| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 28
תל אביב, יום חמישי, ה' בניסן תשס"ה, 14 אפריל 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים
עוד בגיליון: גְדִי חיכך אברו באחוריה
המטיפים מופת למנהיגות אינם חפצים בטובתה ובטובתנו
גפילטע פיש, חרוסת, קניידאלאך וקומפוט בסגנון המושבה לליל "הסדר"
ברכות לסופר יצחק אוורבּוּך-אורפז
לזכייתו בפרס ישראל לספרות עברית
הלוך הלך הצליין החילוני וגם הגיע
לרוץ, לרוץ, לרוץ לראות
את "שְׁמוּרים בלב" – ציורי הדיוקן של
חיים גליקסברג
במוזיאון תל אביב לאמנות
במשך עשרות שנים צייר חיים גליקסברג דיוקנאות של סופרים, שחקנים, אמנים ואנשים בעלי פנים מעניינות ובעלי ערך בתל-אביב עירו, כאשר שיאה של גלריית הדיוקנאות המרתקת נוצר בשנות העשרים והשלושים למאה הקודמת: ביאליק, רובינא, אלכסנדר פן, ברל כצנלסון, טשרניחובסקי, בתיה לישנסקי, ועוד ועוד, מהם ידועים ומהם ידועים פחות.
בשקידה ראוייה להערצה ובעבודת שנים אחדות העמידו האוצרת איה לוריא ועוזריה תערוכה למופת, מתועדת, מוסברת, מלווה בספר אלבומי מרהיב שמשמש מעין לכסיקון לשלל הדמויות שגליקסברג צייר; וכך הוא-עצמו – הספֶר, נעשה למעין-דיוקן מרהיב ויסודי של צייר ושל תקופתו. אלה הן התערוכות שלמענן קיים מוזיאון תל-אביב, ושערכן נשמר לדורות, או כפי שאמרה לנו אחת הצופות, שעמדה במקרה ליד דיוקן דודתי, המשוררת אסתר ראב: "סוף-סוף רואים תערוכה במוזיאון! רואים תמונות! אולי כבר יימצא הילד שיגיד להם, על שאר התערוכות שלהם – שהמלך ערום! שבדרך-כלל אין מה לראות!"
וצייר אחד אמר לי: "הנה תערוכה שאף אחד לא יוכל לומר שגם הנכד שלו יכול לצייר כך!" – ואינני יודע אם אמר זאת לחיוב או לשלילה, כי אולי גם הוא מצייר כפי שכל נכד יכול.
אחת התמונות המדהימות בתערוכה היא של הסופר אז"ר, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ. כתוב שם שהיא שייכת למוזיאון תל אביב. כבר שישים שנה אני מבקר במוזיאון בכל גלגוליו וטרם ראיתי אותה. פגשתי את מרדכי עומר, המנכ"ל והאוצר הראשי של המוזיאון, והצעתי לו שהמוזיאון יערוך מסלול סיור מיוחד במרתפיו, כי להערכתי שם נמצאות התמונות הטובות והחשובות ביותר של הציור הארצישראלי. הוא ניחם אותי באומרו שבונים אגף חדש לציור הארצישראלי. עניתי שנדמה לי שאת המוזיאון הנוכחי הקימו להצגת הציור הארצישראלי, ואין צורך שידחפו אותו לאיזה ביתן צדדי ומכוער חוץ, כפי שיש כבר אחד שהודבק בוולגאריות למוזיאון, ממערבו.
פגשתי את הסופר דוד שחם, אחיו של נתן שחם, שניהם בניו של הסופר אליעזר שטיינמן, שדמות דיוקנו מצוייה בתערוכה. גם דיוקנו של דוד שחם, כילד יפה, מצוייה בתערוכה, ולידה צילום דיוקן נוסף שלו, שעקבותיו אבדו. גם זו הקפדה ראוייה לציון – ליד כמה וכמה דיוקנאות מופיעים צילומים מוקטנים בשחור לבן של דיוקנאות נוספים מאותה דמות שעקבותיהם אבדו.
ועדיין לא דיברנו על דיוקנאותיו של ביאליק, שכבר אני רואה את המורות והמדריכות עומדות ומכבירות מילים עליהם בפני התלמידים המסכנים, ומפריעות לקהל הרציני להתרכז בצפייה בתערוכה. יש איזה שיגעון עכשיו אצל הממונים על המוזיאונים, ואולמות הקונצרטים – מה לעשות? באים רק זקנים! צריך להביא את הנוער!
בבקשה, תעשו מה שעשתה מערכת החינוך, הורידה את הרף של תעודות הבגרות! הבה נביא את גני הילדים לקונצרטים של הפילהרמונית, ונחליף חיתולים לילדים בתערוכות רציניות ונדירות במוזיאונים – וריח הקקה יגבר על ריח הלכה!
רבותיי, את התרבות נושאים אנשים מבוגרים, והצעירים של היום הם המבוגרים של מחר. אבל היום תנו להם את התרבות של גילם ותנו להם להתבשל ולגלות לבד את קסם המוסיקה הקלאסית והקאמרית ואת מיטב הציור בארצם ובעולם, ואת התיאטרון. אל תשניאו אותם עליהם בגיל צעיר עם כל הפטפוטים שלכן!
מי שיבחן בזכוכית מגדלת את תחתית תמונת השמן של אסתר רַאבּ שצייר גליקסברג יגלה שהיה שם פעם חתך לרוחב. ערב גירושיה של אסתר ראב מבעלה השני, הצייר א.א., הוא התמלא חימה עליה ועל ציור דיוקנה בידי הצייר האחר, ובהתפרצות זעם חתך את ידיה היפות שבתחתית התמונה. הסיפור מובא בהרחבה ב"ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת הארץ-ישראלית הראשונה, בהוצאת "עם עובד" (1998).
מאחר שהתערוכה היא רטרוספקטיבית, כלומר, כוללת את כל תקופות עבודתו של האמן, יש בה גם ציורים פחות טובים, בין אם מדובר בשנות חייו האחרונות של גליקסברג או בחלק מציורי הנופים. כוחו בדיוקנאות החיים והאנושיים כל כך. נופי הרחובות של תל אביב וירושלים פחות משכנעים, אולי משום שאנחנו מכירים מאותה תקופה ציירי נוף ארצישראלי שהגיעו להישגים רבים יותר, ואילו גליקסברג נותר שמרן בנופיו, בָּעָלֶבָּתִי – ולא המריא בלהטוטים של קוביזם, אוריינטליזם ושמש כגוטמן וכראובן.
* * *
"חדשות בן עזר"
"האגודה (הערטילאית) של נושאי השם הפרטי המקראי אהוד"
צאצאי המושבות והיישובים של העליות הראשונות
אבלים על מות משורר-הזֶמֶר העברי מהמושבה בנימינה
אהוד מנור
מהמוהיקנים האחרונים של הפזמונאים-נטו
אלה שאינם מלחינים ושאינם זמרים-מבצעים
ושיודעים לכתוב שירים
גְדִי חיכך אברו באחוריה
בעמידה בתור הצפוף לקניית ספר שיריו החדש של מר א. בן עזר
"יעזרֶהָ אלוהים לפנות בוקר"
מאת סופר נידח
א.
תופעה מוזרה נצפתה בימים אלה בחנויות הספרים של הרשת הגדולה במדינה. עשרות אנשים עומדים צפופים בתור לרכוש ספר שיריו החדש של מר א. בן עזר "יעזרֶהָ אלוהים לפנות בוקר". הרשת, הרוכשת בדרך-כלל בין 1 ל-10 עותקים (קופִּיס) מכל כותר (טַייטֶל) של ספר שירה עברי חדש (לבד משל כמה שמות מפורסמים שאפשר לסופרם על אצבעות כף-יד אחת) – יצאה מגדרה והסכימה לרכוש כמות-עתק של 30 עותקים ל-300 סניפיה וזכייניה ברחבי הארץ. לפיכך נוצר מחסור מיידי בעותקים, והרוכשים-לעתיד הלהוטים לקרוא נאלצו לעמוד שעות בתור ולחכות שיובאו עותקים נוספים מהמחסן המרכזי, שעד מהרה אזלו גם הם, והרשת נאלצה לשלוח גמד לבית-הדפוס להביא עוד 10 עותקים על גבו.
ובאחד התורים הצפופים קרה המקרה הנורא. גְדִי, גבר בגיל העמידה שהיה לו מושג מסולף על ספריו הארוטיים של מר א. בן עזר, נצמד לגברת שעמדה לפניו וחיכך אברו חכֵּך היטב באחוריה. כי המחשבה על ספרו החדש של מר א. בן עזר גירתה אותו לא פחות מקרבת העכוז אשר אל סדקו המפתה כל-כך נדחק-הוא.
ב.
ואתא הגברת, שהתאפקה עשר דקות תמימות עד שקבעה בביטחון שמדובר בהטרדה מינית ופלישה לפרטיותה האחורית – והסתובבה כלפי גְדִי הנרגש והפליקה לו סטירת לחי שהותירה עד מהרה כתם לח ב"חנות" מכנסיו והמליטה אותו בבושת-פנים מחנות הספרים הגדולה של הרשת כשהוא נודף ריח הזרע ניחוח חציר.
ג.
ואתוּ המוכרות בחנות הציעו מיד לגברת כוס מים ולהתלונן במשטרה, ואולם היא סירבה בתוקף להיחשף ולהיות נאלצת להודות כי נשלחה מטעם מר א. בן עזר כדי לעודד באופן מלאכותי את הביקוש לספר שיריו, וכך היה מיד נודע שאין היא אלא מזכירת-המערכת המגורה והמתרגזת של "חדשות בן עזר" ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ – הלוקחת חלק במעשה תרמית נפוץ כדי ליצור ביקוש מלאכותי לעותקים של מעסיקה ואולי גם להכניסם לרשימות רבי-המכר, שמשום-מה מעיתון לעיתון הן לא דומות, מה שמעורר ספקות אם הן ספרות בידיונית או דוקומנטארית.
ד.
ואתא עיתונאי-להשכרה מוסווה כקורא-ספרים, שארב במקום ואשר נשכר על-ידי המשרד ליחסי-ציבור שעושה את הקידום (פְּרוֹמוֹיְשֶׁן, מילה עברית) לספר השירים "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" – והדליף לעיתונות את שמה של בעלת האחוריים המחוללים ואף זיהה את הדוחק-בסדק האלמוני גְדִי, ורק את שם ספר השירים כתב בטעות "יעזרה אלוהים לפות בוקר".
ה.
ואתא המשטרה ועצרה את גְדִי וחקרה והאשימה אותו בהטרדה מינית, בניסיון לאונס בפומבי ובפגיעה בפרטיות התחת של הקורבנה המזכירה המגורה של "חדשות בן עזר" ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ הנרגזת.
ו.
ואתא השופט שנתבקש להאריך מעצרו של גְדִי הדוחֵק בסדק המפתה של ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ – ושיחררוֹ, לאחר שהתברר שגם גְדִי מהגדה נשכר בידי אותו משרד ליחסי ציבור העושה את הקידום לספר השירים "יעזרה אלוהים לפנות בוקר", ושכרו שולם לו במלואו, והגברת שפיפונה גם ידעה היטב שהוא עומד בתור לתקוע לה מאחור וכי אז עליה לחולל את הסקנדל המתוקשר.
ז.
ואתא צוות טלוויזיה וצילם ביציאה מבניין בית המשפט בתל-אביב את ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ הנרגזת ליומן חדשות הערב.
ח.
ואתא עו"ד וַגְנֵר פּוֹיְזֶן, בעלה של ד"ר שפיפונה פּוֹיזֶן גוּרלְךָ, והגיש תובענה משפטית נגד אשתו על שהיא מרשה לִגְדִי מהגדה ולדומיו בפומבי מה שאינה מניחה לעו"ד וגנר בעלה העורג אלי כפתור פּוֹפָּה לחלל בו לה בסתר חדר-שינתם הפרטי.
ט.
ואתא הסופר העל-זמני אלימלך שפירא נשוא-הפנים-והזקן, חבר מערכת "חדשות בן עזר", והשלים בין וגנר היועץ המשפטי של המכתב העיתי, המקנא בֵּגְדִי מהגדה העומד ומחכך באשתו – לבין שפיפונה מזכירתו המגורה והנרגזת של המכתב העיתי, העורגת לֵגְדִי ולא היתה עושה סקנדל בחנות הספרים של הרשת אלמלא נשכרה ובאה לשָׁם לשֵׁם הסקנדל מלכתחילה.
י.
ואתא גְדִי המחכך מהגדה בחזרה לחנות הספרים ובלי חיכוכים מיותרים קנה ב-48 ₪ עותק אחד אני יודע של "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" וחיסל בזאת את מאה אחוז מן המלאי, ובא לביתו והחל לבכות כי בשירים לא מצא אף לא תיאור פורנוגראפי אחד.
המטיפים מופת למנהיגות אינם חפצים בטובתה ובטובתנו
לפני שנה נתבקש מר א. בן עזר להשתתף במשאל על דיוקנו של המנהיג הרצוי לישראל, תכונותיו, האם הוא צריך לפעול לפי סולם ערבים, ואיך אפשר לאפיין אותו. התשובות למישאל היו אמורות להופיע בפרסום שייערך בידי המשורר אילן שיינפלד. למיטב ידיעתנו לא פורסמו הדברים מעולם והריהם מובאים כאן לראשונה.
ממני המלביה"ד מר סופר נידח.
מנהיג לאומי זקוק לתכונות הבאות: עור עבה. אורך-רוח. עקשנות. יכולת אינטואיטיבית של ראייה-למרחוק. פרגמטיזם. אמונה ללא פקפוק בעתיד העם והמדינה. יכולת הכרעה – לדעת לדפוק על השולחן ולהנהיג גם כשאתה נותר בודד בדעתך מול כולם. אי-התנשאות. התרחקות מפולחן אישיות. יכולת להתגבר על שגיאות, על טעויות וכישלונות קשים ולהמשיך הלאה.
מידה של חשדנות, כוח להיות נבגד, גם על-ידי הקרובים לך – מבלי להיתפס לרחמים עצמיים ולשיגעון רדיפה.
לא להתפטר אלא אם כלו כל הקיצים, להשלים עם העובדה שבני-עמך ממררים לך את חייך, אולי כדי לראות אם יש בך די אורך-נשימה וחוזק כדי להגן עליהם מפני אוייב.
יכולת לגבש צוות שרים ועוזרים מסור, שגורלו הפוליטי קשור בגורלך. הבנה מעמיקה היכן אתה חי (במזרח התיכון) ועם מי יש לך עסק (אויבים מחוץ ומבית).
ולבסוף – צריך שיהיה לך הרבה מזל ותבונה לנצל שעת כושר היסטורית אמיתית, שלא לכל מנהיג היא מזדמנת: קלינטון המהוקצע עלול להיזכר רק בזכות המציצה ואילו בוש הבן לא חלם שייכנס להיסטוריה כמנהיג עולמי.
האם מנהיג צריך לפעול לפי סולם ערכים? – מה פירוש? הלא אם יש לו ערכים, או אין לו, ואם היה צדיק או מושחת, ומה מידת אחד מכל אלה באישיותו ובהצלחת פועלו – על כך בדרך-כלל ההיסטוריה תשפוט אותו ולא בית-דין של מוסר וצדק. הלא למרבה הצער או המזל – במדינאות, היושר אינו מציל מן הטיפשות, ואילו מירמה ושקר, שלא לומר חשאיות, הן לעיתים הכרח בל-יגונה. מנהיג בעל אחריות חייב לעיתים להסכים למעשים הניראים כלא-מוסריים – על מנת שלא יתרחשו מעשים נוראים וקשים הרבה יותר לבני עמו וארצו.
האם מנהיג לאומי חייב להיות מופת לדור הצעיר? בן-גוריון גער בשעתו בדיין: "מתלוננים בפניי על ניאופיך!" – ענה לו דיין: "אני מומחה לביטחון, לא למוסר. אם אתה רוצה שבראש הצבא יעמוד מומחה למוסר, תמנה את קדיש לוז לרמטכ"ל!"
חברי כנסת, שרים שהם חברי כנסת, וראש ממשלה – הם בעלי חסינות. כאן המחוקק לא חשב על מוסריות צרופה (שבתביעה לנהוג על פיה יש גם הרבה צביעות, תביעות-שווא והטרדות, בייחוד מצד התקשורת הצדקנית, המתפרנסת מניפוח שערוריות) – אלא המחוקק חשב על דמוקרטיה שתוכל לפעול ללא הפרעה גם אם היא קצת "מלוכלכת" – ובלבד שהנבחרים לא ייאסרו בתקופת כהונתם.
דמוקרטיה ומנהיגות אינן שיעור סטרילי באזרחות או מצעד חניכים מצטיינים. דמוקרטיה ומנהיגות הן עיסוק של הפשלת שרוולים, של מאבקים וחילוקי דעות והשקפות קשים במדינה פנימה ובהתייחסות כלפי אויבים ומדינות מבחוץ; של אינטריגות, של "לכלוך", של תחומים אפורים, לפעמים גם מושחתים; של שנאת-אחים, של השמצות, קללות, אפילו קטטות בפרלמנט (וזה קורה גם כיום בלא מעט דמוקרטיות ותיקות בעולם, זה משחרר לחצים – ובטל בשישים כל עוד בגדול הן ממשיכות לפעול באורח דמוקרטי).
לכן מנהיג אינו חייב להיות "דמות מופת לדור הצעיר", אלא אם כן אנשים סבורים שהדור הצעיר הוא אוסף של טיפשים, החושבים שעל ידי עשיית חסדים ומעשים טובים נעשה פוליטיקאי לראש ממשלה.
את ישראל לא פוקד שום משבר כלכלי-חברתי ושום משבר ערכי – שהוא שונה בהרבה מכפי מה שהיו המשברים בתולדותיה עד כה. פשוט, הזיכרון של הציבור קצר, ואולי טוב ששוכחים מהר את הצרות של העבר. אם ישראל ידעה לעבור את הימים הנוראים של מלחמת יום כיפור ולאחריה, ואת הנבואות הכלכליות השחורות-משחור של שנות החמישים והשישים – היא יכולה להמשיך את החיים דה לוקס שהיא חיה במאה העשרים ואחת – מדינת סעד מן המתקדמות בעולם, שמיספר מובטליה שווה למיספר פועליה הזרים ושמסעדותיה מלאות אנשים רעבים, משפחות וצעירים, מכל שדרות העם. ישראל שהתרגלה אפילו לטרור פלשתינאי ולאיומים נוסח איראן – אולי משום שבכל שנותיו, החל מייסוד המושבה הראשונה של העלייה הראשונה, פתח-תקווה, ב-1878 – לא היה ליישוב העברי יום אחד של ביטחון מלא בארץ-ישראל – ואולי מפני שתקופות השקט-כביכול לא היו וכנראה גם לא תהיינה אלא הפוגות בין מלחמה למלחמה, או שלום קר המבוסס לאחרונה בעיקר על היניקה הדולרית של אוייבינו-לשעבר.
איך אפשר לאפיין את המנהיג שישראל זקוקה לו בהווה ובעתיד? אולי בתכונות של אחדים מראשי ממשלותיה עד כה:
הנחישות והראייה-למרחוק של דוד בן-גוריון, בחימוש היישוב העברי נגד הערבים בשלהי המנדט הבריטי, ובהכרזה על הקמת המדינה, כמו גם בהפגזת אלטלנה ובפירוק מטה הפלמ"ח –
האנושיות, החוכמה, הצניעות והפשרנות ("כל אחד מאוהב בפשרות של עצמו,") של אשכול, שבהיותו ראש-ממשלה הושג הניצחון הגדול של מלחמת ששת ימים –
ההעזה של מנחם בגין להביא את השלום עם מצרים בניגוד לעמדת חלק ניכר ממפלגתו, ובניגוד להצבעת חלק מחברי סיעתו בכנסת –
ההנהגה המדינית והביטחונית של יצחק רבין, שהימר על הסכם אוסלו אך התחיל לממש אותו בזהירות רבה, בבחינת כבדהו וחשדהו –
קו-הנהגתו שנמשך ללא שינוי עם אהוד ברק, אשר מתוך נאמנות לדרכו של רבין תקע סיכה בבלון "הסכם אוסלו" – וכך נשכב על הגדר למען ההיסטוריה הישראלית וקנה בה את מקומו, אולי במחיר אי-חזרתו אליה –
ואריאל שרון, שירש מברק את האינתיפאדה, והנהיג ומנהיג את ישראל בתקופת מלחמה קשה ובדרך שרבין וברק היו ללא ספק נוהגים בה אילו נמצאו במצבו.
הלוואי שאחרי אריאל שרון יימצאו לנו ראשי-ממשלה בעלי תכונות כאלה, והגם שלא כולם עשויים להיכלל בנבחרת הצדיקים ואבירי המוסר, כל אחד מהם רשם פרק חשוב בתולדות ישראל. איש מהם לא היה, ואיננו, אדם מושלם, חסר מגרעות וחולשות. רק מעטים זוכרים או יודעים כיום כיצד בתקופת רפ"י, אחרי "פרשת לבון", קיצר דוד בן-גוריון, איש נרגן שדמותו נתגמדה – את חייו של לוי אשכול, שכיהן אחריו כראש-הממשלה.
תודה מיוחדת מגיעה אולי גם להנהגתו של עמרם מצנע, שבזכות אי-קריאתו נכונה את המפה הפוליטית לפני הבחירות האחרונות (התעלמותו מכישלון "הסכם אוסלו") – נחלשה מפלגת העבודה עד כדי כך, והליכוד ושינוי התחזקו עד כדי כך – שלראשונה מזה זמן רב היתה בישראל כנסת שקולות החרדים והדתיים אינם בה לשון המאזניים, וכך הקואליציה יכלה לכונן ממשלה שהיא בעיקרה חילונית ופלורליסטית ומבטאת את רצון מרבית אזרחי ישראל, וזאת גם מבחינת ההתנהלות המדינית והביטחונית.
[זה כמובן כבר לא קיים בחודשים האחרונים, אבל האופציה נותרה ויש לקוות שהיא תנצח].
דגים ממולאים, גפילטע פיש
על פי המתכון של י. המיסתורית
אחד וחצי קילו קרפיונים, נקי, חתוך לפרוסות או כבר טחון – אפשר טחון עם העור אך ללא האִדרות (העצמות). לשמור על האדרות, והראשים, ורצוי שיהיו חצויים.
חמש כפות קמח מצה.
1 כפית סוכר.
2-3 ביצים.
בצל גדול אחד.
שני גזרים גדולים.
מלח.
פלפל לבן טחון (אני אוהבת את הדגים יותר חריפים).
1. העיסה
בקערה מערבבים: דגים טחונים + קמח מצות + 2-3 ביצים טרופות + מלח (כפית אחת או לפי הטעם) + פלפל לבן (כפית אחת או לפי הטעם) + כפית שטוחה סוכר.
להשהות את העיסה כרבע שעה.
2. הציר
בסיר שטוח (דפנות עשרה ס"מ) ממלאים מים עד מחציתו ומכניסים בצל חתוך לפרוסות + גזר מקולף וחתוך לפרוסות בעובי סנטימטר עד סנטימטר וחצי + אִדרות (עצמות) הדג + ראש הדג. בישול עצמות הדג (ג'לטין, חשוב ליצירת הציר הקרוש) + מלח + פלפל לבן + כפית שטוחה של סוכר.
3. הבישול
מרתיחים את המים ותוכנם ומשאירים לרתוח כעשר דקות. מרטיבים את הידיים במים וצרים קציצות בגודל בינוני ומכניסים לציר הרותח. (מאחד וחצי קילו, להערכתי, ייווצרו שתים-עשרה עד חמש-עשרה קציצות-דג). מכסים ומבשלים שעה וחצי עד שעתיים. אפשר לטעום. רצוי לסגור את דלת המיטבח כדי שהריח לא יתפשט בכל הבית.
4. אחרי הבישול
בתום הבישול, מקררים מעט. בעזרת כף מחוררת מוציאים לצלחת, לקערה או לתבנית את קציצות הדגים, שמים על כל קציצה פרוסת גזר, מכסים ומכניסים למקרר.
מסננים את הציר לכלי אחד או יותר, מכסים ומכניסים למקרר. (למקום הכי קר בו, אבל לא לפריזר!) עד שהציר נקרש. בכלי נפרד מניחים גם את האדרות והראש החצוי, למי שאוהב.
חרוסת ל-20 סועדים על פי מסורת של משפחת רַאבּ (בן עזר)
מדורי דורות
[הדורות: א. ראב, י. ראב (בן עזר), ב. ראב (בן עזר) ואשתו ר., מ. גיסין (בן עזר), ל. שורצמן (בן עזר)]
1 גוש תמרים ללא חרצנים (500 גרם).
4 תפוחי עץ גרנד אלכסנדר (עדיף) או גרני סמיט מקולפים לריבועים.
200 גרם אגוזי המלך.
לטחון את כל הנ"ל במכונת הבשר של המיקסר, לסירוגין כל אחד משלושה המרכיבים, כדי שלא ידבק בדפנות.
להוסיף: חצי כוס יין אדום (אפשר מתוק, של פעם, או יבש), 4 כפות דבש.
קינמון. ציפורן טחונה. ג'ינג'ר – בערך 1 כפית מכל תבלין.
לערבב היטב. לשמור במקרר. רצוי להכין בצהריים, לפני הסדר.
קניידאלאך (כופתאות) ל-15 סועדים
חומרים: 250 גרם קמח-מצה.
6 ביצים.
6 כפות שומן-עוף מומס (שמאלץ) עם גְרִיבֶנֶז (שְׁוִיסָקִים), בערך חצי צנצנת לא גדולה. (*)
חצי קליפת ביצה עם מים כפול שש פעמים + חצי כוס מים.
בקערה: לערבב חלמונים, שומן, מים, מלח ופלפל.
במיקסר: להקציף החלבונים + קורט מלח.
לתוך הקערה להוסיף לסירוגין קמח-מצה וקצף. לבחוש בעדינות בתנועה סיבובית. להגיע למצב של עיסה דלילה לא מוצקה (זו מתקשה במקרר).
לכסות במגבת. להכין את העיסה בצהריים, להניח במקרר עד שעה 17:00.
לקראת הארוחה: להרתיח בסיר גדול מים + 2 כפות מרק עוף מוכן.
לטבול הידיים במים. להכין כדורים בגודל של אגוז המלך (זה תופח).
לבשל שעה. להפוך בעזרת גב של כף מדי פעם בתוך המים הרותחים, כל הזמן.
לפני הארוחה – להניח הכופתאות בזהירות, בעזרת כף מחוררת, בתוך המרק ולהרתיח עוד כחצי שעה, עד ההגשה.
(*) הכנת השמאלץ: לבקש מהקצב (או לאסוף בבית) שאריות שומן ועור של עוף. לחתוך לחתיכות ולטגן במחבת עם קוביות בצל, להוסיף שמן ולטגן עד שהגריבנז (השוויסקים) משחימים.
להקפיא במקרר בתוך צנצנת.
קוֹמְפּוֹט (מרק פירות יבשים)
פירות יבשים: שזיפים, תפוחי עץ, משמש וצימוקים. הכמויות לפי הצורך, שזיפים קצת יותר.
להשרות כל פרי בנפרד במים פושרים. לרחוץ היטב.
להרתיח בסיר גדול מים בתוספת עד 1 כוס סוכר לחצי עד שלושה רבעי קילו פירות יבשים.
לזרוק לסיר כל סוג פרי יבש לחוד תוך כדי הרתחה, כלומר, להוציא ולהחליף בבישול את הפרי הקודם בפרי הבא בתוך אותם מים רותחים. (אפשר גם לבשל הכול יחד מלכתחילה אבל אז נשמר פחות הטעם המיוחד לכל פרי ופרי).
לקראת סוף הבישול – לאחד הכול, להוסיף מיץ לימון מסונן, קליפת לימון וקצת קינמון [ויש שמוסיפים גם ציפורן]. לבשל על אש קטנה אך לא יותר מדי זמן, כדי שהפירות לא יתפוררו, ולקרר. למרק יהיה טעם מתוק-ייני. אפשר לשנות ולשפר את הקומפוט לפי הטעם.
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא
וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"
וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק,
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
או לעזור ל"חדשות בן עזר" ולשלוח אותו הלאה לכל רשימת התפוצה שלו
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו רק לאחר קבלת הכרך בדואר
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר עדיין להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען, הכול לפי האי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל