמעון ישראלי, וכן עם "ארבעת הגרציות", השחקניות הגדולות, שקולן ותוכן דבריהן טיפס עלה וחילחל והגיע עד לסוף היציע היישר לתוך הלב.
השיר שכתב שמעון ישראלי על הציפור ["הגוזל"] היה פשוט נפלא, והייתי שמחה להשיג אותו בכתובים. אם יש באפשרותך לפרסמו בחדשותיך אודה.
כל טוב,
דפנה
(קולגה מה"אקדמיה")
"חדשות בן עזר" פונה לקהל הקוראים ולמי שמכירים את שמעון ישראלי להשיג ולשלוח את השיר "גוזל" לשם פירסומו במכתב העיתי.
תגובות מצונזרות היטב
נוהג הוא בעיתונות הכתובה שמנהלי מדורים חסרי השכלה מספקת, אשר העברית שלהם לקוייה (נחותה) – עורכים ומשנים רשימות, תגובות ומכתבים למערכת של כותבים בעלי אי.קיו, השכלה כללית (בייחוד ידע בהיסטוריה) וכושר ניסוח עברי טובים פי כמה משלהם.
"חדשות בן עזר" ישתדל להתנהג באותה צורה סאדיסטית מטומטמת בתגובות הנשלחות אליו, ורק מי שיסתכן ויציין הסכמתו במפורש, יופיע שמו המלא על דבריו המסורסים.
משלוח תיבות הדרים
למר א. בן עזר שלום רב,
קראתי ב"חדשות בן עזר" כי אצלך בעיצומה עתה עונת קטיף השמוטי ואריזתו ואני יכול לדמיין את הקרוניות עמוסות הפרי הכתום, הרתומות לסוסים, רצות על המסילות הפנימיות של הפרדס בדרכן אל בית האריזה ההומה שלך (שבו, כמו שמספרים, אתה בורר לך מן הפרימָה דה לה פרימָה של המבררות ומשאיר לאורזים את הבְּרָרָה!)
לפי תיאוריך נמצא פרדסך בשרון, באזור פתח-תקווה או ליד יפו, ששם גדל פרי השמוטי הטוב ביותר בארץ ובעולם כולו. לא אותם פירות שמוטי הגדלים בפרדסי הדרום על מים מלוחים או מי קולחין, ולא אותם אלה שבעלי הפרדס חוסכים במים בעונת הקיץ, ולכן פריים יבש וחסר טעם בחורף.
ושאלתי אליך אם אפשר לרכוש אצלך בוקסה של שמוטי, ולקראת הפסח גם בוקסה של ולנסיה, ואם אתה מארגן את המשלוחים ישירות מפרדסך וכמה זה צריך לעלות.
בכבוד רב,
ע.ש.
[ירושלים. לשעבר ב"אם המושבות"]
סופר נידח משיב: הפרדס של מר א. בן עזר נמצא אמנם לא רחוק מפרדס אנטון איובּ ביפו, ששם נתגלה השמוטי לראשונה, אבל פרדסו של מר א. בן עזר הוא וירטואלי, ולכן מצד אחד את ארגזי הפרי הוא יכול לשלוח לך רק באופן וירטואלי ותוכל לחוש את טעמם רק בדימיונך, אבל מצד שני – הוא שולח לך אותם חינם אין כָּסֶף.
מתנגד לטלוויזיה
לחבר סופר נידח שלום רב,
קראתי כתבתו על טקס פרס התיאטרון לשנת 2004 שנערך באולם קאמרי חדש ליד מוסיאון תל-אביב, וברצוני להעיר שלא לקח בחשבון שטקס צולם לשם עריכה ושידור טלוויזיה.
זוכר אני טקס חלוקת פרסי "נוצת זהב" של אקו"ם בתיאטרון ירושלים, שהועבר אף הוא על-ידי טלוויזיה. הטקס פתח מי שהיה יושב-ראש ההנהלה אקו"ם משך יותר מעשרים וחמש שנים, משורר ומתרגם מעולה שלמה טנאי המנוח, עורך "במחנה", "רימון", אחד האנשים החכמים, ישרים, מסורים שנבחרו לעמוד בראש ארגון יוצרים רב מאבקים פנימיים וחיצוניים. אבל אנשי טלוויזיה קבעו, הופעה ודברי חבר טנאי לא מתאימים לשידור. לא פוטוגני! לכן התחיל טקס באולם חשוך-למחצה. חבר טנאי דיבר ברמקול חלוש על דברים חשובים לזכויות ציבור יוצרים בישראל, מלחינים קלים, רציניים, תסריטאים, כותבי מערכונים, פזמונאים סופרים, חקלאים, אנשי כוחות ביטחון וצה"ל! רק לאחר שסיים דבריו, וירד, נדלקו אורות הנגב... אורות הבמה, התחילה חגיגת בידור טלוויזיונית של טקס הענקת פרסי מוסיאון... תיאטראון...
אם הייתי צריך להופיע בטלוויזיה, לא הייתי מקים מדינת ישראל! התנגדתי, מתנגד וגם אתנגד להכנסת טלוויזיה בידי ממשלת אשכול. על עם ישראל נאמר "והיית לְאור גויים" – לא לִזְנב גויים! מספרים לי שאין כאנשי מדע שלנו בעולם כולו! כי באין חזון ייפרע עם! תוקם ועדת חקירה משפטית לפרשה! תבוטלנה החלטות ועדת השרים...
בברכת חברים,
סבא של יריב
מסוקי מס הכנסה מחפשים הפרדס
לסופר נידח נודע: שלטונות מס הכנסה בגוש דן גילו כי אין התאמה בין הדו"ח השנתי של מר א. בן עזר לבין הכנסותיו מפרדסו. מדובר בהעלמה של מיליוני שקלים. מחלקת הנישומים של מס הכנסה סורקת בימים אלה גם מהאוויר פרדסי השרון וגוש דן ועורכת חקירה נמרצת וחסרת תקדים לאיתור הפרדס.
תגובת מר א. בן עזר: "לא יהיה סופר מאושר ממני אם שלטונות מס הכנסה ימצאו את פרדס הירושה שלי שאותו מחפשים גם קבלנים רבים ובעלי קשרים טובים עם פקידי הפַּשַׁלִיק יפו להפשרה בַּקְשישית של קרקע חקלאית!"
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת מערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי רַאבּ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
המבקש להצטרף חינם יעשׂ כך גם כן וִיְאַי-מֵייל
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל