| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 26
תל אביב, שבת, כ"ט באדר ב' תשס"ה, 9 באפריל 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים
תשוחרר האישה המוסלמית המשועבדת!
מר א. בן עזר, מנומס כמו טומי לפיד,
תוקף באופן חסר-תקדים, מעליב, גזעני ופוגע מאוד,
את יחסה של החברה המוסלמית לנשים
בחקיקה במדינות ערב יש אפליה גלויה נגד נשים, קיפוח ברור של זכויותיהן ופגיעה בהן כבני אדם. עדיין מתייחסים אליהן כאל מי שפוסלות את הטהרה, גורמות לטומאה, או מעוררות פיתוי ושחיתות. המפליא הוא שרוב הערבים בכל הרמות והמישורים – הן ממשלות, הן מוסדות והן אנשים פרטיים – עדיין מסתכלים על בעיית האישה כבעיה דתית, ולכן הם סבורים שצריך לטפל בענייניה באמצעות פרשנויות שוביניסטיות שאבד עליהן הכלח...
שיפור מצב האישה לא יבוא באמצעות פתרונות שפג תוקפם ושחוסר תועלתם הוכח. החוקים המעניקים רק מחצית הקול לאזרחים [כלומר מתעלמים מקולות הנשים], מפחיתים מזכותן של הנשים, מסווגים אותן כבעלות הגיון חלקי, מפחיתים מחשיבותן, מטילים ספק ביכולתן, מתירים להכותן ולגרשן, מאפשרים לכלאן בין ארבעה קירות, מאפשרים לנהוג בהן כפי שבעליהן רואים לנכון, מאשרים למוכרן ולקנותן על פי הסכמים חוקיים וכאשר הן כושלות [ועושות מעשה אסור על פי ההלכה] הם מברכים על הוצאת נשמתן בברבריות – אלו הם חוקים שבודאי אינם מתאימים עוד לזמן שבו הכלבים והחתולים בעולם המפותח נהנים מזכויות רבות יותר מאלו שמקבלות הנשים הערביות ואפילו מאלה שמקבלים הגברים הערבים...
המצב הראוי לגינוי של מעמד האישה המוסלמית מקבל ממדים הזויים כאשר אנו שומעים כי פשעי הכבוד מתרחשים לא רק באזורי הבדואים, אלא חוצים יבשות ואוקיאנוסים ורודפים אחר נשות הקהילות האסלאמיות החיות בבריטניה ובסקנדינביה, או כאשר אנו קוראים דו"ח של יוניצ"ף המצביע על אסון דמוגראפי בהודו משום שמשפחות המבקשות להוליד בנים נפטרו מארבעים מליון עוברים ממין נקבה על ידי הפלה מרצון.
גם דרך החיים בעולם האסלאמי מדגישה את פרימיטיביות היחסים החברתיים בין גבר לאישה. במסגרת יחסים אלו תפקיד האישה הוא ויתורים יומיומיים וריצוי הגבר בכל האמצעים מחשש לגירושים. זאת, בחברות שלא הצליחו עד ימינו להעניק לאישה את הזכות לחיות לבד מבלי להתחתן, כלומר להיות עצמאית מהגנת הסמכות האבהית... חוסר היכולת של החברות המוסלמיות לקלוט את האישה כישות בוגרת יוצר את כישלונות המודרניות אצלנו, משום שהמודרניות פירושה קודם כל זכותו של הפרט – גבר או אישה – להיות הבעלים של גופו ושל שכלו...
בנוסף לכך שולטים אנשי הדת [המוסלמים] החשוכים ומשתלטים על המחשבה של הציבור כדי להשריש את נחיתות האישה באמצעות הפרשנויות השוביניסטיות שלהם התקפות עד היום לטקסטים הדתיים. פרשנויות אלה תומכות באפליית האישה, כמו האגדה על כך שחווה נבראה מצלעו של אדם והיא כפופה לו ומעוּותת מבריאתה ואם מנסים ליישר את הצלע היא נשברת. פרשנויות אלה עדיין קיימות בשנת 2005. באחד מערוצי הלוויין האסלאמיים פורש הפסוק הקוראני בדבר הכאת נשים כאילו הכוונה היא להכאתם בקיסם מכות שאינן פוצעות או שוברות עצמות, ונמנעות מסטירה על הפנים. הידד, איזו גאוניות בפרשנות ובחידוש קריאת הטקסט הדתי!...
האם הגיוני שנשמע בתוכנית דתית לרגל חגיגות השמונה במרץ 2005 [יום האישה הבינלאומי] שיח המאפשר הכאת נשים על פי חוק? האם בעלי שיח זה והאנשים שסביבם לא מכירים את המסורות המיוחסות לנביא בדבר האיסור להכות נשים?... האם הם לא מכירים את חוקי זכויות האדם ואת ההסכמים הבינלאומיים האוסרים להפלות נשים?
השאלה הנשאלת היא מה העניקו המדינות הערביות והאסלאמיות לנשים ביום חגן העולמי? אני מביט[ה] לעבר האופק ולא רואה דבר. אינני רואה אלא את הידוק הטבעת סביב האישה עד כדי כך שמונעים ממנה שיהיו לה פנים בבעלותה. זהו רכוש הגבר ואסור שהיא תסיר מהם את הכיסוי. על איזו מודרניזציה יכולות מדינות אלו לדבר בסוגיית האישה, בשעה שהגבר בעולם הזה מחוקק חוק לסקול את האישה אם הפרה את מוסכמות ההלכה משום שהיא פגעה בכבודו.
במאה העשירית לעג המשורר אבו אל-טיב אל-מותנבי לשירת האהבה והעדיף בהמת רכיבה על פני אישה ומסע במדבר על פני אהבה. במאה השתיים-עשרה התייחס חכם הדת המקורב לחוגי המיסטיקה המוסלמית, מחמד אל-ע'זאלי לתשוקה כאל סטייה מדרך הישר, כהידרדרות וכן כאל "מחלה של לב ריק". במאה השלוש-עשרה כתב הדרשן וחכם ההלכה אבן אל-ג'וזי ספר "בגנות היצר", ובמאה הארבע-עשרה, לראשונה בתולדות ספרי האהבה אצל הערבים, ייחס חכם ההלכה החנפי עלאא אל-דין מע'לטאי את התשוקה לנשים.
וכך אנו מגיעים לימינו, אל גלימות הצמר השחורות ההופכות את הנשים לבעלי חיים חסרי פנים או לגושי בשר הנמכרים במכירה פומבית שבטית, ואל הצעיפים המכסים את הראש והפנים ומעוררים כיסופים חולניים לתכריכים הלבנים ולגופות העטופות… אם תתבוננו בגופן של הנשים העוטות חג'אב תקראו עליו את השלטים הבאים: אסור לחזר, אסור לאהוב, אסור להביט, אסור לנגוע. אם משהו מזה מותר הרי שזה מאחורי החג'אב ותחת הסיסמא "אם פרקתם עול, הסתתרו," או: "אם פרקתם עול אל תניחו לאיש לפרוק עול אחריכם."
היום, למרות כל התוכניות למאבק בטרור ובכינוסיו, ממשיכים חכמי ההלכה של הטרור, המשתוללים ביחס לכל דבר שיש לו קשר לנשים, גברים, אהבה, שנאה ומין... לאסור לחגוג את חג האהבה כדי שהגבר יישאר אפוטרופוס והאישה תישאר יצור שכמעט ואינו ראוי לחיות וכמעט ואינו ראוי להיראות ושמגופו נודף ריח הגיהינום...
טרגדיית המין והתשוקה אצל הערבים המוסלמים מגיעה היום עד כדי כך שהמשכילים והנאורים שבהם מבקשים לקבוע בחוק את סוג הזנות המכונה "נישואי הנאה" ואלו מביניהם המביעים הזדהות עם בעיית האישה, הפעילים והפעילות למען זכויות האדם והמשכילים והמשכילות החופשיים מחרישים כאשר מזכירים בפניהם דברים מובנים מאליהם בדבר חרות האדם הבוגר לקיים את היחסים שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה וזכות האדם להיות אדון לגופו, לליבו, לפניו, לידיו וללשונו...
הזדעזעות שפיפונה
מר א. בן עזר היקר,
הזדעזעתי לראות על שולחנך את המאמר שכתבת ושאתה מתכוון לכלול במכתב העיתי. זהו טקסט גזעני, מתנשא, סקסיסטי, מֶל-שוביניסטי, מלא שנאה לערבים והסתה בוטה נגד העולם המוסלמי הנאור – וכל זה במטרה להרחיק את השלום ולהרחיב את הקרע בין העולם "המפגר" שלהם, כביכול – לבינינו, עם האדונים, הגזע העליון! לא לחינם אומרים עליך כל ידידיך-מאתמול שנעשית בדיעותיך פאשיסט!
בדאגה לשלומך בכל המובנים,
מזכירת המערכת שלך,
ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
מי חיבר את "הטקסט הגזעני"?
לשפיפונה יקירתי כבחֵיקי-לי שלום רב,
תודה על פתק-האזהרה שהשארת לי במערכת. דא עקא, שאף לא מילה אחת ב"טקסט הגזעני", כפי שאת מכנה אותו, היא משלי. כולו ציטוטים ממאמרים בולטים שהתפרסמו בעיתונות הערבית לרגל יום האהבה ויום האישה הבינלאומי, ואשר עסקו במצב הנשים בעולם הערבי והמוסלמי ובקיפוח זכויותיהן – הן מצד הממשלות והן בציבור הרחב. הציטוטים לקוחים, לפי הסדר, מתוך דבריהן של הסופרת הסעודית וג'יהה אל-חוידר והסופרות והחוקרות התוניסאיות אקבאל אל-ע'רבי, מונג'יה אל-סואיחי ורג'אא בן סלאמה.
כל זאת באדיבות ממר"י. ואם רצונך בקריאת הסקירה כולה, הקישי או העתיקי והקישי באינטרנט (וכדאי לך בהזדמנות זו גם לבקש להיות נמען של ממר"י, חינם):
http://www.memri.org.il/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=1782&language=Hebrew
ממר"י, להכיר את השכנים כדי לעשות שלום, ירושלים, רח' המעלות 4, 02-6244730,
העורך שלך
א. בן עזר
מילים וביטויים שכבר לא משתמשים בהן (ב)
מפנקסֵי סופר על-זמני מר אלימלך שפירא
חי בצריף דל במושבה על גדת הירקון הדרומית
פּוֹצֶבַאט. * קְוַואטש. * זיבָּלֶה. * צִיבָּלֶה. * "צלחת" (בפרדס). * קיפְקָה (עפיפון עם זנבון עשוי מנייר בלבד). * טַאיירה (עפיפון מכובד עשוי ממסגרת קנים דקה מצופה ניירות צבעוניים, וזנב). * אבו-ג'ילדה. * מפגוֹ"ש (מפקדת הגוש). * להתפנות (לא מגוש קטיף אלא מקקה. "המורה, אני יכולה לצאת? אני נורא צריכה להתפנות ולא יכולה כבר להתאפק...") * מֵקָאנוֹ או מֵכָּאנו (משחק הרכבה מתכתי מהתקופה הפרה-לגואית והפרה-מחשבית). * בהרצה ("איפה זה המושב בהרצה שכולם נוסעים אליו?") * שָׁדִידָה (או ורדה) הדדנית מצומת נחשון. * טָרָזָן על העצים / מגרד את הביצים. * "חָלָוָה-בוטנים לפתח-תקווה אימא / לניר ועבודה / אילפה, קידשה הרימה / אם המושבות / לגיל שבעים הגיעה / לזכר האבות / בגיל ורון נריעה! / הה, ההה ההה, הה, ההה ההה / בגיל ורון נריעה!" * נארישקייט. * קְלַאס. * בנדיט. * פָסְפוּס. * פֶּזָבֶנק. * לפלוף (גרגירי לכלוך קטנים בבוקר, בעיניים). * "מצלמֶת" (בתחתונים). * "כבר פעמיים הוציאו לה את האפנדיציט" (קלת דעת שעברה שתי הפלות). * חֲסֶנֶה. * חמאם בַּלָא מוֹייה. (בית-מרחץ בלי מים. מהומה). * חרוז לבן (לדעת המשוררות הכי צעירות והכי אִינִיוֹת, חרוז לבן לא היה קיים לפני נתן זך). * נֶצֶ'ה (מטאטא-חצר עשוי משיח סירה קוצנית). * "שׁוּסטֵער" (רופא לא-מוצלח, כמוהו כסנדלר). * דוּק (משחק סבלנות בהוצאת מקלונים מחודדים מערימה מהתקופה הפרה-מחשבית). * קִיטְקָה (דמקה הפוכה, זוכה מי שמפסיד ראשון את כל כליו). * טה (מים רותחים מקומקום או מסמובר עם תמצית עלי תה מיובשים מתיון הניצב עליו). * גְרֵיפְּפְרוּט (אשכולית צהובה גדולה. קטנות ואדומות לא היו). * נאפ"י (השק"ם של הצבא הבריטי). * אַסְכֵּדִינְיֵיס (זה שסק. ר' "החיים כמשל"). * קראסאביצה. * פראקעס (עלי כרוב מבושלים ממולאים אורז ובשר קצוץ). * הבולשת (השב"כ). * נחש המכנסיים. * אבו-ג'ילדה. * בְּהֵימֶה (יצור אנושי לא חכם). * צִיגָלֶה (עז). * אינגָלֶה (ילד קטן). * "לֶפטי לפטי בֶּלבלבפטי, צ'ינגלה מינגלה לוף לוף לוף!" * רקטום (רֵיק, עם חור, לא אטום. הפתרון לאחת החידות של גוש כבוּשניקוב). * כלבויניק. * "פקק" (הרבה מלאכות מעט ברכות). * צלמניה (חנות צילום). * פֵּייגֶר. * אַ פַייג! * בלופר, בלופרית. * קרטושקעס (תפוחי-אדמה). * משתינוקת (טרם הבשילה לבעילה). * לחשֵׁש (למזמז). * טליה (גיזרה). * "נותנת" (היא הנותנת!) * תפוחי-זהב (תפוזים). * חושחש (תפוח-זהב מר. כנה להרכבה לזן השאמוטי) * אבטיח מל"לי (או הגליל. נעלם. רשימה עליו תתפרסם באחד הגיליונות הקרובים). * עגבניית "באלאדי" או "מרימנד" (נעלמה). * אפאלאך (תפוחוני-עץ קטנים. נעלמו). * מסופלס, מסופלסת (אנחנו באיידס קא עסקינן). * דואר עברי. "מדינה עברית!" (מה זה?). * "אתרוגים". (כינוי לבני-הארץ העבריים, בעיקר הדור הראשון במושבות העלייה הראשונה, לפני השימוש ב"סאברעס" ו"צברים"). * המושבות העבריות הראשונות (דיברו בעיקר אידיש, רק דור הבנים הראשון החל ללמוד מסודר עברית בבתי-הספר. גם חברי "השומר" המיתולוגיים דיברו בעיקר אידיש). * קאראחאן. * דָבּוּר (צרעה. בתחת של הדבור לא תמצא דבש, פתגם ערבי). * "לוקשים" (בחורים גבוהים. איטריות דקיקות חומות של אבקת-שריפה שהיו ממלאות את תרמילי הכדורים של הרובים הבריטיים לי-אנפילד. הוצאת, צרת מהם אותיות על לוח-עץ, הדלקת, והרי לך כתובת פחם אמנותית). * כושי. * כושי-סמבו. * כרטיס אי.בי.אם. נקבנית (כרטיס קרטון מנוקב בגודל אחיד בידי נקבנית חרוצה, שבתחילת עידן המחשב שימש בסיס לעיבוד נתונים אופטי ולפלט מחשב, ועל פי דוגמתו נבנה בניין אי.בי.אם בתל-אביב, שכיום כבר שינה צורתו). * וָלוּטה (מטבע זר). * "דבר גדול" (קקי. סיפורו הראשון והמופלא של י.ק. אולי עדיין בכינויו א.ע. – על רקע המושבה, שלא נדפס ולא נשמר. א.מ. עורך "משא" החזיר לו אותו במילים: "העיצוב יפה אבל הנושא לא מתאים לפרסום בעיתון.") * ברקליס בנק, דומיניון, קולוניאל אנד אוברסיז. * פיסטוק חלבּי. * "אגס" חשמלי, "מנורה" (נורה). * ריטה העיוורת (הייוורט). * ביצים פולניות (ייבוא ביצים מפולניה בראשית שנות החמישים למאה הקודמת. לארוחת בוקר בבסיס-טירונים של הנח"ל בבית-דרס: חצי ביצה קשה פולנית). * יִיחֵעס (ייחוס. חשוב מאוד לזיווגים של יוצאי מזרח אירופה. אצל יהודי הונגריה, למשל, רווחה אפילו תופעה של נישואי בני-דודים מדרגה ראשונה, שבמשפחתנו התרחשה פעמיים, ולדעת אסתר ראב, דודתו אחות-אביו של ידידי הצעיר בן עזר, כל הפגמים באופיו נובעים מצד המשפחה של אימו הפולנית, שנישאה לאביו ממשפחת ראב ההונגרית). * מכנסי "שיבר". * "חולצה רוסית" (חלוצית, רקומה, כמו של הפוגרומצ'יקים). * פוגרומצ'יק (לא אוהב יהודים, בעיקר במזרח-אירופה, אונס, פוצע והורג אותם בעשרות ובמאות אבל לא במיליונים, שזה ההבדל ההיסטורי והמאקאברי בין הרוסים והפולנים לבין הגרמנים, למרות מה שהנוער הישראלי המבקר באושוויץ' מקבל את הרושם שהפולנים האנטישמיים המציאו את השואה). * אושווינצ'ים (עיירה פולנית נחמדה המופיעה ברומאן של אשר ברש "בית מיבשל השיכר"). * "חורני, חורני, / הולך ברחוב ושר, / ואחריו כושי קטן, / קטן כמו עכבר..." * פְּיוֹש, פְּיוֹשְנִיק (מעדר, מעדרן. מצרפתית, בהשפעת הגננים של הברון, במושבות העלייה הראשונה. "לוי שקולניק היה פיושניק מעולה.") * הגננים של הברון (האגרונומים, בתקופת הפקידות של הברון רוטשילד, במושבות העלייה הראשונה). * בִּי.גִ'י (בן גוריון). * קְרֵמְפְּפִים (עוויתות, בייחוד כשהבטן מלאה גזים ואין אפשרות לשחררם בגלל הקהל). * יש לו "מרה שחורה" (חטף דפרסיה, שלב אחד לפני ההתאבדות). * ניגֶ'ס (טמא, וגם נודניק). אסתר – מוּלֵך-המוֵועס שוועסטער (אסתר, אחותו של מלאך-המוות. אישה נחמדה במיוחד). יֵינֵע טאך (יונה המפליץ). * חוואג'ה (אדון, אבל לא ערבי). * בָּנקֵעס (כוסות-רוח. היו זורקים בהן פיסת צמר-גפן טבולה בספירט ולפני שכבתה הופכים ומצמידים לגבו של השוכב, ומיד נוצר ואקום ש"שואב" את העור פנימה כמין גבעה. לאחר כרבע שעה מסירים בזהירות, תחילה בנגיעת-אצבע, שלא יכאב, ועל הגב נותרים סימנים עגולים כחולים-אדומים למשך ימים רבים, אבל השיעול וההצטננות עוברים, או לא, או כתרגום האמירה באידיש: "זה עוזר כמו כוסות-רוח למת!"). * פּילוּלָה, פילול (גלולה. "מה את עושה כך תנועה עם הראש אחורנית?" – "זה נגד הריון." – "לעשות תנועה עם הראש לאחור זה נגד הריון?" – "טמבל, אני בולעת פילולה נגד!") * אַפָּ"ק ("לאומי", ר"ת אנגלו-פלשתינה בנק. לא קשור לבלייר ולא לערפאת). * ערפאת (מי זה היה?). * דיין (אבא של אסי ויעל). * "מיכה, מיכה, פתח פיךָ, / ואמלאהו חרא אביך!" * קילֵע (שבר של יהודי גלותי). * "הקטן" (היה הזין, בלשון חיבה, אבל היום כבר כולם גדולים. יהודי דתי עם ציציות נוסע ברכבת, ומולו יושבת אישה מינקת. תינוקהּ מרפה מהשד ומושיט ידו לשחק בציצקעס. "הציצקעס שלך מפריעות לקטן שלי," אומרת האם המניקה, "והציצקעס שלך מפריעים לקטן שלי!" הוא עונה לה). * פה צלם גר, שמו קלינסקי. כאן דון קישוט גר (הנוסח המלא). * "בארץ המיליונים / מפוצצים קנדונים / המשטרה חוקרת / בכּוּס של הגברת / אַיאַי יאי זה לא טוב, איאי זה לא טוב. (עיבוד חופשי לפזמון הקבוע בתוכנית הסאטירית השבועית של תיאטרון "המטאטא" במוצאי-שבתות ב"קול ירושלים", תוכנית שהתגברה בשנינות על הצנזורה של ממשלת המנדט הבריטי). * קנדונים (קונדומים עתיקים).
סומליו"ן בדימונה ליובלה החמישים
סופר נדווח מְדַנֵחַ: עשרות סופרי ילדים ונוער, השייכים לארגון סומליו"ן (סופרים ומשוררים לילדים ולנוער) פשטו ביום חמישי האחרון, 7 באפריל 2005, על העיר דימונה, זאת לאחר שתרמו במרוכז מאות ספרים מפרי-עטם לספרייה העירונית על-שם מאירהוף. מפגש ראשוני התקיים בספרייה הנהדרת, המעוצבת בטעם רב ובה שפע פעילויות בגילים שונות ובשפות אחדות. רשומים בה 18,000 מתוך 40,000 תושבי העיר, מהם 10,000 שואלים פעילים.
הסופרים התפזרו בבתי-הספר ברחבי העיר ונפגשו עם התלמידים, כולל בבית-הספר "אחווה" של העברים (לשעבר "הכושים העברים"), לשם נשלחה (באופן סמלי במקרה) הסופרת לבנה מושון. בתום סבב הפגישות נערכה סעודת צהריים חגיגית וחריפה-בחלקה של האורחים עם "פני העיר" ובראשם ראש-העיר מר מאיר כהן, שבא לפוליטיקה מתחום החינוך ומתעתד, לדבריו, לחזור בבוא היום לחינוך. דבריו היו מלאי "גאוות יחידה" וללא שום תלונות, ברוח של – אנחנו יכולים להסתדר לבדנו. הסופרים אף נתכבדו איש-אישה במדליית דימונה עליה חרוט הפסוק הבלתי-נשכח: "וקינה ודימונה ועדעדה" (יהושע ט"ו פסוק פ"נ).
מטעם סומליו"ן בירכה קצרות היו"ר, הסופרת נירה הראל, שיחד עם מנהלת הספרייה העירונית בדימונה, הספרנית גילה גבאי, יזמו והכינו את המפגש לכל פרטיו. במשתתפים היו בין השאר הסופרות/ים – יעל בן-ברוך, דליה בר-אל, חנה בר, עפרה גלברט-אבני, רבקה גלשטיין, אירית וייסמן, חווה חבושי, יעל מדיני, נגה מרון, אירית קופר, מאשה קלו, ברוך תור-רז, חיים אברהם, תקווה ויינשטוק, חסידה פעיל, עופרה גלברט-אבני, שוהם סמיט, זהבה קור, נורית יובל, דוד בן-קיקי ופוצ'ו – שגם העלה בדרך היורדת לנגב זיכרונות משירותו כמקלען במלחמת תש"ח – וכיצד הצליח בטעות לא להרוג ולא ליהרג.
*
השתתפו בביקור גם הסופרים אלימלך שפירא, הנס כריסטיאן אנדרסן, בלייך ופאנטאלייב (מחברי "רפובליקה שקיד", מהם הושפע מאוד מר סופר נידח כאשר יסד את המכתב העיתי) ומר א. בן עזר, אשר בשנת 1958 גר שנה בדימונה בתור מדריך שכיר של "הנוער העובד" ומורה בבית-ספר ערב והיתה לשהותו שם גם השפעה מסויימת על כתיבת ספרו הראשון "המחצבה" (1963). באוטובוס היורד דרומה סיפר מר א. בן עזר במיקרופון כי בדימונה איבד את בתוליו. הסופרות/ים לילדים ולנוער, שערכו סיור מיוחד בן שעה בעיר, באוטובוס הצמוד שהביאם מתל-אביב – העסיקו עצמם לא מעט בחיפוש אחר בתוליו של חברם מר א. בן עזר שאבדו בעיר 3 שנים בלבד לאחר ייסודה, לפני 47 שנים, זאת אומרת, בעודה ממש קטינה – ולא העלו אפילו חרס בידם, כי בתולים שאבדו הם כשלג דאשתקד, ואם אצל נשים עוד אפשר לתפור (כפי שמספר בזיכרונותיו ד"ר י.ז. יליד בגדד), הנה אצל גברים אין מה. (*)
חוסר הטעם בהתנהגותו של מר א. בן עזר התבטא גם בכך שאת מפגשו עם תלמידי כיתות ה', שהיה אמור להיות מוקדש לעידוד הקריאה – סיים בשיחה רווייה ביטויים הדדיים בספרדית עם הילדות שבקהלו, והנושא? – השחקנית גבְּריאלה ספאניק והטלנובלה החדשה שלה "האסירה"; ומה מאוד נעצבו הילדות מעריצותיה לשמוע כי בירחון "ויוה פלוס" האחרון נכתב שמאוריציו איסֶלָס, שמשחק בטלנובלה לצידה של גבריאלה (גוואדאלופה) את אהוב-ליבה (דניאל) – הוחלף באמצע הצילומים כי היתה לו פרשה לא-נעימה של יחסי-מין עם הקטינה ליברטד, היא גנסיס, בתו של הזמר הוונצואלי הוותיק "אל פומה" (חוסה לואיס רודריגז), שגם היא מאוהבת בו – במאוריציו (דניאל), במהלך הטלנובלה. ואולם אפשר להתנחם בכך שגנסיס ואביה עומדים לבקר בישראל. המורות לא כל כך הבינו את שיחתו של מר א. בן עזר עם הילדות הנלהבות.
(*) ימים אחדים לאחר האיבוד המוצלח ההוא בא מר א. בן עזר אל רעו הטוב, שעדיין גר אז בפתח-תקווה, אורי שולביץ, (שלימים היה למאייר ולסופר מחונן לספרים מצויירים בניו-יורק), ואמר לו (בן עזר לשולביץ) בגאווה: "אורי, אני חושב שאני כבר יכול להיות סופר!"
"מדוע?"
"סוף-סוף ידעתי אישה!"
ענה לו שולביץ: "צר לי לאכזב אותך אבל דע לך שרוב בני האדם מזדווגים, גם החיות, ובכל זאת הם לא נעשים מכך סופרים!"
מבוקר עד ערב בערים ובמושבות
חידת חמיצר תחליף את קול המוסיקה, שייסגר
במסגרת הדביליזאציה של תוכניות ב"קול ישראל" תחליף חידת חמיצר היומית בשידור חי את קול המוסיקה, המשמיע בעיקר מלחינים מתים. זאת בהמשך לתהליך ההפיכה של תוכניות האקטואליה בבוקר ושל יומני החדשות – לתוכניות בידור נון-סטופ בהשתתפות שדרנים צייתנים וקהל מאזינים ברברני ובעל מנת משכל הולמת, הפותר חידות מטופשות בשידור חי ומקבל בתמורה שלל פרסים כספיים נכבדים שמקורם הקיצוצים בגל א', בקול המוסיקה ובשאר התוכניות העוסקות בעיקר במתים.
קול קורא נגד הברברים החדשים
בעקבות "תוכנית סודית נגד קלאסיקה ישראלית" מאת אסתר זנדברג, "הארץ", 8.4.05
ברשימתה חושפת אסתר זנדברג את התוכנית הסודית להרס פנימו של היכל התרבות בתל-אביב ומגלה כי "תוספות הבנייה ישמשו לצרכים שונים, כמו אולמות לקבלת פנים, בתי קפה וחנויות במפלס הרחוב," ועוד כהנה וכהנה שינויים ברבריים שמטרתם להרוס את אחד מהיכלי הקונצרטים הטובים בעולם מבחינת האקוסטיקה שלו, שהיא ממש בגדר פלא מוסיקלי בצלילותה – ולהפוך אותו למעין-קניון משועבד לאינטרסים הכלכלים של ההורסים והמוכרים ממנו חלקים.
אני פונה אל אלפי המנויים של התזמורת ומבקש מהם לכתוב, לפקסס ולהודיע כל אחד בנפרד לתזמורת הפילהרמונית שאם יעזו לשנות את היכל התרבות, וגם לסגור אותו לשנים אחדות לצורך השיפוצים המיותרים – אנחנו לא נחדש את המנויים שלנו. אנחנו יכולים להתקיים בלי הפילהרמונית. הפילהרמונית לא תוכל להתקיים בלעדינו. וסוף ההיכל המופלא שאותו הם מתכננים להרוס יהיה גם סופו העצוב של מפעל המנויים היחיד במינו של התזמורת.
הכתובת שלהם היא: התזמורת הפילהרמונית הישראלית, היכל התרבות. ת.ד. 23500, ת"א 61231. פקס 03-6290097.
אהוד בן עזר
תל אביב
באחרית הימים המדיחים יהיו נידחים
אהוד, שלום רב,
תודה על האיגרת המשעשעת והאינפורמטיבית שאני קורא בדביקות – רק דבר אחד: אינך סופר נידח – בסופו-של-חשבון נמצא שהמדיחים יהיו נידחים – תרתי משמע.
א.ר.
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא
וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"
וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק,
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו רק לאחר קבלת הכרך בדואר
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר עדיין להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען, הכול לפי האי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל