| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 70
תל אביב, יום שני, ב' באלול תשס"ה, 5 בספטמבר 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
לנוחיות הקריאה מומלץ לפתוח את קובץ הווֹרד המצורף באייקון (צלמית) למעלה
עוד בגיליון: ציוני ירקות ופירות, לסיכום קיץ 2005
תופסק ההתעללות בגוואדאלופה סאנטוס!!!
ספר המשחקים של ילדותנו
מן הפח אל הפחת בציר פילדלפי
הסיפור בהמשכים: לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים, פרק 1, 2
בלב כואב על האסון האקולוגי-אורבאני בארה"ב הענייה
זה יותר משבוע ימים שאנחנו מושפעים ממראות האסון הנורא שהמיט ההוריקן קתרינה על ניו-אורלינס וסביבותיה. היה קשה להבין איך בנו עיר שלמה מתחת לפני הים, עיר שגורלה תלוי בסכרים שסביבה, המיסיסיפי מכאן ואגם פונצ'ארטריין מכאן; ומשנפרצו – המים בה גאו ולא הלכו. הלא די היה בפיצוץ כמה משאיות-תופת של אל-קאעידה על הסכרים כדי לגרום להצפת העיר גם ללא ההוריקן!
ואצלנו רק אתמול – יום ראשון 4.9, התעוררה התקשורת ממש לנושא, גם כל כותרות עיתוני הערב ומרבית מהדורות החדשות בטלוויזיה. גם שעה שלמה בתוכניתו של יצחק נוי.
ואילו ביום רביעי האחרון, 31.8, שהיה אחד הימים הגרועים ביותר, בהם המים המשיכו לעלות בניו-אורלינס והטרגדיה הרקיעה שחקים – לא נדפסה על כך אפילו מילה אחת בעמוד החדשות של העיתון לאנשים חושבים "הארץ" – אלא הכול היה מלא בשטויות הפוליטיות הרגילות שכבר נקעה הנפש מהן, ושמעניינות בעיקר את הפוליטיקאים והתקשורת בבועתם היחצ"נית, המנותקת מהחיים האמיתיים בישראל ובעולם.
למחרת, 1.9, נתנו ב"הארץ" חצי עמוד קצר להפליא, מועתק כולו מה"ניו-יורק טיימס", ורק ב-2.9 התחילו לתת כיסוי רציני לאסון שהחל להתרחש כבר ב-28.8, כחמישה ימים לפני כן!
ב-12 עמודי המדור הפובליציסטי של יום שישי, ה-2.9, שאף הם עוסקים בהרחבה בסמטוכה הפוליטית המשעממת בישראל – לא נזכר האסון אפילו בביקורת הטלוויזיה! למעט מאמר מדעי-גיאוגראפי מועתק, שוב – מה"ניו-יורק טיימס", מתורגם לא ברור, ללא מפה, ונכתב כנראה רובו לפני ההוריקן.
גיליון החדשות "ידיעות אחרונות" מיום שישי 2.9 הקדיש שני חצאי עמודי חדשות עם מעט טקסט, כרבע או שמינית מחדשות הספורט. ובמוסף השבועי הפובליציסטי – שני שליש עמוד!
עד תמול-שלשום לא ניראה שמישהו בארץ התעניין במיוחד אם יש באזור האסון יהודים או ישראלים, לא פתחו "חדר מצב" במשרד החוץ, לא מיהרו להציע עזרה. "קול ישראל", עד אתמול, מיעט מאוד להזכיר את האסון במהדורות החדשות.
פיגור תקשורתי ישראלי שכזה התרחש גם ביום ראשון לפני-הצהריים ההוא – כאשר החלו מגיעות תמונות ראשונות מאסון הצונאמי בפּּוֶקט, בייחוד מחוף פטונג הפגוע קשה. חזרנו משם שבועות אחדים לפני כן, ובאותו בוקר פיקססתי ל"קול ישראל" ולטלוויזיה הישראלית, שלא התייחסו עדיין כמעט כלל לצונאמי – להודיעם שזהו אסון בקנה-מידה עולמי, וכי יש מאות ישראלים בפוקט ובְקוֹ-פִיפִי. אך לקח לעורכים זמן, ואולי צפייה ברשתות הזרות, עד שהתעשתו והחלו גם הם לשדר, בעיקר כמובן על הישראלים ופעולותיה של ישראל באזורי אסון הצונאמי.
זה יותר משבוע משדר ערוץ "פוקס" האמריקאי (המשעמם בדרך-כלל) סביב השעון מראות קשים מאין כמותם מאסון הטבע המחריד בלואיזיאנה, במיסיסיפי ובאלבאמה (צריך היה להיות מטומטם כדי לא להבין זאת מיד!) – ומזהיר שיעברו חודשים ושנים עד שיתגברו על תוצאותיו.
מדהים היה לראות שכל כך הרבה אנשים עניים, רובם שחורים – חיים בארה"ב בתת-תנאים, (אולי לא שונים בהרבה מההמון השיעי הפרימיטיבי בגשר על הטיגריס, החידקל, בבגדד, שממנו נספו כאלף); ראו זאת היטב שעות לפני בוא ההוריקן, בתור לכניסה לאיצטדיון המקורֶה, ה"סופר דום" של ניו-אורלינס, שם עמדו אלפי תושבים, רובם שחורים, מסכנים וחסרי-כול, עמדו כמו בכניסה לתיבת נוח לפני המבול, להיבדק אם אינם מביאים עימם סמים ונשק. ורבים מאלה שלא באו למקלט, נראו על הגגות העלובים, מחכים לפינוי במסוקים. ולאחר ימים אחדים הפך להם המקלט ב"סופר דום" למלכודת אימים בלי מים, אוכל, חשמל, שירותים, ועשרות אלפי המפונים מצאו עצמם באזור פשיעה מתפשטת של כל דאלים גבר, שוד, אונס, רצח, צמא ורעב. ככה הכניסו אנשים למקלט – בלי מלאי חירום של מים ומזון!
וזוהי אמריקה, המדינה העשירה והחזקה ביותר בעולם!? אלה שירותי ההצלה שלה? זו היערכותה לשעת חירום? ככה נראים רבים מאזרחיה ביום מצוקה? גרים בין קירות בתי עץ דקים, ללא יסודות בטון, רעפים עפים ברוח, מחיצות קרטון וגגות מצופים נייר-זפת, אפילו מזוודות ותרמילים ראויים לא היו להם לשאת את חפציהם המעטים, שלא לדבר על מכוניות להימלט בעוד מועד –
ולחשוב שהאמריקאים האלה עוזרים לנו במיליארדי דולרים לחיות יפה מאוד "על חשבון הברון!" – ועוד להעלות כאן בישראל בחוצפה ובמצח נחושה את הטענה בדבר האחוז הגבוה של העניים, גבוה כביכול יותר ממרבית מדינות העולם, לפחות המערבי – וזאת כאשר עני שלנו הוא בדרך-כלל אדם כמעט עשיר לעומת משפחות העוני, ההזנחה והפיגור החברתי-כלכלי שנחשפו בניו-אורלינס, בתי העץ וגגות נייר הזפת שלהם, והיעדר ביטוח בריאות ממלכתי ומערכת סעד, ממש כמו באחת ממדינות העולם השלישי –
כן, כך חיים, בארה"ב הענייה – אזרחים שהם מעתה לא רק עניים וחסרי-השכלה אלא גם חסרי כל, שכוּלים, מיותמים, חסרי בית ומקומות עבודה – אבל מדינה עשירה כשלנו מייצרת מרצונה, או מעודדת – עניים, חלק מסויים מהם עניים-מרצון, לא בגלל תנאי-חיים והיעדר עבודה אלא בשל ריבוי ילדים על חשבון הציבור, וחלק מהם מבטא עוני-מזוייף, "עוני" ששייך לכלכלה השחורה – (וזאת על חשבון זקנים במצוקה, חולים ומקרי סעד, שהם העניים המסכנים האמיתיים) – אבל לכל אלה המערכת ממלכתית הישראלית תתגייס, ובצדק, לעזור אם חס ושלום יקרה אסון טבע שכזה, וחסר שיָפלו בין עני לאמיד!
התקשורת והעיתונות הישראלית הרגילו אותנו לחיות בבועה אשר לפיה לא קורה כמעט שום דבר חשוב בעולם שמחוץ לאזורנו – אלא אם כן מעורבים בו ישראלים ויהודים. מישהו אמר פעם ש"חיינו בישראל מתנודדים בין טמטום לבין אסון" – על אסונותינו מדווחים אצלנו, ועוד איך! בשעות האלה אנחנו במיטבנו, באמת עם אחד! – אך השאר שייך כנראה למגזר הטמטום, בעיקר התקשורתי! יש לנו כתבים ועיתונאים מאוד עצלים שמרבית עבודתם היא לנהל בטלפון מהבית שיחות רכילות עם פוליטיקאים מקומיים מדרגה בי"ת עד זי"ן או לראיינם בשידור חי.
ציוני ירקות ופירות, לסיכום קיץ 2005
התרשמות אישית לחלוטין ממצבם הממוצע בחנויות ובשוק
בסקאלה עולה מ-5 עד 10
מאת הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא
אבוקדו – 8. / אבטיחים – 8. / אגוז קוקוס שלם (יבוא) – 8. / אגסים – 7. / אספרגוס – 8. / אפונה סינית (תרמילים) – 7. / אשכוליות אדומות (מקירור) – 7. / בטטות – 7. / בצל יבש (חום וסגול) – 8. / בצל ירוק – 7. / גזר – 7. / גמבה – 8. / דלעת – 8. / חסה – 8. / חצילים – 7. / כרוב (ירוק וסגול) – 8. / כרובית – 8. / לימונים – 7. / ליצ'י – 7. / לפת – 8. / מלונים – 6. / מלפפונים – 5. / משמש – 7. / מנגו – 8. / נבטים – 7. / נענע – 8. / נקטרינות – 7. / סאברס (פרי הצבר, ירוק ואדום) – 7. / סלק – 7. / סלרי (לסוגיו) – 8. / ענבים (לסוגיהם) – 6. / עגבניות – 5. / עגבניות שרי – 7. / עירית – 8. / פאפאיה – 8. / פומלית (מקירור) – 7. / פטרוזיליה – 8. / פטריות (שמפיניון) – 8. / פלפלים מתוקים לצבעיהם (ירוק בהיר, ירוק כהה, אדום, צהוב, סגול, שישקה) – 9. / פלפלים חריפים – 8. / פסיפלורה – 8. / צנון – 7. / צנוניות – 7. / קולורבי – 8. / קישואים (לסוגיהם) – 8. / שזיפים (לסוגיהם) – 8. / שמיר – 6. / תאנים (ירוקות-סגולות) – 9. / תירס – 7. / תפוחי-אדמה (חום-בהיר וסגול-בהיר) – 8. / תפוחי-זהב (מקירור) – 7. / תפוחי-עץ סטארקינג חרמון (מקירור) – 8.
אלופי העונה: פלפלים מתוקים לצבעיהם ותאנים.
הכנסות יצוא ההדרים עלו בעונת 2004-5 ב-100% ל-150 מיליון דולר
מאת סופר אורח מר גברא רבא
כך כותרת ידיעה מפי רכז ענף פרי ההדר במועצת הצמחים, מר טל עמית (לפי "דה מארקר", "הארץ", 31.8.05, מאת עמירם כהן). יצוא ההדרים גדל כמותית ב-30% לעומת העונה שעברה, 2003-4. היבול הכולל של ענף ההדרים בעונה האחרונה הגיע ל-645 אלף טון, מתוכם 180 אלף טון לייצוא, 160 אלף לשוק המקומי ו-305 אלף טון לתעשייה. יצוא האשכוליות מהווה מחצית מהיקף הייצוא, אחריהם השמוטי! – ומה יכול להיות מלבב יותר מדברי עמית: "בעקבות הגידול בדרישה לפרי ההדר מישראל, חודשו נטיעות הפרדסים בישראל בעיקר במרכז הארץ [האזור המתאים ביותר לשמוטי איכותי, שאין כמוהו בעולם!] ובצפונה. מלאי השתילים לנטיעות בעונה הנוכחית, אזל. בעקבות הנטיעות יגדל השנה שטח הפרדסים בחמישה אחוז."
מר א. בן עזר פנה בקריאה נרגשת לחבריו הפרדסנים: "אנא, אל תזניחו גם נטיעת פרדסים חדשים מהזן 'שרה' שמוטי-דם, שאותו גילה וטיפח לפני שנים רבות דודי ברוך בן עזר (ראב), שהיה בן זכר ראשון למושבה פתח-תקווה."
תופסק ההתעללות בגוואדאלופה סאנטוס!!!
מאת מר סופר נידח
בשם מאות אלפי הצופים בקרוב לתשעים פרקיה הראשונים של הסידרה "האסירה" (לה פריזוניירה) בכיכובה של גבּריאלה ספאניק (לה הקדיש, כזכור, מר א. בן עזר את הרומאן "חנות הבשר שלי") – אנו פונים ומבקשים להפסיק את מסכת ההתעללויות בגוואדאלופה (גבריאלה) המסכנה, שנפלה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – והיא נמקה עכשיו בכלא במקסיקו וסובלת על לא עוול בכפה מיצר הנקמנות המטורף של בעלה דניאל מונקדה (מאוריציו איזֶלאס)!
מתארגנת עצומה בישראל בקרב צופי "ויווה פלטינה" שתועבר לממשלת מקסיקו: להפסיק מיד את ההתעללות באסירה גוואדאלופה סאנטוס, שהיתה בהריון והוכתה בבית-הסוהר כמעט עד מוות בידי אסירות מנוולות שנשכרו לכך – וכתוצאה איבדה את הוולד שלה!
ומגנים אנו בכל לשון של גינוי את הרוצח הסימפאטי-להכעיס קוברה, עושה דברו של העו"ד הסימפאטי-להכעיס רודולפו, ומשבחים את משחקה הנהדר של נאצ'ה היפהפייה, חיית-בר אצילה – שהקריבה פעמיים את החופש שלה כדי להיאסר מחדש ולהישאר עם חברתה-בנפש גוואדאלופה ולהיות מוסגרת עימה יחד ממקום שבתן הבטוח במיאמי – לגיהינום הכלא במקסיקו.
גוואדאלופה היקרה, ליבנו איתך במר סבלך. לא נעזוב אותך גם בתשעים הפרקים הבאים של הסידרה. מחכים אנו בקוצר רוח לסוף השבוע כדי לראות את שלושה הפרקים ברצף, ומהכירנו את הסדרות הקודמות בכיכובך, גבריאלה – בטוחים אנו כי את תדאגי לכך שסוף הצדק לנצח והרעים יבואו על עונשם! – ודניאל מונקדה בעלך האידיוט הרשע לא ראוי כלל שתאהבי אותו! – אנחנו אוהבים אותך! גבּריאלה, את בעינינו כאילו שחקנית גדולה ומופלאה!
קנו שמן זית עכשיו
מאת סופר אורח מר גברא רבא
עונת הסתיו של יבול הזיתים בארץ צפוייה להיות דלת יבול, סירוגית. הסתכלו על העצים, אין עליהם כמעט זיתים, שהיו אמורים להימסק בעוד כחודש-חודשיים. ספרד, המספקת יותר ממחצית שמן הזית שצורכת ישראל – סובלת ממשבר זית חמור, כנראה בגלל בצורת ויובש. (לא ראינו שמחצית בקבוקי שמן הזית בחנויות ובמרכולים הם ספרדיים, מה שמעורר חשש ששמן הזית הספרדי מסתתר במותגים ישראליים, שלא מצאנו כתוב עליהם "מיוצר בישראל").
אבל אצל הדרוזים (למשל, בדוכן שלהם בגן העיר, בתל-אביב, רוב ימות השבוע) אפשר עדיין להשיג בקבוקים של שמן טוב יחסית, אם כי לא מעולה (תוצרת דליית אל-כרמל וללא תווית של "אקסטרה וירג'ין אוליב אויל") במחיר מצחיק של 20 שקל לבקבוק המכיל 650 מ"ל מלא-מלא. מומלץ לאגור ממנו כמה וכמה בקבוקים לשימוש בסלט ולבישול; ובעוד כחודשיים לקנות בקבוקים יקרים אחדים של "אקסטרה וירג'ין אוליב אויל" כמו "מָקוּרָה, ראשון המסיק", הירוק-כהה, מן המסיק החדש – כדי לטבול בו לחם או פיתה טריים כמו שהוא, ללא תוספות, נטו. לכל היותר קצת זעתר. זהו שמן טרי מעולה שחבל לבזבז אותו אפילו על סלט טוב. כל היתר, גם הפשוטים ביותר, עלולים להתייקר בעוד כחודשיים ליותר מארבעים שקל הבקבוק.
ספר המשחקים של ילדותנו
בעקבות שיחה קצרה עם מר א. בן עזר על משחקי החופש הגדול
בתוכניתו של עמיקם רוטמן "אלה החיים", בהפקת עירית ספיר
יום שישי בבוקר, 26.8.05
משחקי תנועה וחוץ: סימני דרך. מחבואים. כדור מים. מחניים. הקפות. תופסת. כדורגל (מר א. בן עזר היה שכנו לספסל הלימודים בעממי של נחום סטלמך, שלא הפסיק לשחק בכדור בהפסקות, ובשיעורים, בחוץ. אימו אמרה: "נחומקה, נחומקה, מה יֵצא ממך? תראה את אודי, את ג'אד [נאמן], לומדים!" – לימים נעשה נחום "ראש הזהב" קפטן נבחרת ישראל בכדורגל, ומר א. בן עזר סטודנט עני לפילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואימו שלו אמרה: "אודי, אודי, מה יָצא ממך? תראה את נחום, לאן הגיע!").
חמור ארוך. פינג-פונג. מטקות. העפת צלחת (עשוייה חומר בלתי-שביר). ג'ולים. קלאס. פורפירות. חמש אבנים. קפיצות בריווח חמישה מקלות.
אָסוּמָנְיָה אָבּוּדָנְיָה (קבוצה אחת תוקעת איש ראשו באחורי המתכופף לפניו, כאשר הראשון עומד מולם נשען לקיר וראש המתכופף הראשון נתון בין רגליו; מהקבוצה השנייה צועק כל משתתף בתורו: "אסומניה אבודניה!" וקופץ לרכב על הקבוצה הראשונה. אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. עד שמצליחים להכריע ארצה את המתכופפים. ואם לא, מתהפך הגלגל והמנצלים קופצים על המנוצחים. בירושלים נקרא המשחק "סוס ארוך", היו משחקים אותו בחורף כדי להתחמם, והוא היה בעל אופי פראי מאוד, ולדברי יוסי אפשטיין, לאחר שאחד התלמידים נפצע, אסרה הנהלת בית-הספר את המשחק).
טיארות (עפיפונים). קיפקות (טיארות אינסטנט, עשויות ראש נייר מקופל, זנב נייר גזור מדף אחד, וחוט דק למשוך ולרוץ).
ריצה קדימה עם חישוק ברזל שמונחה בשרביט עשוי חוט ברזל וכפיפה בקצהו. קורקינט. עגלת קוגלרים (מיסבים כדוריים) שאפשר לגלוש בה במדרון הכביש שבדרך כלל היה ריק ממכוניות. קטטות ומכות, בוקסים. התעללות בקטנים ובחלשים, בייחוד בתלמידים שהיו מלשינים למורה או מופלים אצלו לטובה. ח"ש (חירבון שדה). קומזיץ, והשתנה על הגחלים.
משחקי חצר: "מכוניות" מקופסאות סרדינים שזוחלים איתן בחול ועושים "כבישים". כיוּר באדמת חמרה רטובה ושלל משחקים של בוץ בשלולית או בגיגית מלאה מים בחצר. חריטה על עץ בעזרת זכוכית מגדלת בשמש, או עם לוקשים של אבקת שריפה מכדורי רובה בריטי. קשירת עגלות זעירות לחיפושיות. ציד פרפרים. תלישת כנפי זבובים. הכנה של תאורת לילה מיניאטורית מגחליליות. טיפוס על עצים, בייחוד עץ התות הגבוה והענף, המשמש כמפציץ בריטי מעל גרמניה. מדורה עם קרטושקעס. העפת אווירונים עשויים נייר מקופל. (אפשר לקבל דוגמא מקופלת ממר א. בן עזר). משחק בלמכור בחנות: דוכן של פירות סרק, גרגירים, גרעינים, חרצנים, מאזניים מאולתרים. עוגיות בוץ. מסמרים. "ריבות". וקונים במטבעות כסף מקרטון –ששופשף עליו ברצפה פקק מתכת משונן של בקבוק שתייה.
משחקי מלחמה: בניית קָטָפּוּלְקוֹת מנצרי במבוק (תוקעים בקרקע, קופסת שימורים ריקה למעלה ומהקצה משתלשל חוט. שמים אבן, מכופפים, משחררים, והיא עפה מרחק של חצרות אחדות).
מקלעים מענף עץ מפוצל וסרט גומי שחור חזק, ליידוי אבנים קטנות, ממש מסוכן. רובי עץ עם גומיות שיורים חיצי מתכת, מסוכן. קשתות וחיצים. כידונים וחרבות עשויים עץ. נבוטים. שוטים. זריקת לאסו ובומראנג (היו הוראות להכנתו בחוברות "הטכנאי הצעיר" שהוציא אינג'. פיינסוד). זריקת פצצות-מים עשויות נייר. (אפשר לקבל דוגמא מקופלת ממר א. בן עזר).
משחקי בית: מֵכָּנוֹ ברזל (מתברר שיש מגזרים רבים שאף לא שמעו על משחק יקר זה בילדותם). מֵכָּנוֹ עץ (היה זול יותר אך לא שווה הרבה). חיילי עופרת.
אימא אל"ף: "הקריאה מקלקלת את העיניים, די. קום מהספה ולך קצת לשחק בחוץ" – אימא בי"ת: "מה יהיה? מה יהיה איתך? נעשית ילד רחוב! שב קצת גם בבית וקרא משהו!"
מונופול-ריכוז. לוטו. דומינו. שח. דמקה. ביטקה (מנצח מי שמפסיד ראשון את כל כליו). דוּק. ספרא. חמש אבנים. השטת ספינות מנייר מקופל בגיגית או באמבטיה. (אפשר לקבל דוגמא מקופלת ממר א. בן עזר). גלגול אגוזים על לוח אלכסוני. זוג או פֶּרֶט (היו אומרים פֶּרֶד). לברוח מאימא סביב השולחן העגול בסלון כדי שלא תרביץ.
משחקים להכרת עובדות החיים: אבא ואימא. רופא וחולה. (אחרת איך היינו יודעים את ההבדל בין בן לבת? ומגלים כי לרותי ג. אין פיפי?) – [בשלב הזה בשידור החי קטע מר עמיקם רוטמן את השיחה עם מר א. בן עזר והודה לו מאוד].
משחקים עם בעלי חיים (לא מה שאתם חושבים): עיזים לבנות, גדיים, כלבים, חתולים, חמור, תרנגולות, אפרוחים, יונים, ברבורים, כולל חיבוקים ונישוקים לחלק מהם.
משחקים במסיבה: גולם במעגל (מי שנשאר לאחר שמוציאים כל פעם כיסא). דואר נשיקות (בן מזמין בת ובת מזמינה בן לחדר הסמוך, ומתנשקים). שמות ערים (משחק זיכרון). "חם-קר" (מציאת חפץ מוסתר). ריקודים, "בן לוקח בת, ובת לוקחת בן..."
משחקים בכיתה: זריקת בומבאלאך (פירות זעירים של עץ סרק. במו עיניו ראה מא א. בן עזר מורֶה מוציא מבין גבה לשמלתה של חסיה ג. בומבאלאך שנזרקו עליה בשיעור לתנ"ך, אבל למרבה הפלא כל אותו דור יודע תנ"ך).
העפת חיצי נייר מגומייה הנמתחת בין אגודל לאצבע. זמזום מעצבן בפה סגור. סָפִיחֶס או צָפִּיחֶס (על העורף, למי שהסתפר). פינג-פונג מכנסיים (משחק עצמי מכיס לכיס בישיבה בכיתה). הדבקת שבר ראי לנעל כדי לבדוק את הנעשה תחת חצאיות.
משחקים של קרייתים (פנינה מ.): מנפים בנפה או כברה מהבית (של קמח) את החול באזור ליד התור לקולנוע, בתקווה למצוא בו מטבעות אחדות שנפלו, "משחק של בנות." הבנים התאמנו בלסחוב חומרי בניין מ"סולל בונה" כדי לבנות את סניף התנועה.
הקוראים מוזמנים להשלים את החסר או השגוי, ולהוסיף ממשחקי ילדויותיהם.
מן הפח אל הפחת בציר פילדלפי
הישארות צה"ל בציר פילדלפי הצר לאחר הנסיגה מרצועת עזה היא סכנה גדולה.
מסירתו של הציר לצבא המצרי, והאמונה התמימה שהם ימנעו טרור והברחות – גם היא סכנה גדולה.
בכל מקרה אנחנו בצרות. מה עוד שכאשר יתברר כי המצרים אינם מתכוונים או אינם יכולים לעמוד בהסכם ולמנוע טרור והברחות, וכי ישראל תיאלץ לפעול בכוח צבאי – יורעו מאוד היחסים עם מצרים עד כדי חשש לערעור הסכם השלום. זאת ועוד, כל כוח בינלאומי או כוח של מדינה אחת אחרת, שיתמקם בציר פילדלפי, לא רק שלא יפתור את בעיות ההברחה והטרור אלא רק יגביל את יכולת התגובה של צה"ל ויסכסך את ישראל עם עוד מדינות בעולם.
אין פתרון לסכסוך עם הפלסטינים. זה לא עניין של גבולות – אלא של טרור חוצה גבולות ושל ערעור על עצם זכות ישיבתו של העם היהודי בכל חלקי של ארץ-ישראל. אילו היינו מתקדמים לקראת שלום אמיתי, היינו יכולים להישאר ברצועת עזה כשם שמיליון ומאתיים אלף ערבים חיים כיום בישראל.
כל מה שהשגנו בנסיגה מרצועת עזה הוא שנהיה פחות תקועים בתוכה, ושהגבול עימה יהיה ברור. אבל הטרור רק יגבר והוא יתרחש גם בעזרת המצרים וגם נגדם-עצמם. בסיפור דומה כבר היינו בשנות הפדאיון, לפני מלחמת סיני של אוקטובר 1956, זו שהתרחשה אחרי י"א באדר תר"ף ולא קודם, כפי שסבור כיום רוב הציבור בארץ, אם הוא בכלל יודע משהו על שני תאריכים האלה.
שני הציבורים מאמינים במשיח מת
לאודי שלום,
אני נהנה לקרוא את רוב "חדשות בן עזר". הרשה לי להעיר לגבי הרשימה: "מר א. בן עזר: 'אני לא האמנתי למראה עיניי!'" [גיליון 68].
אני חושש שהתקיים במתנחלים ובך הפסוק תרנגול בבני אדם. הם רואים אך אינם מפרשים נכונה את מראה עיניהם. בהנחה שיש אלוהים, ולא רק בכדורסל ובכדורגל, ורצונו שלא תהיה התנתקות, הרי בכוח מי שאמר ונוצר העולם – לבטל את הפנוי, גם ללא כל ההצגות של ה"מחזקים". רוב הפעולות של השוהים שאינם תושבי המקום משכבר הימים (אלה הזכאים לפיצוי לא מבוטל, ועיני אינה צרה בהם) – נבעו מהפעלה בידי אחרים. חלקם משיחיים וחלקם שואפים לשמֵר התפרנסות על חשבון הציבור. בכדי להצליח בפעילות מחאה יש צורך להבין מה שעושים ולא לדבוק ב"מנטרות" ולחזור עליהן מבלי להבין מה הסובב ומה המסובב.
אגב, האם אתה יודע מה משותף לחסידי חב"ד המשיחיים ולהבדיל – לנוצרים? שני הציבורים מאמינים במשיח מת.
בתקווה שלא נעלבת.
בברכה,
צבי לפר
שערורייה באוניברסיטת בת-שלמה רבתי
נפסלה עבודת-מחקר שלא תאמה את קו הפוליטיקלי קורקט
עבודת דוקטוראט של המסטראנט א.ב.ע. [השם המלא שמור במערכת] נפסלה בידי ועדת ממליצים בראשותו של פרופ' פלוץ בן-שחר, דיקן האוניברסיטה. נושא המחקר היה "השפעת מראות הטרור הפלסטיני והאיסלאמי הקיצוני על נפש ילדים יהודים בישראל". הדוקטוראנט טען להגנתו כי מחקרו נעשה לפי כל הכללים המתודיים המקובלים כיום באקדמיה הפוסט-מודרנית, זאת אומרת, הוא הניח מראש מסקנה פוליטית מסויימת, והצליח למצוא לה סימוכין במחקרי השטח. דע עקא, שההנחה שלו וכן מסקנותיו היו שגויות לחלוטין מבחינת הפוליטיקלי קורקט, וזאת משום שהוכיח שהמציאות הטלוויזיונית, שמשקפת מאורעות אמיתיים כגון אוטובוסים שרופים ומחבלים מתאבדים, גורמת לילדי ישראל רגשות רתיעה ופחד ולעיתים גם שנאה כלפי ערבים, בעוד אשר ההנחה שממנה היה על הדוקטוראנט לצאת, ואותה להוכיח בסקריו, היא שהחינוך הגזעני הניתן לילדים היהודים בישראל מטעם המימסד הציוני, הממשיך בכיבוש – הוא שגורם להם תופעות של התנכרות, רתיעה וגזענות כלפי הערבים.
עוד בעניין אהוד בן עזר הראשון
(ראה גיליון 66 מיום 22.8.05)
Subject: Erich Raab
Dear Ehud,
We just got back from 7 weeks in Colorado and two days latter got caught in a hurricane. It was not a bad one and everybody is fine. All of us are very worried about Gaza and the West bank.
I did not know an Erich Raab [Ehud Ben-Ezer] or Herbert Fenster [Haran Bar-Dor] in Vienna. Sorry I can't help you with this member of our family.
Shalom,
Victor Raab [Florida]
הצעה מיוחדת
לרגל חיסול המלאי בארה"ב התקבל מִספר מצומצם של עותקים מהספר המצוייר
Hosni the Dreamer
מאת אהוד בן עזר, צייר: אורי שולביץ
בהוצאת פראר, שטראוס אנד ז'ירו, ניו-יורק, 1997
זכה בציון לשבח כאחד מ-10 הספרים המאויירים המצטיינים לשנת 1997
במישאל מבקרי ה"ניו-יורק טיימס בוק רוויו", וגם לביקורת חיובית מאוד בעיתון
ניתן לרכוש עותקים בודדים במחיר 100 ₪ לעותק, כולל דמי משלוח
לפקודת אהוד בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א. כל הקודם זוכה.
דיווח קצר על הערב בהרצליה
לספר השירים "יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
ב"משכן האמנים" על הגבעה ברחוב יודפת בהרצליה התקיים ביום חמישי, ה-1.9, ערב ספרותי שהיה מוקדש לספר שיריו החדש של מר א. בן עזר "יעזרה אלוהים לפנות בוקר" בהוצאת "אסטרולוג". השתתפו המשוררת ש. שפרה, חוקר תולדות הזמר העברי וקורותיה של ארץ-ישראל, אליהו הכהן, והמשורר אשר רייך; הנחתה מנהלת משכן האמנים, המשוררת ורדה גינוסר, ומר א. בן עזר סיים, כקודמיו, בקריאת אחדים משיריו.
התקשורת לא מצאה לנכון להודיע על הערב הספרותי, למרות ש"משכן האמנים" שלח על כך הודעות לעיתונות מבעוד מועד – ויצא כך שהקהל היה מורכב רק ממקבלי ההזמנות האישיות בדואר, ומאותם קוראי "חדשות בן עזר" שהוזמנו במודעה במכתב העיתי; סופרים, משוררים, חוקרי ספרות, ידידים ובני-משפחה. התחרות היחידה לטיב שיריו של מר א. בן עזר היו ארבע סוגי העוגיות שאפתה זוגתו, שניים מתוקים ושניים מלוחים, ואלה אזלו עד מהרה.
הסיפור בהמשכים
לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים
מאת אהוד בן עזר
הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח" יצא לאור בשנת 1987 ואזל. מר א. בן עזר שב וכתב אותו מחדש עם כותרת המשנה "ספר הגעגועים", אך מתברר כי כדי להוציאו לאור עליו להשקיע כעשרים אלף שקל, ובנוסף לכך רשת השיווק הגדולה בארץ אינה לוקחת להפצה ספרים שכבר יצאו פעם, אפילו נכתבו מחדש, אלא אם כן אלה מהדורות חדשות של ספרי סופרים חשובים. לאחר כחודשיים על מדפי הספרים בחנויות, ושנתיים במחסן ההוצאה, מר א. בן עזר היה עומד בפני הברירה לקנות את עותקי הרומאן האחרון ולחלקם בחינם או להניח למו"ל להשמיד אותם לצורך זיכוי מהמלאי כלפי מס הכנסה. לפיכך החליט מר א. בן עזר כי קהל הקוראים העברי אינו ראוי לכך שספרו "לשוט בקליפת אבטיח, ספר הגעגועים" יודפס במהדורת שחור על גבי נייר – אלא רק יפורסם בהמשכים מעל דפי "חדשות בן עזר" ובבוא היום יישלח חינם בקובץ-מחשב או בתשלום סמלי כתקליטור לכל החפץ לקוראו ולשומרו כיחידה אחת. מי שאינו מעוניין לקרוא בהמשכים את הסיפור – יבקש להוציאו מרשימת הנמענים, וייענה.
לִבְנִי, בנימין
פרק ראשון
וכל אחד מהם מתחנן אליך בנפרד –
חכה רגע!
שכן שלי, שהתאכזב מספר שהמלצתי לו לקרוא, לא ספר שאני כתבתי, אמר לי שקריאה בספר דומה לאֵיך אתה אוהב את הזִיוּן – יש שנהנים מהליטופים והמשחקים המוקדמים, ויש שמעוניינים רק בַּזִיוּן עצמו. אצלו, אִם הספר לא מתחיל ישר מהעיקר, הוא לא קורא אותו.
ואתה הקורא, ראה, הוזהרת.
בבוקר השכם דפק גיורא על דלת ביתנו וכאשר אימא פתחה לו הוא שאל אם אני כבר קמתי ומוכן לצאת ליום-השדה אשר נִדברנו אתמול לפנות-ערב, יחד עם צבי, לקיימו היום.
אני עוד הייתי חצי-ישן כי תמיד אהבתי לישון בבוקר ובשום תקופה בחיי אני לא זוכר את עצמי מתעורר בשמחה לפני השעה שמונה בבוקר. זאת אומרת, לא פעם הייתי צריך להתעורר מוקדם יותר, כמו למשל בכל השנים שלמדתי בבית-הספר, אבל נִדמה לי שעל אצבעות יד אחת אוכל לספור את הפעמים שהתעוררתי מוקדם בשמחה.
אולי גם כדאי להוסיף שאני הייתי ילד שנחשב קצת "בטלן", חולם-בהקיץ. רזה מאוד. לא חלש אבל גם לא חזק. תלמיד טוב אבל ללא השפעה על החברים שלי. לכן הייתי אוהב להתבודד, לשחק לבדי משחקים שכולם המצאות. הייתי ילד שאוהב לקרוא ומסוגל לרבוץ שעות על הספה ולבלוע ספר, ולא להרפות ממנו עד שאסיים אותו, ובינתיים לא הייתי שומע כלום ממש שמתרחש בבית. דיברו אליי – לא עניתי כי לא שמעתי. וזה היה מעורר עליי רוגז: "אוּרי שוכב מכוּוץ כמו עכביש, זה לא בריא לגוף!" – "הילד יתנוון לגמרי מרוב קריאה!"
זאת הייתי שומע-לא-שומע מאבא ומאימא.
האם הזכרתי שלא אהבתי את שיעורי ההתעמלות? לא. אבל לא קשה לנחש היכן היה נכתב מדי שליש ה"מספיק" היחיד בתעודה שלי.
אמנם, ואני לא יודע אם עליי להתגאות בכך – פעם אחת זכיתי ב"אות הספורט". ובאמת אינני יודע איך הדבר קרה, שהרי אימונים כמעט כלל לא עשיתי. ייתכן, מפני שהייתי רזה כל-כך והצלחתי להעביר איכשהו את משקלי המועט בריצה, קפיצה ונתירה-לגובה – בדרך שקירבה אותי לתוצאה הנמוכה ביותר שעדיין זיכתה את המגיעים אליה ב"אות הספורט". אני זוכר את מסלול-הריצה ואני בו יחידי, מאמֵץ את כל כוחותיי ואינני מצליח להגביר את הקצב, ממש כמו בחלום, ומשני הצדדים עומדים הכול וכמו מעודדים אותי, החלשלוש, להצליח במִבחן, וכשהגעתי ושמעתי את נקישת שעון-העֶצֶר של המורה-להתעמלות שלמה, וקריאות-ברכה אחדות על כי הצלחתי – היה נידמה לי כאילו קיפלו במיוחד למעני את המטרים האחרונים של המסלול, וככה קיצרו אותו.
אבל יחף על רגבי אדמת-החריש הטרייה, בשדה אשר ליד ביתנו, הייתי מדלג ורץ מתלם לתלם במהירות וחש כאילו צמחו לי כנפיים ברגליי ובעוד רגע אתרומם ואדאה באוויר ונחירותיי גדלות והולכות כאילו אני, כל-כולי, זוג רגליו של ענק הפוסע בשדה.
אני רואה שכבר בהתחלה סטיתי מהנושא של הסיפור והִשארתי את גיורא לעמוד מוקדם בבוקר נאה זה של החופש-הגדול בפתח ביתי, אבל ככה זה כשכותבים סיפור על תקופת הילדות: בהתחלה נידמה לך שכמעט אין על מה לכתוב. ואז אתה נזכר במשהו, ובמישהו, למשל – גיורא, וצבי, ויום-השדה ההוא שאליו יצאתם יחד, ואתה יושב לשולחן ומתחיל לכתוב – ופתאום מתברר לך שדבר אחד קשור בשני, ושני מזכיר לך שלישי, ורביעי, וחמישי – וכל אחד מתחנן אליך בנפרד – חכה רגע, רק תזכיר גם אותי ואחר-כך תמשיך הלאה לספר על גיורא השָׁמֵן ועל יום-השדה ההוא –
שמן?
פרק שני
זנבות ארנבות וריח תרמילי כדורים ריקים
של רובה-ציִד. הבעל הנבגד
לא. גיורא לא היה שמן אלא מוצק. היה לו מבנה גוף מרובע ועורף עבה ועיניים כחולות מימיות-מעט וידיים שריריות וחזקות ושיער חום-בהיר קיפודי וקצר. אבא שלו היה השומר-הראשי של אחוזת פֶלְז, והיינו רואים אותו רוכב על אחד הסוסים המשובחים שבאורוַת האחוזה, חובש כובע אוסטרלי רחב-תיתורה, ורובה-ציד תקוע לצידו בנדן-עור חום ארוך שמחובר לאוכף.
הוא היה צייד מצויָן. לפעמים היתה להקת יונים נוחתת לתומה בטור-עולה על מקצוע של גג הרעפים החום-אדמדם. אחד מאותם גגות שהיו מכסים את ארבעת הבניינים הצהבהבים בני הקומתיים שהיוו את ארבע פינות חצר-האחוזה, הסגורה בחומה ביניהם.
אבא-של-גיורא היה עומד במשעול החול הטובעני, למטה, מחוץ לחצר, ליד הדקלים, מכוון את רובהו הטעון בכדור מיוחד שקליעוֹ אינו אחד אלא מורכב מהרבה כדורוני-עופרת קטנטנים ונוצצים, יוֹרֶה – וכמו במשיכת-קסם נעלָמה היתה הלהקה מתפרדת לשניים, חלקה האחד מתרומם ונס בשקשוק-כנפיים ובמעוף-בהלה, אבל חמש-שש יונים, ולפעמים אפילו עשר, היו מתגלגלות ירויות וחסרות-חיים מעבר לתעלת-המרזב העשויה פח אשר הותקנה לאורך השוליים של הגג, ונופלות ארצה אל החול הרך, בין כתמי העשב, ולעיתים עודן מפרפרות בחבטות-כנפיים על החול הקטיפתי, עד שהן נגאלות מגסיסתן בידי אבא-של-גיורא.
אחר-כך היה מורט ומנקה את בשרן ומתקין אותן לבישול, ותוך כדי עבודתו מתגלים בבשרן הרך גוּלוֹת-העופרת הקטנטנות, המבריקות, שהרגו אותן. ואנחנו עומדים לצידו ואוספים את הגולות הללו ושמחים עליהן כמוצאי שלל רב. ולעיתים היינו מגלים אותן בשעת האכילה של הצלי עצמו, חבויות בנתח הבשר הדק, ומי שלא נזהר עלול לגרוס אותן עד כדי שבירת השן.
לא רק את הגוּלוֹת היינו אוספים אלא גם את תרמילי הכדורים. אלה היו תרמילים יפהפיים בצבעי צהוב ואדום-עמוק וכתום, עשויים פיקת-נחושת וגליל-קרטון מבריק אשר על פניו מודפסים, לפי סוג הכדור – ציפורים, ראש-צבי או ארנבת. ולפי הציור היה סוג הבֶּרֶד – רֶסֶס גולות זעירות לבעלי-כנף, או שניים-שלושה כדורי עופרת גדולים יותר לצֵיד ארנבות, ואם אינני טועה, גולה גדולה אחת בלבד – היתה לצורך צֵיד חיות-בר גדולות כמו צבאים וחזירים.
ברשותנו היו, כמובן, רק התרמילים הריקים, אשר תוכם חלול ומשחיר בריח אבק-השריפה שמילא אותם בטרם ירייה. ככל שהיו טריים יותר, כן חזק היה עדיין ריח החריכה המיוחד, החריף, המלוח-מעט, שעמד בהם ושהיה מגרה את הנחיריים במין נעימות עוקצנית, צורבת, הבאה לאחר התפוצצות אבק-השריפה.
לי היה אוסף נכבד של תרמילים – כי אני הייתי ילד, יותר נכון כבר נער – אספן מטבעי, ולא הייתי זורק דבר אלא מוצא שימוש חדש לכל חפץ מעניין שבא לרשותי, ורובם לא היה צעצועים מוכנים וקנויים אלא ארגזי-עץ, קופסאות-פח, צינורות, מקלות, אבנים, בקיצור – גרוטאות מכל הבא ליד.
לפעמים היה אבא-של-גיורא חוזר ובידו ארנבת ירויָה. שעה ארוכה היה שוכב ואורב להן בחורשת האיקליפטוסים או בכרם הזיתים, ובבואו היה תולה אותה במהופך על אחת מרגליה האחוריות, וראשה כלפי מטה. ובסכין-גילוח מחיל לפשוט בזהירות את עורה מעליה מקצה הרגל הנמצא עתה למעלה ועד לגולגולתה. העור היה מתפרד מהגוף באִוושה לחה של תנועת משיכה, הפרדה והפשלה, כאילו עוזרים לארנבת להשתחרר מבגד הדוק במיוחד.
לאחר שהסתיימה פשיטת העור היתה הארנבת תלויה באוויר ומתנודדת בעירומה כמו בשר באִטליז, אך אבריה עדינים כתינוק. אבא-של-גיורא היה מתווה בסכין חדה חתך לאורך ביטנה המהופכת, עד למִפתח-החזה, בולל בחלל-ביטנה ושופך החוצה את בני-מעיה, וכאשר נותר הבשר בלבד, היה מתחיל לבתרה מלמטה למעלה, מן הצוואר ועד לקרסול הדק, האחרון, של הרגל הקשורה למעלה. ובקערת-אמאיל לבנה היו מונחים זה לצד זה נתחי הבשר הראויים לבישול ולמאכל, וטיפות-הדם נמרחות כמו במשיכת מכחול על הדופן הצחורה של הקערה.
את הפרווה היה מעביר לגיורא, שכבר ידע היטב לנקותה משיירי השומן והבשר, למתוח אותה בעזרת מסמרים זעירים על גבי קרש רחב, חלקה הפנימי כלפי מעלה, לזרות עליה שִכבת מלח-בישול ולהניח אותה חשופה לשמש ימים אחדים עד אשר תתייבש היטב. העור, לאחר השטיפה והייבוש, היה מתגלה כקלף בהיר וטרי, ומהצד השני – פרווה חומה-צהבהבה ונעימה למגע.
מכל חלקי הארנבת אהבנו ביותר את זנבה. זנב זה, שכולו עוקץ דק-דק המצמיח סביבו פרווה שעירה ורכה – אותו היה אביו של גיורא קוצץ וזורק ארצה, ואנחנו היינו ממהרים לזכות בו. ימים אחדים לאחר שהִנחת לו להתייבש היה הזנב נעשה לצעצוע פלומתי רך ומלטף שנעים להעבירו על הלחי, למשמש בו ולהחליקו. בימינו אפשר לקנות מחזיקי-מפתחות שזנב שעיר שכזה מחובר להם והוא עשוי מפרווה סינתטית.
מכל צעצועיי סלדה אימא ביותר מזנבות הארנבות, והיתה אומרת שהם לא רק מגעילים אותה אלא גם מסוכנים לבריאות משום שהם נושאים מחלות ומסריחים. היתה לי תמיד מלחמה איתה על זנבות הארנבות, שהיו נעלמים באורח פלא מארגז הצעצועים שלי או מכל מקום אחר שהייתי שוקד להחביאם בו במגירותיי ובארון.
החברים העשירים במועדון הציידים בתל-אביב היו באים לאחוזת פֶלְז לצוד ארנבות. ברשותם היו רובי-ציד חדשים ומשוכללים, ואולם בקיאותם בלחיצה על ההדק ובקליעה למטרה לא היתה רבה ביותר. אבא-של-גיורא היה צד עבורם ארנבות, לפי הזמנה מראש מצד האדון פלז עבור ידידיו – ואלה היו חוזרים לתל-אביב כאשר מחגורותיהם משתלשלים במהופך פגרי ארנבות ירויות, לבושים מכנסי-רכיבה תפוחי-ירכיים, בְּרִיצֶ'ס, מגפי-העור שלהם מכוסים קרומי-בוץ מן השוטטות בדרכי האחוזה ובשביליה, וקני-רוביהם מפויָחים מן הבֶּרֶד שירו באוויר להנאתם.
אחרי שנים מצאתי אישוש לכך ברשימה שכתב אבא-של-גיורא בספר השומרים ובה סיפר בין השאר:
"טיולי הציד מפתחים את כושר ההליכה של השומר. לפעמים הוא עובר עשרות קילומטרים בזמן שהוא עוקב אחרי הציִד. את החיות שצדים אי אפשר לסחוב איתך כל הדרך, לכן נהוג לתלות אותן על עצים ולסמן את המקום, וכאשר השומר חוזר מהציד הוא אוסף אותן. החיפוש אחרי הציד, וההשארה שלו על עצים או במקומות-מחבוא אחרים, עוזרים לשומר להכיר את הסביבה מצוין. בקוטר של עשרות קילומטרים הוא מזהה כל עץ, שיח, אבן, שׁוּחה, לומד מה הקולות ששומעים בשדה, בחורשה ובפרדס.
"הציִד מפתח את התכונות האלה: סבלנות, התמדה, מארב, החלטה מהירה מתי ללחוץ על ההדק, שזה חשוב לא פחות מהקליעה עצמה, קליעה אינסטינקטיבית, ירייה למטרה מתנועעת, ירייה למטרה שמופיעה פתאום ונעלמת מיד, ובכלל, שומר שהוא צייד טוב מתפרסם וזוכה לכבוד והערכה אצל השכנים.
"כמה פעמים באו אלינו בשבת בבוקר, לאחוזת פלז, ידידים של אדון פלז מקלוב הציידים בתל-אביב. הם יודעים לקלוע מצוין למטרה, אבל בציִד הם טירונים. הארנבת מגיחה, האיש מהסס שניות בודדות, ועד שכיוון וירה, החיה התחמקה. למקרים כאלה אני צד מוקדם לפנות-בוקר ארנבות אחדות, ותולה אותן בכמה מקומות-סתר על המסלול שבו אני יודע שאלך עם הציידים. אחר-כך חוזרים הציידים לתל-אביב עם הארנבות שלי כאילו שהם צדו אותן..."
שבת אחת לפני-הצהריים חש אחד הציידים ברע. הטנדר של אחוזת פלז, הפוֹרְד האפור, החזיר אותו לתל-אביב. בקבינה בעלת הגג המעוגל הוא ישב עם רובה-הציד הדו-קני והארנבת הקרה שניצודה מראש.
הצייד, מעשירי תל-אביב, נכנס לווילה שלו ושמע אנחות וגניחות שהבהילו אותו מאוד. הוא מיהר פנימה ברובה שלוף ומצא את אשתו במיטה כשהיא מחוברת לגבר זר – הצייד-שלא-צד תפס ברגליה האחוריות של הארנבת המתה והִכה בה על חלקי גופם התחתונים של השניים בעודם תקועים זה בזו וגם טינף אותם ואת המצעים בכתמי דמה של הארנבת.
המאהב ביש-המזל התנתק, קפץ, פתח את החלון וברח החוצה. הבעל ירה אחריו ירייה אחת וכמובן שהחטיא, חרף אחוריו הערומים של המאהב, שבהקו למרחוק. רסס העופרת התפזר ונעלם בחולות תל-אביב ללא הותר עקבות. אף ציפור לא נפלה. שום רֶמֶשׂ לא ניזוק.
כדי שלא לערֵב בדבר את משטרת העיר העברית הראשונה, שעדיין היו בה קצינים בריטיים שהיו עלולים להפליל יהודים, נערך עוד באותו ערב בירור חשאי בפני ראש העיר ישראל רוקח בביתו שבשדרות רוטשילד. הצייד טען שכלל לא ירה, ולהוכחה – הרובה, שרק אחד הקנים שלו מפויח מהירייה שֶׁבּה, לדבריו, צד את הארנבת אותו בוקר באחוזה.
"הרי אם הייתי יורה ברובה גם במנוול שהתנפל על אשתי, שני הקנים היו מפויָחים!"
ראש העיר לא כל כך השתכנע. היו עדים ששמעו את הירייה. האישה כמובן הכחישה. ואולם הארנבת הקרה והקנה שלא פויָח הכריעו את הכף, וכל העניין הושתק. לא עבר זמן רב והבעל הנבגד זרק את אִשתו. והיו שאמרו שמחלתו לא היתה אלא הִתחלוּת. מזמן רצה להיפטר מאותה אישה בוגדנית, ותִכנן עם אדון פלז ידידו את ההפתעה. את שם של הבעל הנבגד אני מהסס לגלות מאחר שנכדיו הם כיום מעשירי הארץ. לימים סיפרתי את הדברים האלה לתומי במסיבת צמרת בכפר-שמריהו וחטפתי על כך סטירת לחי מאדם שמעולם לא פגשתי בו קודם.
והמאהב?
מי שקרא את "הלילה שבו תלו את סרג'נט מוֹרטוֹן" ואת "המושבה שלי" – יכול לחשוד בדודי ההולל אלכס, שהיו לו חברים בתל-אביב שתמיד התנדבו לעזור לו.
המשך יבוא
פרק שלישי: נהג-אוטובוס בתור חתן. גַרַזְ'נִיק הוא מקצוע העתיד
ברגע האחרון: פרס נובל לשלום לדניאל ברנבוים
לכתבנו מר סופר נידח נודע ממקורות מהימנים בסקנדינביה כי הפסנתרן, המנצח והמצפונאי דניאל ברנבוים הינו מועמד רציני וכמעט ודאי לזכייה ב"פרס נובל לשלום" הקרוב, והוא אפילו לא יזדקק להפעיל לשם כך משרד או סוכן של יחסי-ציבור, כפי שמספרים שעשה זוכה אחר בפרס נובל לשלום, כי מעשיו של ברנבוים מדברים בעד השלום ובעד עצמו והם גם חביבים מאוד על הגויים ועל כל אוהבי ישראל מצ'וקמקת.
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים – כולם
בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן את "קיצור
תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני", "פולניה בלי יהודים, יומן מסע (מלא)", וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם,
והכול חינם באי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל