| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 42
תל אביב, שבת, כ"ו באייר תשס"ה, 4 ביוני 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
עוד בגיליון: י"ג עיקרים של תרבות לא-אמת באקדמיה
רקוויאם לַ"בית הגדול", סיפור מאת גדעון אור
מסעותיי על הסוס הטרויאני מאת הסופר העל-זמני אלימלך שפירא
מהומות בזָאקוּפָּנֶה: מי יקרא ראשון את יומן פולין של מר סופר נידח?
בשם יערות הגשם: יצומצמו קצת העיתונים!
מאת מר א. בן עזר
בשם יערות הגשם ההולכים ונכחדים, בשם כל חומרי הגלם המשמשים את תעשיית הנייר, למעט הסמרטוטים והחומרים הממוחזרים, פונה המכתב העיתי ללא נייר "חדשות בן עזר" וקורא: יצומצמו העיתונים! מי צריך עשרות ומאות עמודים, בייחוד בעיתוני ובמקומוני סוף השבוע, אשר ככל שיש בהם יותר מודעות צבעוניות שאיש לא מסתכל בהן, אלא להפך, מתרגז ועובר הלאה – כן יש בהם פחות חומר מערכתי, פחות תוכן, והרמה – ביותר ממחציתם היא תת-רמה!
בימי מלחמת העולם השנייה היה קיצוב נייר בארץ מטעם ממשלת המנדט ולעיתים יצאו העיתונים על נייר אדמדם. היו הרבה יותר עיתונים, ובעלי השקפות-עולם שונות, שנעלמו: "הבוקר", "דבר", "משמר" ולימים "על המשמר", "המשקיף", ואילו "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" כבר היו, ו"מעריב", או כפי שנקרא בימי הראשונים "ידיעות מעריב" – טרם נולד.
באמצע השבוע היה הגיליון מכיל ארבעה עמודים על פני גיליון נייר אחד. בסוף השבוע נוספו עוד גיליון אחד או שניים. כולל מודעות נישואין, לא רק מודעות אבל, וגם מודעות פרסום נחמדות וקטנות בשחור-לבן, שלעיתים תרמו להם חרוזים וניסוחים גם אלתרמן ושלונסקי.
האם אנשים ידעו אז פחות? לא. ידעו יותר כי בנפשם היה הדבר. לא הרבה היה חסר שגם ארץ-ישראל תיפול בידי הקורפוס של רומל.
ויצאו גם עיתונים נהדרים לילדים, "דבר לילדים" ו"הבוקר לילדים" (שבו הוסבר מהלך המלחמה מדי שבוע), "הטכנאי הצעיר", ולימים נוסדו גם "משמר לילדים" ו"הצופה לילדים", שמיטב הסופרים והמשוררים והציירים השתתפו בהם. מהדורת חדשות-רדיו היתה אחת ביום, בשמונה וחצי בערב, ב"קול ירושלים", ומשה מדזיני סיכם את השבוע במוצאי שבת, גם הנעשה בחזיתות מלחמת העולם השנייה ומי שלא היה בביתו מקלט רדיו, ואלה היו הרוב, היה הולך להאזין אצל שכנים, לעיתים עומד בגינה בחוץ ומקשיב.
אנשים שעבדו קשה, קשה מאוד, ואשר רובם היו עניים, קראו יותר ספרים, שאותם בדרך-כלל לא קנו אלא "החליפו", שאלו בספריות העירוניות, הפרטיות ואלה של מועצות הפועלים.
נכון, לא היתה טלוויזיה על שפע המידע, הבידור והסרטים שהיא מגישה. בקושי הרשו אנשים לעצמם ולילדיהם ללכת פעם בשבוע לקולנוע, לראות את יומני החדשות שתיארו את מהלך מלחמת העולם השנייה, אבל כמות השטויות שנכתבה ונדפסה מדי יום, מדי שבוע, היתה אולי אחוז אחד מהשיטפון המתרחש כיום.
אמנם, וכל זמן שהשיטפון מתרחש בתחום חדש-יחסית – האלקטרוני, האינטרנטי, זה דווקא לטובה. רוב המידע אמין. אפשרויות הנגישות אליו והתקשורת עימו הן בגדר התגשמות חלום שאותו לא העזו בני אדם לשער עד לפני שלושים וארבעים שנה. אבל הערך המוסף הגדול והעצום של העיתונות האינטרנטית הוא שאינה זקוקה לנייר ואינה מייצרת הררי זבל-נייר שאותו איש לא קרא ושבישראל גם אינו ממוחזר.
"חדשות בן עזר" מציע על כן שבאופן הפגנתי יתחילו קוני העיתונים של סוף השבוע לשלוף מתוכם רק את הדפים המעניינים אותם, וישאירו בחנות או בקיוסק את גיליונות הזבל, ואילו המנויים ישלחו חזרה חבילות של חלקי עיתונים ושבועונים מיותרים שאין מה לקרוא בהם – למערכות, כדי לסתום אותן בזבל של עצמם, כמו שמחנכים כלב שלא לחרבן על ידי כך שתוחבים את אפו לחרא של עצמו.
נכון, הדמוקרטיה וחופש הדיבור זקוקות להרבה עיתונות ולפלוראליזם תקשורתי, אבל, וזה כבר נושא אחר – חלק ניכר מהעיתונות כיום נגוע בהטיות אינטרסנטיות ופוליטיות עד שאדם בעל מחשבה עצמאית צריך לבדוק היטב כל ידיעה, כתבה ומאמר, לשקלל אותם לפי העיתון שבו נדפסו, ולשערך את מידת האמת שיש בהם או הזיוף שמרוח על פניהם.
קראו ספרים ושחקו עם הילדים והנכדים שלכם. אל תלכלכו יותר מדי את האצבעות בעיתונים. כדי להיות מעודכן בחדשות די בהאזנה לרדיו מדי שעה, ואפשר גם לגלוש באינטרנט מדי דקה. האינטרנט שומר כיום לא פחות טוב על חופש המידע, על חופש הדיבור, על הדמוקרטיה ואפילו על הפלוראליזם האידיוטי של הזכות לפרסם שטויות – שולט לא פחות טוב מאשר עיתונים יומיים נגועים באינטרסים זרים ופרטיים, שחלק מעיתונאיהם מנגנים לפי פרטיטורות מוכנות-מראש.
י"ג עיקרים למחקר ולפרסום
במדעי החברה, החינוך, הפסיכולוגיה החברתית, השלום והדומים להם
באוניברסיטת בת-שלמה רבתי
מאת הרקטום פרופ' פלוץ בן-שחר
א. כתוב מחקריך וספריך באנגלית כי רק כך יש סיכוי שיתקבלו לפירסום בכתבי-עת מדעיים ובהוצאות הספרים, בעיקר האוניברסיטאיות. כל מה שמפורסם בעברית בארץ שווה לתחת.
ב. התאם מראש את תוצאות מחקריך וחידושי ספריך לגישה הפוליטית הרווחת בפקולטה שלך, אצל עמיתיך בחוץ-לארץ ובייחוד לדעות הפוליטיות שלך או אלה שאימצת לעצמך כדי להצליח באקדמיה. חלפו הימים שבהם הבדילו פרופסורים במדעי הרוח בין השקפותיהם הפוליטיות לבין מחקריהם. היום אין כבר מחקר "אובייקטיבי" אלא מעורבות של החוקר כאדם פוליטי בנושאי מחקריו ובמסקנותיהם. איזה "ייקים" ומזרח-אירופים טמבלים יָשבו באוניברסיטה בירושלים לפני ארבעים וחמישים שנה והאמינו שאסור לחוקר להכניס למחקרו שום דעה קדומה, וכי אם יש לו דעות פוליטיות וביקורת, שיפרסם מכתב למערכת!
ג. אל תוציא לאור שום פרסום שאינו מסתמך על עָלִי בָּאבָּא והוֹמֵיי בָּאבָּא ואינו מגנה את הקולוניאליזם והכיבוש בישראל.
ד. זכור בכל מחקר חברתי כי כל היהודים הם לבני עור וכל הערבים הם שחומי עור.
ה. אל תירתע ממסקנות מפליגות, כמו למשל שהחינוך לגזענות נגד הערבים מתחיל בעוד העובר ברחם אימו ומי שאשמים בכך הם ממשלת ישראל, הכיבוש והמתנחלים.
ו. כשאתה מראה תמונות, מוצגים, עובדות, סרטים, מצגות – דאג תמיד שישתקף בהם הצד הפלשתינאי המעונה, המושפל, הסובל והנהרג על לא עוול בכפו, ובחיים אל תהיה אידיוט לתת תמונה של אוטובוס יהודי עם ילדים שרופים או של טבח הפסח בנתניה. אין סיבה ומסובב. תמיד הישראלי הוא החטא הקדמון, הוא הכובש והוא הגזען, ואילו הפלשתינאי הוא הקורבן שהכול מותר לו, ואידיוט איש המחקר שמעביר עליו ביקורת ועוד סבור בתמימותו שיפרסמו את מחקרו בחוץ-לארץ.
ז. תשתדל תמיד למצוא שותף ערבי-ישראלי או פלסטיני למחקרים שלך כי כך יהיה לך קל יותר לגייס קרנות, בעיקר באירופה, ובגרמניה, כדי לממן את מחקריך שנועדו לרצות את גישתם האוהדת לפלשתינאים ואת גישתם הביקורתית, שלא לומר אנטישמית-לעיתים, כלפי ישראל.
ח. אם אתה עושה בשיתוף עם פלשתינאי מחקר משווה, למשל, בנושא זיוני קטינים בבתי הספר, תמיד תאשים את הממשלה ואת הצבאיות המיליטנטית בישראל במה שמתרחש בצד היהודי, וקבל ללא עוררין את הסברי העמיתים מהגדה, שגם אם מוכנים לעיתים נדירות להודות שיש זיוני קטינים גם בבתי הספר שלהם, הם מאשימים בכך רק את הכיבוש הישראלי, והם צודקים, תמיד! שהרי הכיבוש מצדיק כל אכזריות ורצחנות מצידם כלפינו ובקרֶב עצמם.
ט. התקף שוב ושוב את הרוח הבולשביקית והאנטי-דמוקראטית ששררה בישראל בעשורים הראשונים לקיומה, בימי שלטונו העריץ של דוד בן-גוריון, אבל אוי ואבוי לסטודנט או לדוקטוראנט שלך אם יעזו לכפור בכך ולכתוב עבודה אקדמית אובייקטיבית שאינה עולה בקנה אחד עם מקהלת הדעות הקדומות הבולשביקית שלך ושל עמיתיך, שבדרך כלל גם מצדיקות את הערבים יותר משמוצאים בהם זכות מבקריהם האמיצים והבודדים מבפנים.
י. אל תזדקק למקורות מידע אמינים, דוגמת ממר"י, על הסכסוך הישראלי-ערבי ועל המתרחש אצל הערבים מדי יום, כי המידע האמין והמדוייק עלול לקלקל את הדעות הקדומות שלך, שמתאימות במקרה, לגמרי במקרה – לדעותיהם של עורכי כתבי העת המדעיים והוצאות הספרים בחוץ-לארץ, שניזונים בדרך-כלל מן התעמולה הפלשתינאית ונעזרים לא פעם בכסף סעודי למימון קיומם האקדמי. הקפד לכבס בחו"ל את ה"לכלוך" של מולדתך.
י"א. אל תאמין למרבית המחקרים במדעי הרוח בישראל שפורסמו בשלושים השנים האחרונות לערך, כי מרבית החוקרים והפרופסורים מזייפים תוצאות ממש כמוך וכותבים ספרים פוליטיים ולא מחקרים חסרי פניות. האמת אינה עושה כותרות כי היא כבר ידועה. רק השקר המתחזה לאמת בונה אותך פרופסור בעל מוניטין תקשורתי.
י"ב. אם אתה חוקר, למשל, את הפחד מהטרור בבתי הספר היהודיים בישראל, לעולם אל תביא בחשבון גורמים כמו המציאות היום-יומית, טלוויזיה, רדיו, עיתונות, סיפורי המבוגרים על מה שקרה וקורה, ובייחוד מה שעיני התלמידים ראו, רואות, מרגישות ומבינות – אלא התרכז רק בתוכניות הלימודים ותגיע למסקנה כי מאחר שלא לומדים ערבית ומנהגים ערביים וקוראן בבתי הספר העבריים, ולא יודעים למשל אפילו כמה ימים מתאבל ערבי על דוד שלו שמת, נוצרות דעות קדומות של התלמידים בקשר לערבים ולפחד מהטרור. הסוציאליזאציה השלילית הזו, שבה אשמות שרת החינוך ותוכניות הלימודים הישראליות, שאינן מלמדות את המורשת הפלשתינאית בת מאות השנים ואת ספרותה העשירה – היא שמרחיקה את הסיכוי לשלום, וזו מסקנה מחקרית-אקדמית פַּר אכסלאנס, שאין עליה עוררין. הנה, גם הומיי באבא ודאי חושב כך.
י"ג. לעולם אל תשכח כי למרות שאתה פרופסור בישראל – אתה לא מה שהיה פעם פרופסור ובחיים גם לא תהיה.
מערכת "חדשות בן עזר" מתנצלת מראש: ידוע לנו כי דבריו של פרופ' פלוץ בן-שחר תקפים רק לגבי חלק זעיר ומבוטל בקהילה האקדמית בישראל, המתרכז באוניברסיטת בת-שלמה רבתי.
מדור חדש: אם המושבות צהלה ושמחה
רקוויאם לַ"בית הגדול"
סיפור מאת גדעון אור
חצות הלילה איש שוכב במיטה, עיניו בוהות בתקרה המוארת באור קלוש שנשאר דולק בחדר השירותים.
השינה מתמהמהת לבוא. המחשבות מתרוצצות בראש. רודפות זו את זו בלי סדר. אף אחת מהן אינה נגמרת: מתחילה מחשבה, באה שנייה, דוחקת אותה הצידה, באה שלישית מבלבלת את הקודמת וכך מתגלגל גלגל המחשבות ולא נותן להירדם.
האיש מתמתח במיטה וחושב: אולי אם אעשה סדר במחשבות, אבחר לי אחת ואכריח את עצמי להרהר בה באופן מסודר, עם התחלה אמצע וסוף, זה יהיה כמו לספור כבשים... איך הגעתי דווקא למקום הזה, בזמן הזה, לבית אבות במושבה הזקנה ביותר בארץ, בת מאה עשרים ושבע שנה, שבע שנים יותר מהגיל המיוחל לבני אדם. נולדתי הילד הראשון במושב קטן, ליד המושבה. סיפרו לי שלידתי היתה בשבת, ואימי הלכה ברגל בחולות, לא היו כבישים, וחלק מהדרך עשתה בעגלה לבית-החולים.
היותי בכור הנולדים בכפר נחשב לי לייחוס, תחילה על-ידי המבוגרים, ואחר-כך אני עצמי התפארתי: "אני הבן הבכור של הכפר 'בהדרגה'."
אחד הבילויים האהובים עלי בימי הילדות היה כאשר אבי הרכיב אותי על האופניים לפתח-תקווה – להסתפר, לאכול גלידה, לשתות גזוז ולפעמים לראות סרט בקולנוע "היכל" שהיה בו פלא גדול: גג נפתח בלילות הקיץ.
כל פעם שהגעתי עם אבי למושבה, הצביע אבא על בית גדול, "גבוה" – שתיים וחצי קומות, וארוך-ארוך, וסיפר בגאווה שהשתתף בבנייתו כמכופף הברזל לבנייה. המילים מכופף הברזל וגם היותו של הבית בעיניי הגדול ביותר – הרשימו אותי ונחרטו בנפשי. מאז, כל פעם שהזדמנתי ליד הבית, בילדות עם חברים ובבגרות עם אשתי והילדים, השווצתי בכך שאבי השתתף בבנייתו.
המושבה הפכה לעיר גדולה, הבית הגדול התגמד ליד שכניו מרובי הקומות, אבל יחסי המיוחד לבית נשאר לתמיד.
כשזקנתי חיפשתי דיור מוגן ומצאתי שמול הבית שלי הוקם בית-אבות גדול ונכנסתי לגור בו בקומה החמישית, המשקיפה מלמעלה למטה על הבית הגדול של ילדותי...
מנומנם חייך האיש לעצמו ונרדם לשינה עמוקה.
"בום!" – "בום!" – רעש מרעיד חלונות העירו משנתו. הוא התיישב בכבדות במיטה, העיף מבט בשעון: לפני שבע בבוקר. מה הדפיקות הבלתי פוסקות האלה כל כך מוקדם, בעיקר בשבילו, שנרדם כל כך מאוחר?
תחב כפות רגליו לנעלי-הבית, ניגש לחלון הרועד מעוצמת הדפיקות, הזיז את הווילון ונדהם למראה עיניו!
מעבר לרחוב עומד משהו מוזר. מגדל בעל שלוש רגליים, כעשרים מטר גובהו, וממנו משתלשל כדור-ברזל ענקי המתנדנד כמטוטלת, מכה ומרסק את הבית שלו!
המום עמד והסתכל איך חובט כדור הברזל בלי הרף והופך את הבית לאט, אבל ביסודיות, לעיסת ברזל, לשברי בטון ועץ. שוּפֶּל גדול מעמיס הכול על משאיות, המפנות את שרידי החורבות. דמעות צער עלו בעיניו. כעס התחיל מבעבע בתוכו. לא יכלו לשמֵר את הבית כבית הגדול הראשון שנִבנה במושבה?! ואם כבר להרוס, למה לא בבת אחת, כמו שראה בסרט שבו מפוצצים באופן מבוקר בניין אחד בין בניינים אחרים והוא קורס לתוך עצמו באחת, ואיננו.
הוא חש עלבון וצער על הבית הגדול שמכרסמים בו כתולעת בעץ רקוב, והרהור נוסף חלף בראשו: הוא עצמו מקווה לחלוף מן העולם באחת, בלי שהזִקנה תכרסם בו כאותו כדור ברזל...
מסעותיי על הסוס הטרויאני
בחוצות אם המושבות
מאת הסופר העל-זמני אלימלך שפירא
אני אמנם קשיש וגר בצריף דל על גדת הירקון ומקושש מדי ערב ענפים יבשים לצלות עליהם דגים שאני שולה בירקון, אבל בזכות מערכת "חדשות בן עזר" והסופר-הפרדסן מר א. בן עזר יש לי בצריפי הדל מחשב נייד מקושר און-ליין לאינטרנט ולאי-מיילים וכמובן למערכת המכתב העיתי, ואותו אני מפעיל בעזרת פרימוס. צריך רק להיזהר שריח דגים מטוגנים ועסיס אבטיחים נפלחים לא ידבקו בו יותר מדי ויצמיגו אותו.
וכך, נער הייתי וגם זקנתי, אפילו במחשבים עכשיו כבר גם קצת הבנתי, אבל שטות כמו סכנת הסוס הטרויאני מעודי לא שמעתי. והנה עצותיי לציבור המשתמשים, הגונבים והנגנבים – אשר לבקשת ידידי מר א. בן עזר הנָה הגנבתי:
בעלים של חברה שמתעניינים במה שעושה המתחרה שלהם אולי יזכו אולי ביתרון לזמן קצר אבל לאורך זמן יפגרו ויפסידו את התחתונים היקרים שלהם כי במקום להתרכז בפיתוח עצמאי הם ישתו כוסות קפה רבות על ספקולציות עקרות.
בקושי מספיק הזמן לבעלים ולמפתחים בחברה רצינית להתגבר על ים החומר הגלוי, המדעי, המקצועי, הפירסומי, השיווקי, התקשורתי והאינטרנטי – כך שאין כל צורך לגנוב אותו באמצעות סוס טרויאני. הלא במקרים רבים ה"גנב" מביא להם את מה שממילא יכלו לקרוא בעיתון, לראות על המדף בחנות, לגלוש באינטרנט או לשער בשתי דקות של חשיבה הגיונית שכרוכה אמנם בהפעלת המוח ובהתנתקות מהמחשב הנייד, הנייח או הפורנו-שְׁפְּרַאץ.
חלק גדול מהרעש התקשורתי-המשטרתי (זוכרים את פרשת הלבנת ההון בסניף בנק לאומי?) נובע מכך שלמעשה אין כמעט שום חשיבות לגניבות הידע שביצע או לא ביצע הסוס הטרויאני, הן לא משפיעות על הבורסה, לא על חוסנה של הכלכלה והתעשייה, והן מעסיקות רק את שכבות הניהול הרבות והמיותרות, שמצויות גם במגזר הפרטי, אלה שבמקום להתרכז בפיתוח המוצרים שלהם מבזבזים כסף ובעיקר זמן – זמנם שלהם ושל אחרים, בטיסות מיותרות, בניפוח הוצאות, במשכורות ענק-עתק שאינן עומדות בשום יחס להישגיהם, בתנאי הפרישה המפליצים, בישיבות ממושכות ובטלפונים אין-סופיים של ספקולציות על האסטרטגיות והטקטיקות של ה"יריבים". אסטרטגיות בתחת! קומו תתחילו לעבוד ברצינות במפעל שלכם ותפסיקו להתעניין מה עושה המתחרה או מה הוא מרגל-כביכול אצלכם! לאנשים חרוצים ומוכשרים, השמיים הם הגבול! טפּחו מותגים ולא ריגולים!
נאדות נפוחי חשיבות עצמית – מי בכלל מתעניין במה שמצוי בכוננים הקשיחים שלכם? הלא חיים שלמים לא יספיקו לקרוא את כל תוכנם של עשרים כוננים קשיחים ביתיים ממוצעים, שלא לדבר על חברות עסקיות או בנקים בעלי מאות מחשבים ומיליארדי ספרוֹת ומילים, ואיפה השוטרים שיקראו כל זאת, ואיך יקראו? ואיך יכתבו ויהפכו לעדות קבילה את כל מה שיקראו במחשבים שהם סוחבים בידיהם מול המצלמות אל חדרי החקירות?
בני-אדם מהעשירון העליון, יש לכם זמן פנוי לקרוא מיליונים של מילים גנובות במחשב של המתחרה שלכם?! – אז יותר טוב לכו קנו ספרים לא-גנובים וקראו אותם! – אלא מה, יותר קל לתחמן גניבות ממחשבכם רב-החשיבות או של מתחרכם מאשר לפתוח ספר טוב ולקרוא בו!? – אז אם לא מתחשק לכם להיגנב וגם לא לגנוב – בואו שבו איתי לצוד דגים על שפת הירקון בפרדס של מר א. בן עזר אולי תופיע לנגד לפנינו גם הדוגמנית הערבייה הערומה שחיכתה שנים רבות לצייר מר נ. גוטמן שיחזור מאירופה לצייר אותה ולא הצטננה ולא הפליצה כי אכלה תפוחי-זהב שמוטי בחורף ואבטיחים מָלָ"לִיִים בקיץ!
נ.ב.
מערכת "חדשות בן עזר" מעמידה קו פרסום חינם למפעלים ולמוסדות שהסוס הטרויאני לא חדר אליהם ואשר על כן חשים עצמם נחותים, חסרי חשיבות וסתומים כבתולות בטרם חוּרָרו.
רבותיי, אנחנו נחדיר אליכם באמצעות חָזוּק תורכי (יתד מחודדת בתחת שהזמנתי במיוחד מקושטא) – סוס טרויאני אמיתי, ונדווח עליו בהרחבה בתוספת נופך עיתונאי כדי שמניותיכם תעלינה בבורסה יחד עם חשיבותכם הנחדרת – ונספר לקהל כי על הסוס רכב ראש השומרים של המושבה אברהם שפירא, הוא שיח' איברהים מיכו, שהשנה נמלאות 40 למותו ו-135 להולדתו, ושהיה שותה כוסית קוניאק "הפטרון" של יקבי פרידמן כל בוקר, וכך הגיע לגיל 95 באינדקס של עד 120 קיצים של בּוּקְרָה פִיל מִישְׁמִיש.
תגובה נוספת על ספר השירים
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
בהוצאת אסטרולוג
אהוד היקר,
ברוך שובך מפולין. אני מחכה בסקרנות לקרוא את פרקי היומן שלך משם, ובינתיים שמחתי על התחדשותו של המכתב העתי, המסב לי הרבה הנאה, עניין ושעשוע.
את ספר השירים שלך קראתי בדריכות ובעניין בלתי פוסקים. נראה לי שהטובים בשירים הם אלה שנכתבו בראשית 1973 ורוכזו בשער השני. יש בהם משהו דחוס ורב עוצמה, עמוק ובלתי מפוענח עד הסוף, שדיבר מאוד אל ליבי. כותרת הספר נהדרת (התנ"ך הוא באמת מקור בלתי נדלה לכותרות חזקות), וצילום העטיפה מהפנט.
שלך
אבנר הולצמן
*
מתוך מכתבו של חוקר הספרות העברית פרופ' אבנר הולצמן מאוניברסיטת תל-אביב.
חגיגות ל"ג בעומר נמשכות, צפוי קיץ מְשׂוּרָף
שלום לכולם,
פחות מחודש עבר מאז השריפה במעיין עין גדי, ואתמול מצאנו עצמנו לוטשים עיניים דומעות במחזה נורא הוד – ללא יכולת לעצור את הכיליון המתרחש כאן, ליד הבית... שריפה בשמורת עין גדי, בנחל דויד. קשה לתאר את ההרגשה הנוראה. את עיי החורבות שנותרו מהפנינה הירוקה שוקקת החיים...
תמצאו כאן קישור לאתר המועצה, לדף בו יש מעט מידע ומספר תמונות ירוקות של לפני – והרבה תמונות עשנות של תוך כדי, ואחרי.
כמה חבל!
ולדעת שזה לא "מן השמיים", לא אסון טבע, ולחשוב שהכול בגלל סתם רשלנות של אדם חסר זהירות...
תוכלו להיכנס לדף השער של המועצה, ובו, תחת "שוטף בתמר", יש הפנייה לדף האמור. דף השער: www.ma-tamar.org.il
מקווה לימים ירוקים מחדש,
שרה'לה ב.
סופר נידח מעיר: לפני חמישים שנה, כשהיה מר א. בן עזר חבר קיבוץ עין גדי, התרחשה שריפה גדולה בסדֵייר, הוא נחל דויד, וכתוצאה ממנה התגלה מבין האודים העשנים ותילי האפר, במרומי הקיר הדרומי של הנחל, מעיין חדש – ונקרא שמו "מעיין זילברשטיין" על שם החבר שגילה אותו, שלמה, שכנראה היה מקורב לשריפה. לדברי בן עזר, את סמל הצבי על השלטים הראשונים להגנת הטבע, שהוצבו בנחל דויד, צייר אורי שולביץ בהנחייתו של [לימים] פרופ' יצחק גוטרמן, ושניהם אז חברי המשק.
סקופ: "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" נשלח לפני יותר מחודש לכל המוספים וכתבי-העת הספרותיים – ועד היום לא נדפסה עליו אפילו מילה אחת כי אין מספיק מקום.
החרם עליכם ב"בית אריאלה" שווה סיפור
מאת סופר נידח: בעקבות הגילוי, בגיליון מס' 41, לפיו הנהלת בית אריאלה מרכז תרבות בתל-אביב מתעלמת בשיטתיות בכל פעילויותיה הספרותיות ממר א. בן עזר, מעשרות יצירותיו למבוגרים ולנוער, כמו גם מכרכי "כל השירים" ו"כל הפרוזה" של דודתו אסתר ראב, שיצאו לאור בעריכתו – התברר כי הוא אינו יחיד במצבו וכי יש עוד סופרים ומשוררים, סופרות ומשוררות – המוחרמים כמוהו אצל הנהלת בית אריאלה מרכז תרבות בתל-אביב.
שערי "חדשות בן עזר" פתוחים למוחרמים לספֵּר את סיפורם, ואילו הסופרים המופיעים בבית אריאלה ראוי שידעו כי הם תומכים בהנהלה שמחרימה את עמיתיהם לאורך שנים רבות.
סקאנדל חדש: גם גבריאלה ספאניק היפה מתלוננת
על הטרדה מינית מצד מאוריסיו איסלס!
סופר נידח כותב: בישראל ביקרה לאחרונה השחקנית הצעירה והמוכשרת בת ה-18 ג'נסיס רודריגז יחד עם אביה הזמר הוונצואלי, הגר במיאמי – חוסה לואיז רודריגז, הידוע בשם אל פומה. ראיון נרחב איתה ועם אביה מתפרסם בגיליון האחרון של "ויווה פלוס", ותמונתה על שערו. לזכותה ייאמר שלא ניסתה להסיר בניתוח את הגבנון הקטן, ה"יהודי" למראה – במעלה אפה, והוא רק מוסיף לה ליוויית-חן ואמינות.
ג'נסיס משחקת בטלנובלה "האסירה" ("לה פריסוניירה") את תפקיד ליברטאד, בתה של גוואדאלופה, היא גבריאלה ספאניק. שתיהן מאוהבות בגבר היפה מאוריסיו איסלס (הוא דניאל בסדרה), המסרב לבת הצעירה ומאוהב בגוואדאלופה. והנה, במהלך העבודה על הטלנובלה האשימה ג'נסיס הקטנה את מאוריסיו איסלס באונס, והבחור היפה, הכובש את הלב במשחקו, שילם ביוקר על כך – הוא נשפט על אונס קטינה, נפרד מאשתו ואיבד את תפקידו בסדרה.
ואם לא די בכך מתברר מן הגיליון האחרון של "ויוה פלוס" שגם גבריאלה ספאניק יצאה לאחרונה בהאשמות דומות כלפיו! – ולו ראיתם איך הם מאוהבים ומתגפפים ומתנשקים בטלנובלה המתקתקה והאינסופית, שמרגשת עד דמעות את מעסיקי הסופר מר א. בן עזר! – כאשר נסע לפולין הקלטתי למענו את פרקי הסדרה ששודרו בהיעדרו, והוא כמעט פיטר אותי בגלל תקלה טכנית בווידאו, ומכאן אתם יכולים לעמוד על אמת-המידה האמנותית והרמה השכלית של מי שגם מעביר ביקורת על תהליך הפלשתיניזאציה של התיאטרון העברי!
בילוי שבת עם שמואל שי
בשבת, ה-11.6, בשעה 11:00 לפני-הצהריים יתקיים "בילוי שבת", בוקר של מפגשים בהנחיית שמואל שי בתיאטרון בית ליסין בדיזנגוף.
בתוכנית: חנן עזרן על מחקר שעשה בקשר להפלת מטוס אל על בבולגריה לפני שנים. * מאיר עוזיאל. * לאה נאור מ"הקרניבל בנח"ל" ועד ל"בואי אימא". * מירית גלעד על סדרת רציחות בימי העלייה הראשונה במנחמיה. * השחקנית לימור גולדשטיין והזמר מוצי אביב.
כרטיסים במחיר 30 ש"ח בתיאטרון בית ליסין בדיזנגוף 101
או במרכז הגימלאים, גורדון 84, תל-אביב
חדש בישראל: גלולות שיכחה!
אפשר להשיג חינם בתקשורת, אצל פוליטיקאים ובאקדמיה, עד לפיצוץ הבא
* * *
החלה ההרשמה לגור במדינת ישראל החדשה
הקיימת רק על נייר עיתון "הארץ" של יואל מרקוס
וזאת בעקבות מאמרו ב"הארץ" מאתמול (3.6.05), הטוען כי ישראל אינה זקוקה עוד לכוח מאסיווי של שריון וחרמ"ש, ליחידות קרביות כה רבות ולכמות נוספת של מטוסי תקיפה – כי מלחמות עם המדינות הסמוכות לגבולנו כבר אינן ריאליות. "טרור אולי יהיה אך לא בו טמונה הסכנה הקיומית לישראל," אומר מייסד מדינת ישראל האלטרנטיבית, הקיימת בינתיים רק על הנייר של עיתון "הארץ" – "הצטמצמו עד לאפס האיומים שבעבר כה פחדנו מהם."
אפשר לפנות ל"חדשות בן עזר" בקשר לטרנספר מישראל האֶרץ לישראל של "האָרץ".
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים
כולם בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא
וכן את "ג'דע", "קיצור תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני"
וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, הכול חינם באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל