| הצהרה |
חדשות בן
עזר
מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח
גיליון מס' 74
תל אביב, יום חמישי, י"ח באלול תשס"ה, 22 בספטמבר 2005
אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן
אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש
העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת
דברינו מגיעים רק לכמה מאות אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו עשרות
לנוחיות הקריאה מומלץ לפתוח את קובץ הווֹרד המצורף באייקון (צלמית) למעלה
עוד בגיליון: אימא מקועקעת כעזר-לימוד חיובי
נדחתה התוכנית להפקת האופרה "חנות הבשר שלי"
פנייה לחוואג'ה קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון המוסלמית
מה יהיה? מדור חדש מאת הרב מר גברא רבא, כתבנו לעניינים נבואיים
הסיפור בהמשכים: לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים, פרק 6
מוסף מיוחד: כל מה שרצית לדעת על נפיחות (PEIDOS) ולא העזת לשאול
אני חושב, משמע אני קיים. אני ישראלי, משמע אני פושע מלחמה
"חדשות בן עזר" מברך את ח"כ זהבה גלאון
על קבלת פרס מהאטמה גנדי* לשנת 2005
למען זכויות אדם ונגד אלימות
ומקווה שבעת קבלתו תציין שהיא חולקת אותו עם האלוף (מיל.) דורון אלמוג ועם כל קציני וחיילי צה"ל ומערכת הביטחון, שהגנו כמוה על זכויות האדם, גם היהודי, ופעלו הרבה יותר ממנה נגד האלימות והרצחנות, ואשר בשנים הראשונות לאינתיפאדה השנייה היא לא חסכה מהם ביקורת חריפה, לא-פעם קיצונית וחד-צדדית, שבאורח כמעט שיטתי הצדיקה את הפלסטינים וגינתה את כוחות הביטחון של ישראל, (שהצליחו להתגבר על מרד של חלק מערביי ישראל באוקטובר 2000); ומציע לה לתרום את הפרס לקורבנות הטרור הפלסטיני, כולל משפחת אלמוג, טרור שאלמלא היטיבה לגנות את הנלחמים בו אולי היא לא היתה מקבלת את הפרס.
* גנדי (מהאטמה, לא רחבעם) נרצח ב-30 בינואר 1948 בניו-דלהי בידי פעיל הינדואי בתנועה ההינדואית הקיצונית, שהאשימה אותו בפיוס המוסלמים ובוויתורים על אינטרסים הינדואים. הרקע היה תביעת הליגה-המוסלמית לחלוקת הודו לשתי מדינות (מה שבוצע בסופו של דבר כאשר הוקמה פקיסטן המוסלמית על שליש משטחה של הודו הקולוניאלית). גנדי התנגד לחלוקת הודו אך מפלגתו, מפלגת הקונגרס, לא קיבלה את דעתו ועמדתו בנושא הזה, ומועצתה הסכימה על חלוקה, בתנאי שהודו תקבל עצמאות מיידית; ואילו גנדי היה מוכן להעניק ויתורים מפליגים למוסלמים ובלבד שינטשו את דרישתם לחלוקתה של הודו. גנדי לא חגג את עצמאותה של הודו ה"קטנה" ("בגבולות הקו הירוק") כי הוא רצה בהמשך שלמותה מתוך אמונה שישררו יחסי שלום ואמון בין ההינדואים למוסלמים (ואכן עד היום נמצא בהודו הריכוז השני בגודלו בעולם של מוסלמים, אחרי אינדונזיה); בדיעבד, כאשר ביקש לעזור לפקיסטן (הוא היה ביחסים טובים גם עם המוסלמים), עורר עליו את זעמה של תנועת הימין ההינדואי הקיצוני, ועל כך נרצח. כדאי לח"כ גלאון לדעת שמלכתחילה דגל גנדי בעקרון המדיני של "הודו השלמה", שהיה דומה, בהפוּך על הפוך – לרעיון של "ארץ-ישראל השלמה"!
אימא מקועקעת כעזר-לימוד חיובי
דור הצעירים המקועקע הולך ומתבגר, מתחתן ומוליד ילדים, ועל כתפי האימהות הצעירות, לעיתים גם זרוע ותחת שלהן, שלא לדבר על שדיהן המניקים – נחשפים קעקועים מול תינוקות וילדים. ציורי אימא מקועקעת הם לא רק פרפרים ופרחים אלא לעיתים ממש מפחידים גם מכוערים, כמו דרקונים ומפלצות. לפיכך החליט המשרד לחינוך מקועקעים לצאת במבצע חיובי לפיו תוכלנה הנערות העומדות להתקעקע לבחור ציורים שיהיו לעזר לילדיהן בבוא היום. בין ההצעות: אותיות האל"ף בי"ת העברי והלטיני, לוח הכפל, והמילים "תודה", "בבקשה", "שלום", "סליחה". כך תינוקות בעודם מוצצי שד יוכלו לשפר נימוסיהם בעתיד וגם ישננו אל"ף בי"ת עברי ולועזי ולוח הכפל.
צבריותינו קטינות, חמודות, עוקצניות ולובשות גוּזִיוּת
נכדה בת עשר שואלת את סבתה: "את וסבא מזדיינים?"
סבתא: "כן."
נכדה: "מה, אתם ערומים?"
סבתא : "כן."
נכדה : "איזה מזל שההורים שלי ישנים בבגדים!"
נכדה כבר לובשת גוּזִיָה. אתם לא יודעים מה זו גוזיה? כנראה אין לכם (גם לי אין) נכדה מתבגרת שסימני שדיים הנצו לה באחרונה. גוזיָה היא הכלאה של גופייה וחזייה, שסבתא קונה לַנכדה כשהן מבקרות בקניון (וגם ספורטאיות לובשות גוּזיוֹת), וחיוני ללובשה גם בבית-ספר בגלל בנים שמרטיבים לְנכדה טי-שרט לבן שלה כדי לראות בשקוף פקועי שדיה אם הנצו כבר.
פנייה לחוואג'ה קן ליווינגסטון
ראש עיריית לונדון המוסלמית
חוואג'ה ליווינגסטון חבִּיב-אל-קעאידה, מה זה שכבר שלושה-ארבעה שבועות לא קראנו ממך בעיתונים שום הערה אנטישמית מצחינה, מטומטמת או מחניפה לבוחריך המוסלמים?
מה קרה?
אתה חולה? יש לך פצעים בפה ובלשון מהרעלה יהודית? או אתה טומן מלכודת ערמומית לאלופי צה"ל, שלא יחששו לנחות בעירך המוסלמית ולהישפט על פשעי המלחמה שביצעו?
בבקשה ממך, תן תגובה טובה על בריחתו של אלוף (מיל.) דורון אלמוג ממפגש נוקב עם מערכת הצדק המוסלמית של לונדון, העיר הנלחמת בטרור ובבקשיש וסופגת השקעות ענק של עשירי המידל איסט בחווילות-פאר, בבתי כלבו גדולים ובקרוב אולי גם במערך הרכבת התחתית המשרת יותר מוסלמים, כולל טרוריסטים – מכל רכבת תחתית אחרת במידל איסט.
אולי תודיע, למשל, שכל שוטר וחייל ישראלי שלקח חלק בדיכוי המרד של חלק מערביי ישראל בספטמבר-אוקטובר 2000 (פרוץ האינתיפאדה השנייה) – הוא בחזקת פושע מלחמה, ויועמד לדין מוסלמי ברגע שכף רגלו תדרוך על אדמת אלביון? ועדת המעקב של ערביי ישראל, שיוזמת פנייה אליך בנידון, מאוד תודה לך. ובקרוב מאוד יוכלו לבקר בעירך המוסלמית אולי רק אזרחי ישראל, כולל דרוזים, ערבים ובידואים – שהם מתחת לגיל שמונה-עשרה או אלה שלא שירתו בצבא ובכוחות הביטחון הישראליים מימיהם. כל השאר הם בחזקת פושעי מלחמה.
אנחנו גם יכולים להציע למערכת המשפט המוסלמית המהוללת שלך להיעזר במטבע הלשון – "כּוּל כָּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ" שאותו טבע שר האוצר המנוח שלנו יצחק מודעי, ושתורגם מיד לערבית מדוברת והפך לביטוי מקובל מדורי דורות במידל איסט. כי אתה יודע מה? אם אלביון הצבועה תמשיך להתאנות כך לאנשים שמגינים על חיינו מפני הטרור הפלסטיני והמוסלמי הנפשע – אנחנו נשקול להוריד אתכם ממפת התיירות שלנו (מה עוד שבמסעדות תל-אביב אפשר כבר לקבל צלעות ברוטב ברבקיו טובות משלכם בלונדון!!!)
עיר שמעמידה לדין את אלופי הצבא שלי, שאפילו בקהיר אין להם בעייה לבקר – אינה ראוייה שכף רגלי תדרוך בה! – ואגב, גם אני בחזקת פושע מלחמה כי שירתי במילואים עד גיל 55 (אמנם לא בחשק רב) והשתתפתי באחת ממלחמות ישראל (אף כי בטעות קיבלתי אותות על עוד שתיים, מה שוודאי יחמיר את מצבי המשפטי בעירך המידרדרת לזנות מוסרית).
בינתיים נודע ששר החוץ הבריטי ג'ק סטרו התנצל וגם הצליח לבטל את התלונה נגד אלוף (מיל.) דורון אלמוג אך לא את החוק אשר לפיו היא הוגשה, כך שהאיום קיים ועומד, ואולי יופעל נגד כל שוטר ישראלי שהגן על חיינו באוקטובר 2000 והחליט לבקר בלונדון המוסלמית.
מה יהיה?
מאת הרב מר גברא רבא, כתבנו לעניינים נבואיים
ב"ה בעקבות ההתנתקות ופתיחת ציר פילדלפי בפני כוחות השלום הפלסטינים עתיד לרדת שיעור האינפלציה בישראל וזאת כי יוזלו הסיגריות, רובי-סער, התחמושת והסמים, ויגבר הייבוא הזול של זונות ממזרח-אירופה. הלמל"א (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחלה) מאשרת את התחזית. גם ואזיר אל ואזיראת אבו-מאזן או אבו-עלא מאשר כי לפחות שלושה חודשים יעברו עד אשר יהיה אפשר לחזור ולסגור את הגבול הפרוץ. וכידוע הזמן, במזרח התיכון, הוא מושג מאוד גמיש. אפשר לתרגמו גם למשך עישון אלף סיגריות מצריות מוברחות.
ב"ה חברות גדולות במשק העומדות בפני פשיטת-רגל תעבורנה לידי הבנקים הנושים, שהקצו להן מלכתחילה אשראי חסר-אחריות, וכך הבנקים יגדלו מעבר לכל פרופורציה ולפיכך יופרטו, ואילו חברות-הביטוח, שתקנינה קרנות וקופות-גמל מהבנקים, תיכנסנה אף הן עד מהרה לקשיים כלכליים ותולאמנה, זאת כדי להבטיח את כספי המפקידים שהפקידו בקרנות ובקופות-גמל של הבנקים שנמכרו לחברות-הביטוח, ואז תבוא הממשלה ותפריט ותמכור את חברות-הביטוח שהולאמו לאחר שקנו קופות-גמל וקרנות מהבנקים שהופרטו, ואת הרגל פשטו – וחוזר חלילה, חד גדיא, חד גדיא, על דאטפת – אטפוך, וכל מטייפייך – יטופון! – על שטיבעת (את האחרים) – טיבעוך, וסוף מטבעייך – יטבעו.
ב"ה הממונה על ההגבלים העסקיים רגוע מאוד לאחר שביטל את תשלומי הפנסיה לסופרים, מלחינים ופזמונאים זקנים מטעם קונצרן הענק אקו"ם – ועכשיו תהיה לו מנוחה מהתלונות של בעלי אולמות השמחה ושל חברות השידור הגדולות – על כך שתמלוגי אקו"ם מוצצים את לשדם וממוטטים אותם. מטרת הממונה היא כנראה לבטל לגמרי את האפשרות שהיוצרים יתאגדו במטרה לספסר בשימוש ביצירותיהם על ידי קביעת תעריפים יקרים-לדעתו, וכך יונהג בהנהגתו משק חופשי שבו כל מֶגָה-יוצר יצטרך לדאוג לגבות בעצמו את דמי השימוש ביצירותיו מגופי השידור המסכנים והמידלדלים ומאולמות השמחה הריקים שכמעט לא משתמשים במוסיקה, ועובדה שכל הנכנס בשעריהם לְשמחה – לא יכול לשמוע דבר.
עצמונה הזמנית היא "יתד" ולא "יחד"
שלום אודי,
תיקון קטן אבל חשוב לרשימתך ב"חדשות בן עזר" (גיליון 72) – "צדוק ראב החליט: 'לקום בבוקר ולהתחיל הכול מחדש!'"
היישוב הזמני לחלק מתושבי עצמונה הוא "יָתֵד" ולא "יחד" כפי שכתבת, סמוך לגבול רצועת עזה-מצרים. לפי התוכנית, אחרי החגים יעברו ל"יתד" משפחות נוספות, ובתכנון תעבור גם המכינה הקדם-צבאית המפוארת של עצמונה, (הכול כפוף לשינויים), שהחלה את שנת הלימודים במבנים ארעיים במחנה צבאי ליד מסמייה (שנה א' – 250 תלמידים!)
בתכנון העתידי יוקם גוש יישובים חלוצי-אידיאולוגי בחולות חלוצה, מזרחה, סמוך יותר לגבול מצרים.
עד כאן.
ד.ג.
נדחתה התוכנית להפקת האופרה "חנות הבשר שלי"
התוכנית להפקת אופרה על פי "חנות הבשר שלי" באופרה העברית נדחתה מאחר שעלויות ההפקה התבררו כנמוכות מדי, ואינן מאפשרות את הגדלת הגרעון בתקצוב השנתי של האופרה העברית וכן השגת תרומות מבחוץ לצורך ההפקה הייחודית.
אי לכך, לפי הצעתו של הצייר דוד שריר, נשקלות כעת האפשרויות להפוך את "חנות הבשר שלי" לסרט אנימציה (מצוייר) למבוגרים, שזו דרך להמחיש הכנסת נקניקיות ואברים אחרים לאברים אחוריים מבלי להיראות וולגארי אלא לשמר בנאמנות את האופי הקריקאטורי האמנותי של הרומאן.
עד שיופק הסרט מוזמנים הקוראים והצופים לשתות כוסית וודקה או כוס בירה, לדפדף בספר ולדמיין לעצמם, סצינה אחר סצינה כיצד ניראית העלילה, גם בפרק האנאלי, באנימציה.
כרטיסים בקופת החלומות.
כתב העת לשירה "שְׁבוֹ"
לכל הידידים שלנו, אוהבי הספר, בימים אלה יצא לאור גיליון מספר 14 של כתב העת לשירה "שבו". שירים מתוכו (של מירון ח. איזקסון ושל גילי חיימוביץ) פורסמו ב"מעריב", אך לא בזה עסקינן. "שבו" הוא כתב-עת שמפרסם כ-30 כותבים בכל פעם: שירים, סיפורים קצרים ומסות, ולכל חוברת נבחר אמן אחר מתחום האמנות הפלסטית שילווה אותה.ראו האתר שלנו www.hoshen.com – כרגע רק באנגלית. אנו מעוניינים להרחיב את מעגל המנויים שלנו, וחשבנו לעצמנו שמן הראוי היה שכל משפחה ומשפחה של חברינו יכולה להיות מנוייה על כתב העת ובכך בעצם ליהנות מיצירה ספרותית ואמנותית עכשווית, ובאותה מידה של הנאה לעזור לעשייה התרבותית בארץ. המחיר למנוי הוא 180 ש"ח לארבע חוברות. כלומר רק 45 ש"ח לחוברת שיוצאת לאור פעם בחצי שנה.
כמובן שנשמח שתדאגו לצרף למעגל המנויים ידידים אחרים שלכם שאוהבים ספרות ואמנות ומוכנים לתמוך בה. להזמנות: uagassi1@netvision.net.il. מלבד החוברת הראשונה שאזלה (הפכה כבר פריט של אספנים) ניתן להזמין גם מן החוברות הקודמות. אתם מוזמנים לבקר ולבחור.
ברכות, צוות אבן חושן
ניצוצות מכוכבים אבודים
סיור ספרותי בתל אביב בהדרכת מימי חסקין
משוררות שנות ה-20 בת"א: רחל, אסתר ראב, יוכבד בת מרים, אלישבע
ב-1925 כתבה המשוררת רחל מכתב לאחותה שושנה ובו דירגה את ארבע המשוררות הבולטות בתל אביב. נלך בעקבות הדירוג ובעקבות ארבע נשים סוערות, פורצות גדר, חד פעמיות.
משך הסיור כשלוש שעות וחצי והוא מתקיים בשבת, 8.10.05 בשעה 09:00. נפגשים ב"גן לונדון" שברחוב הירקון מול רחוב בוגרשוב.
הרשמה ותשלום (בסך 70 ₪) במדור הטיולים של תנועת המושבים טל' 03-6091427.
ארץ-ישראל, פלסטין, פלשתינה, פלשתינה-א"י או ישראל
שלום אהוד,
נכנסתי לאתר השירה הבינלאומי http://israel.poetryinternational.org/ – אתר יפה עם שירים יפים מארצות שונות ומלשונות שונות, אבל הכול בתרגום לאנגלית. כשנכנסתי לדף של משוררים מישראל, ציפתה לי הפתעה: בפרטים על המשוררת דליה רביקוביץ ז"ל, נכתב שהיא נולדה בישראל Israel בשנת 1936. שורה אחת מתחתיה, בפרטיו של המשורר הערבי עלי טהא מוחמד, יליד שנת 1931, נכתב שהוא נולד בפלשתינה! Palestine. רביקוביץ, כידוע, נולדה גם היא בפלשתינה-א"י, אבל לצורך הדף של הפרטים היא ילידת ישראל. המשורר הערבי, יליד ציפורי ותושב נצרת, נולד באותה הישות המדינית – המנדט הבריטי על ארץ ישראל ופלשתינה. אבל – כנראה לפי בקשתו, או לפי נטייתם השמאלנית במוצהר של עורכי האתר, הוא נולד בפילסטין. לעניות דעתי זו לא טעות ולא שכחה. זוהי צביעות, חנפנות או טיפשות – או לחילופין, שלושתן ביחד!
קוראיך המכובדים מוזמנים להיכנס לדף ולראות בעצמם. וכן ייטיבו לעשות אם יבררו מי הם עורכי כתב-העת האלקטרוני הזה, הישראלים כמובן, ואולי גם יגיבו על צביעות מטופשת זו. על התרגום של טהא מוחמד עלי חתום המתרגם רמי סערי.
בברכה,
אלישע פורת
"מה חדש, סוזן?"
רביעיית מל רוזנברג עם הזמרת סוזן לואיס חדש מופיעים באווירה נעימה נטולת סיגריות בשירי ג'אז. המקום: ארטספייס, מנחם בגין 19, תל-אביב. הזמן: יום חמישי, 29 בספטמבר, בשעה 21:30. מחיר כניסה 40 ש"ח. להזמנות יש להתקשר לברוך 052-3389053.
בעקבות מנחם פוזננסקי
לאהוד בן עזר שלום רב,
אשר למשפחת פוזננסקי ["תגובות נוספות בעקבות המסע לפולין", גיליון 72, מכתבה האנגלי של גברת קארין פוזנר-מולן מביאליסטוק, מיום 12.9.05] – מנחם פוזננסקי היה סופר עברי מחוג נאמני ברנר, שגם הוציא את כתביו יחד עם מ.ז. וולפובסקי. מכתביו יחד עם סיפוריו, פורסמו. משפחתו חיה בקיבוץ בית השיטה. ואולי שם אפשר לברר את שאלתה של מי שנושאת את השם פוזננסקי ומחפשת שורשים.
בברכה,
נורית גוברין
* * *
אני מאוד שמחה לקבל ולקרוא את "חדשות בו עזר". יישר כוח!
עדנה ג.
העורך עשה פרוטקציה לאשתו הראשונה
מר בן עזר הנכבד,
בשם הגילוי הנאות היה עליך לספר לקוראיך שפרופ' ענת פינברג, אשר לספרה הגרמני "הדים" התנדבת לעשות בגיליון האחרון [גיליון 73 מיום 16.9.05] פרומוישן בולט תוך העדפה ניכרת על פני כל היתר – היתה אשתך הראשונה.
וחוץ מזה אני חושבת שאתה משוגע.
בכבוד רב,
אֲגָנָה וַגְנֵר
מרת אגנה היקרה,
את מספרת לי?!
וחוץ מזה, בעלך הראשון, ד"ר זוּזְיָה וגנר ז"ל, כתב בספר זיכרונותיו המקסים "אגן ההיקוות המר" שאת הכית אותו מכות רצח.
בכבוד רב,
אהוד בן עזר
סופר נידח מעיר: אתם בטח חושבים שכל מי שהיתה אי פעם אשתו של מר א. בן עזר או היו לה יחסים אינטימיים איתו או שהוא מכיר אותה – זוכה ליחס מועדף דומה במכתב העיתי? אבל לא! בשום פנים ואופן אין זה אומר שכל מי שזוכָה ליחס מועדף דומה במכתב העיתי – היתה אי פעם אשתו של מר א. בן עזר או היו לה יחסים אינטימיים איתו או שהוא בכלל מכיר אותה.
מנפלאות העבר
3 חודשים לפני מלחמת אוקטובר 73', מתוך יומנו של מר א. בן עזר
1.7.73. א' בתמוז תשל"ג. יום ראשון. הייתי סגור כל היום בבית. גם דואר לא היה. שביתת עובדי המדינה. גם שביתת הרופאים נמשכת קרוב לחודש, ובעיתונים נכתב כי חברא קדישא הודיעה שהתמותה ירדה בחמישים אחוז.
בעקבות "פילדמארשל ברנרד מונטגומרי יוּרד בדרגה ויישפט על פשעי מלחמה"
גיליון 73 מיום 16.9.05
אולי אפשר לעדכן את "המשרד הנאצי לזכויות האדם" שהפיהרר היה בעצם ציוני. כבר ב"מיין קמפף" הוא מציע כי היהודים יקימו מדינה משלהם וככה אירופה תיפטר מהם. מאוחר יותר הוא וממשלתו איפשרו הגירה של יהודים מגרמניה לארץ-ישראל, גם אם לאחר שדרשו כי היהודים ימסרו את כל רכושם לשלטון הנאצי.
אורון יהלום
מורה להיסטוריה (גם)
תגובות בעקבות שלומית פלאום
לאהוד,
תודה בעד הפירסום של ספרי על שלומית פלאום. לא ידוע לי שהשכירה חדרים, לא ידוע לי שגרה ליד טרה סנטה, גם איני בטוחה שגרה בדירה שהיתה שייכת לה. בכל אופן היא גרה ברחביה ברחוב בן-לברט, אבל אולי אתה צודק. נראה אם תהיינה תגובות של קוראיך.
כשעותקי הספר יגיעו לידי אשלח לך עותק.
בברכה ובתודה,
נורית גוברין
*
Kathy Pearce-Lewis
At the River's Edge
Is it illusion
the blue depth of sky
the freedom of birds?
Your face moves away as
the shore from a boatman.
Soon my old age
will swallow you.
The rock in my hand
is melting
קתי פירס-לואיס
על גדת הנהר
האם זו אשלייה
הכחול העמוק של השמיים
החופש של הציפורים מעל?
פנֶיך זורמים הלאה כמו
החוף המתרחק מן הספן.
בקרוב שנותיי הזקנות
תבלענה אותְך.
הסלע בידִי
הולך ונמס.
קתי פירס-לואיס עלתה לישראל בגיל מבוגר והתיישבה ברעננה. היא כותבת ומפרסמת שירים בבמות שונות ובהן Voices – כתב-עת לשירה אנגלית בישראל ובחו"ל, ממנו לקוח השיר (גיליון 31, 2005, עמ' 76).
קתי היא אימה של הזמרת סוזן חדש. בעלה של סוזן הוא השחקן אבי חדש (בן בן-דוד של הסופר מר א. בן עזר, שגם תירגם את השיר לעברית). אבי שירת בתיאטרון צה"ל, בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. בין תפקידיו בתיאטרון: "יומן חוף ברייטון", "טירונות" ו"המשפט" ב"הבימה", "אביב מתעורר" בתיאטרון החאן, "אשתי הנצחית לשעבר" ב"תיאטרון הסימטה", "הזבובים" בתיאטרון "קרוב", במחזות-הזמר: "כנר על הגג", "פיטר פן" ו"אחים בדם", בסרטים: "אסקימו לימון" (פרויקה הבלתי-נשכח!), "שפשוף נעים", "רומן זעיר", "הרימו עוגן", ובטלוויזיה: ""Seven in Heaven ובתפקידי-אורח רבים ב"זהו זה".
הסיפור בהמשכים
לשוט בקליפת אבטיח / ספר הגעגועים
מאת אהוד בן עזר
פרק שישי
כריכים-לדרך ומכונת-גלידה ביתית
"אורי ילך עכשיו לשטוף שיניים," אמרה אימא, "ואני אכין לכם בינתיים את הכריכים. מזל שיש כבר ביצים-קשות מוכנות."
אימא היתה משוכנעת כי לא ייתכן שאדם נורמאלי יצא מביתו בבוקר אפילו למשך שעות אחדות מבלי להצטייד בכריך. ותאמינו לי או לא – עד היום, כשאני יוצא לנסיעה ארוכה, או בשעתו למילואים, אני מצטייד בין היתר בכריך. ולפעמים ביותר מכריך אחד. שיהיה. מה יש?
"אבל גברת בן עמי," אמר גיורא, "הבאתי לחם שלם. וגפרורים. ותפוחי-אדמה. זה יום-שדה. זה לא הולך יחד עם סנדוויצ'ים. אנחנו רוצים גם לקלוֹת תירס, לאכול אבטיחים. יהיה לנו מספיק מה לאכול! בחיי – "
וכל אותה עת לא הרים את ראשו.
אני שוב פיהקתי.
שמתם לב שעדיין לא הוצאתי מפי מילה אחת במשך כל הסיפור?
ואילו אימא: "הדבר לא בא בחשבון. אתם תיקחו גם ענבים שרחצתי בתמיסת-קָלי, וגם יוֹד לפצעים, ומשחת-וֶלוֶטָה נגד שיזוף, ואִיכְטְיוֹל לְפַרוּנקֶלִים – "
כאן לא התאפקתי ואמרתי:
"אימא, ניסית פעם לשבת בשדה, בחול, באמצע היום, כשאת מרוחה במשחת-ולווטה!"
"אז מה?" היא אמרה, "יותר טוב שאתם תישָרפו בשמש?"
אף פעם לא נשארה חייבת תשובה.
הפרונקלים באמת הציקו לנו מאוד. גבעה של פצע בעל ראש מוגלתי, דלוק וכואב. מרחו עליו משחה שחורה מסריחה, איכטיול, שיוּצרה מגושי אספלט שפולט מקִרבו ים-המלח. על מי שהיו לו הרבה פרונקלים, אמרו שהוא חולה בְּפָרוּנקֶלוֹזִיס, שזה עוד יותר מפחיד. והכי כואב ומעליב היה לקבל פרונקל בתחת, שלא לדבר על חלקים בגוף שממש מוצנעים.
נכנסתי לחדרי והתלבשתי. מכנסי-חאקי קצרים ששוליהם מקופלים-היטב, גופייה, חולצת-חאקי וכל השאר. הכנתי את חלקי בציוד: מימייה, החרב של סבא-מצד-אבא, חוברות אחדות של "הטכנאי הצעיר", מחבת, מקל-טיול שהתקנתי במו-ידיי מענף חום-אדמוני של עץ-שזיף, גמיש ומסוקס, ואותו צִחצחתי פעמים אחדות במשחת-נעליים חומה. ומה עוד? אולר. חבל-אישי (מי שהיה ב"צופים" יודע מה זה), מצפן-מאולתר שבניתי לפי ההוראות של חוברת "הטכנאי הצעיר", משרוקית-פח, ומה עוד? מצת ערבי עשוי פח פשוט בדוגמת שתי צינוריות מחוברות במקביל: באחת קבועה הגלגלת הקטנה המחוספסת שמתיזה את הניצוצות, ומן השנייה משתלשל פתיל צהבהב שזור צמר-גפן. הניצוץ מצית את קצה הפתיל, שבוער לאיטו בריח לא-נעים של חריכת-בד, וכדי לכבותו מושכים בפתיל למטה, וביורדו הוא מושך עימו חרוז שסוגר על פתחו ממעל ומחניק את הגחלת העוממת בו.
ומה עוד?
קופסת-גפרורים, ליתר ביטחון. כובע טֶמבֶּל בצבע חאקי בהיר. משרוקית כבר הזכרתי? כן. וכך הופעתי עם כל ציודי במִטבח, לשתות את ספל הקקאו הראשון שלי ביום (את השני הייתי שותה מדי ערב). קקאו חם וסמיך מחלב-עז, העז הלבנה שלנו שהייתי מדבר איתה ומחבק את צווארה ומנשקה על לחייה ומדגדג תחת סנטרה והיא נושאת ראשה כלפי מעלה ונהנית, ובייחוד כשהייתי מניח לה ללקק גרגירי מלח-גס מכף ידי.
אימא היתה מכינה, בעזרת טיפות פֶּפְּסין, גבינות לבנות נפלאות מחלב העז, רכות וגם קשות, אבל מעולם לא נדף מהן ריח חריף של עֵז כפי שמדיפות גבינות-העז הממוסחרות בימינו, שאני חושד כי מוסיפים להן באופן מלאכותי תמציות המחקות את הסירחון הנודף מגופם ומאשכיהם של התיישים בעונת הייחום.
אילו היו ליטופיי משפיעים על נשים כפי שהשפיעו על עיזים היה גורל חיי אחר, לא הייתי חש עצמי מוּכּה-אהבה והייתי דומה אולי יותר לדודי אלכס, חביב-ליבן של האיכרות במושבה ושל בנותיהן הצעירות, אם כי גם הוא חטף פעם מכה נוראה על הראש מאישה.
דודי אלכס התמנה למפקד ההגנה בַּגִזרה הדרומית של המושבה, והקים עמדות לאורך כל גבולו של האזור. על העֶמדה מִספר אחת-עשרה פיקח איכר בשם חיים.
באחד הלילות, כאשר היתה התרעה להתקפה חזקה בקו, קיבל דודי הודעה כי חיים לא הופיע כדי לפקד על העמדה, וכי אין שם כל נשק. דודי בא לביתו של חיים כדי לברר את העניין, וחיים טען בפניו כי אינו חש בטוב. דודי דרש ממנו שימסור את הנשק, אולם חיים ואשתו התנגדו לכך בטענה שהם זקוקים לנשק לשם הגנה עצמית.
דודי שלח כיתה מיוחדת כדי לקחת מהם בכוח את הנשק, שכלל שני רובים ורימוני-יד אחדים. היתה התנגדות מצד הזוג, נחמה נשכה, התפתחה תִגרה, ובסופה נלקח מהם הנשק למרות רצונם.
לאחר שההתקפה בגִזרה נבלמה חזר דודי, בסביבות השעה שתיים וחצי בלילה, ובמחשבותיו מרחפים שדיה המוצקים של אחת הפועלות בפרדס, שהתאהבה בו חרף היותו נשוי, ואולי דווקא בשל כך.
בדרכו עבר דודי ליד ביתם של חיים ונחמה – ולפתע חש במכה חזקה בראשו, חבטה שאותה חזר ותיאר בפנינו פעמים רבות כדומה לתמונה שבה אישה מכה במחבת על ראשו של חייל נאצי בסרט "הדיקטאטור הגדול" של צַ'רלי צַ'פּלין והחייל מתמוטט כאילו הוא רוקד. בעת נפילתו עוד הספיק דודי להוציא את אקדחו ולירות, ואז שמע את הצעקה:
"נחמה, הפסיקי!"
ומיד נחבט באדמה ואיבד את הכרתו למשך ימים אחדים.
נגד נחמה הוגש משפט שנערך בפני חברי המַפְגוּ"שׁ, מפקדת הגוש. הוטל עליה קנס כספי ושנתיים על-תנאי להתנהגות טובה. לא שלחו אותה למאסר כי היתה אם לתינוקת, אולם הוציאו אותה בביזיון מארגון ההגנה.
מאז לא חדלה נחמה לעקוב אחר דודי ולרגל את אהבותיו ויש האומרים שמלכתחילה היתה מאוהבת בו, ובהורדת המחבת על ראשו נקמה בו על כך שבאחד הלילות בהימצאה קרוב אליו בעמדה מִספר אחת-עשרה ואין איש בִּלְתם, ובתופסה באברו (סליחה על העברית המקראית הנשמעת כדברי אשת פּוֹטיפַר ליוסף: "שִׁכְבָה עימי!") – ובאומרה לו את הפסוק האלמותי: "בוא עליי בועלי באין בעלי עימי!" – הסתלק ממנה דודי בתירוץ הידוע שיש לו שלשול.
ועדיין לא סיימתי לספר על העיזים. יום אחד טיילתי עם אשתי ליד הכפר האוסטרי זייפלד שבטירול (יימח-שמו של ערש הנאציזם, שכל-כך נעים ושליו היה לנפוש בו לעומת המזרח התיכון שלנו), והלכנו לאורך מִדרון של מִרעה גדוּר, שהסתובבו בו עיזים וכבשים וליחכו עשב.
ניגשתי לַגדר, ומיד קרבה אליי עז צעירה כאילו רק לי היא חיכתה. הושטתי יד והענקתי לה דִגדוג אוהד מתחת לסנטר. מיד נכבשה בקסמיי והלכה אחריי לאורך הגדר כשאני עוצר מדי פעם להעניק לה ליטוף נוסף לצד זְקָנהּ המתרומם כלפיי.
כאשר הגענו לקצה השטח המגודר והתחלנו להתרחק ממנה – עמדה לה שם העז הלבנה עוד שעה ארוכה כשהיא משרבבת את ראשה מבעד לגדר ופועה לעברי בגעגוע כומר-לב, גועה כמי שנלקח ממנה לנֶצָח התיִש-של-חייה.
אשתי לא התפעלה מנאמנות העֵז. היא אמרה כי ככל שאני מזדקן כך אני נעשה ילדותי יותר, ממש מדאיג. לדבריה הסופרים שהיא קוראת כותבים על אנשים אחרים ואינם שקועים כל הזמן בסיפורי עיזים שהיו להם בעבר הרחוק, וחוץ מזה הסופרים שהיא קוראת הם גם לא כל-כך אנאליים ובהמיים.
"ובכלל, מה זה שאתה אומר כל הזמן: 'ובִקְהל נאדות נפוחים לא יֵחד כבודי?' – אתה סתם הורס לך את החיים גם מבחינה מקצועית!"
ואני חושב –
אולי בילדותי דחפה לי אימא יותר מדי את התרמומטר בעכוזי?
אולי אשתי צודקת וצדקו גם הוריי-בשעתם ואני בחרתי במקצוע הלא-נכון?
איזה מין סופר הוא שֶׁהָעֵז שֶׁחלָב וליטף בילדותו חשובה לו יותר מחייהם של גיבורים דִמיוניים? שלא לדבר על הסבל האנושי, בייחוד הפלשתינאי, שאצלו לא בא כלל לידי ביטוי!
שזה פּוֹלִיטיקַלי מאוד לא קוֹרֶקט.
אימא התעקשה למלא את המימייה בתה קר עם לימון, והשביעה אותי שלא אשתה שום משקה אחר עד שאחזור הביתה. היא ציידה אותי בשקית האוכל הרקומה של בית-הספר ובה שישה כריכים עם פלחי-ביצה, כמות שתספיק גם לגיורא, ולצבי העתיד להצטרף אלינו, שקית עם ענבים רחוצים, בקבוק יוד, הוֶלוֶטה, הכול...
גיורא מצא איזו דרך להאריך את החוט שבו משך בעגלה, וכך ניצב עתה בדלת המטבח, קצה החוט עדיין בידו, והעגלה ממתינה במרפסת בחוץ. עכשיו הוא נשא פניו והביט אל המדף ואמר בקצת קינאה:
""כן," ענתה אימא, "ואם תתנהגו יפה ותיזהרו מנחשים – אכין לכם גלידה לשבת, בתנאי שיהיה לנו מספיק קרח."
זאת היתה מכונה ראשונה לעשיית גלידה שראיתי בימי חיי. אני לא יודע מאיפה הגיעה אלינו, ומדוע נעלמה לאחר זמן לא-רב. חביונת-עץ שגודלה כדלי ובתוכה חביונת שנייה, קטנה ממנה. ואת הרווח בין השתיים ממלאים בקרח כתוּת ומלח, כדי לשמור על קיפאונו. בכלי הפנימי יוצקים חלב, סוכר, וניל ולעיתים שמנת, ומתחילים לסובב אותו סביב צירו בידית המותקנת לכך מלמעלה. ולאט-לאט היתה הקציפה הלבנה שבתוך הכלי קופאת ומקבלת טעם ומירקם של גלידה.
לפעמים היתה נופלת איזו טיפה שחורה, כמו של שמן-מכונות, מן הציר אל הגלידה, והדבר היה מרגיז אותי ביותר. הייתי מפסיק לסובב בידית, ומוציא בכפית את הכתם כולו.
"טוב," אמר גיורא, וראשו שוב נטוע כלפי הרצפה, "אז מי שנזהר מנחשים יקבל גלידה?"
"זה תלוי בכם, אם תשמרו על עצמכם," אמרה אימא.
וכך יצאנו לדרך.
המשך יבוא (לרומאן ששום מו"ל ישראלי אינו מוכן להוציא לאור על חשבונו)
פרק שביעי: אהה, לילי מַרלֵן!
מח"ש אומר את האמת על השוטרים שסיכנו חייהם
בספטמבר-אוקטובר 2000 כדי להגן עליך ועליי!!!
©
כל הזכויות שמורות
סופר נידח יְאַי-מֵייל חינם לכל דורש את הגיליונות הקודמים – כולם
בקובץ אחד, או בודדים, או לפי מיספר, תאריך או נושא, וכן את "קיצור
תולדות פתח-תקווה", "חשבון נפש יהודי חילוני", "פולניה בלי יהודים, יומן מסע" (מלא), "ספר המשחקים של ילדותנו" (מתעדכן) וחוברת "מפגשים" של סומליון, הסופרים והמשוררים לילדים ולנוער בישראל, ספריהם, כתובותיהם, נושאי פגישותיהם וקורות-חייהם, והכול מיידי ועברי ובאי-מייל!
הפועלים בפרדס של מר בן עזר יעטפו, יארזו וישלחו לך חינם את הקבצים
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב,
מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגּורה והמתרגזת: ד"ר שְׁפיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ
המבקש להסירו מרשימת התפוצה יְאַי-מֵייל ל"חדשות בן עזר" וכתובתו תימחק
והמבקש להצטרף חינם, יעשׂ כן גם כן ויכול לצרף גם אי-מיילים של חברים/ות
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את "כל הפרוזה" של אסתר ראב
509 עמ' הכוללים גם שירים שתירגמה לעברית ושירי הילדים שכתבה
תמורת 40 ₪ (כולל דמי משלוח) שיישלחו לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
בהזמנה באי-מייל ניתן לקבל את ספר השירים החדש של אהוד בן עזר
"יעזרה אלוהים לפנות בוקר"
תמורת 30 ₪ (כולל דמי משלוח והקדשת המחבר)
שישולמו לאחר קבלת הכרך בדואר
או בתשלום מראש לאהוד בן עזר, ת.ד. 22135 תל-אביב
לאחרוני המזמינים חינם את "חנות הבשר שלי" – העותקים בדרך אליכם
המלאי טרם אזל ואפשר להזמין עותקי חינם לכתובת הנמען באמצעות פנייה לאי-מייל:
"מכתבים לחבריי במזרחי" מאת מלכיאל גרינוולד – אזל
נספח מיוחד
בעיקר לאוכלי חומוס, חמין ופיג'ואדה
כל מה שרצית לדעת על נפיחות (PEIDOS) ולא העזת לשאול
ש: מה גורם לנפיחה להסריח?
ת: ריחן של הנפיחות נובע מהתערובת של גזי המימן-הגופרתי והמרקפטן (mercaptan) המכילים גופרית. חומרים עתירי חנקן כדוגמת סקטול (skatole) ואינדול (indole) מוסיפים גם הם לארומת הריח של הנפיחה.
ככל שהדיאטה שנבחרה עשירה יותר בגופרית, יותר תחמוצות גופרית (ללא חמצן) ומרקפטנים יופקו ע"י הבקטריות במעיים וארומת הנפיחה תשתפר עוד יותר. מזונות כגון כרובית, ביצים ובשר ידועים לשמצה כגורמי נפיחות ריחניות בזמן שאכילת שעועית גורמת לכמות נפיחות גדולה אם כי יחסית חסרת ריח.
ש: מדוע נפיחות ריחניות הינן בדרך כלל חמות יותר ושקטות יותר ביחס לנפיחות רגילות?
ת: רוב הגז ממנו מורכבת הנפיחה מקורו באוויר שנבלע ומכיל כמויות גדולות של חנקן ודו-תחמוצת הפחמן, החמצן נקלט בגוף עוד לפני הגיעו לפתח היציאה האנאלי. גזים אלו הינם נטולי ריח, אם כי לעיתים בפנים הגוף הם סופחים אליהם חומרים קצת יותר ריחניים. יציאתם דרך פי הטבעת מתרחשת לרוב בבועות יחסית גדולות בטמפרטורת הגוף. בעזרת נפיחות בעלות נפח זה ניתן להשיג איכויות קול טובות אבל בדרך כלל (אם כי לא תמיד) הן חסרות תכונות ריח ואינן חמות במיוחד.
מקור עיקרי אחר לנפיחות הינו פעילות בקטריאלית. פעולות העיכול והתסיסה מפיקות חום בתוספת גזים חריפים כתוצרי לוואי. התוצאות הינו בועות גז קטנות יותר, חמות, בעלות ריכוז גבוה של תוצרי מטבוליזם בקטריאלי מצחינים. אלו מוצאות דרכן החוצה כנפיחות הידועות לשמצה, החמות, השא"קליות (שקטות-אך-קטלניות), בדרך כלל בכמות הקטנה מדי להפקת קול אך מצוינות בצחנתן.
ש: כמה גז מפיק אדם רגיל ביום?
ת: בממוצע מייצר אדם כחצי ליטר גז ביום המופק בממוצע בכ-14 נפיחות יומיות. אמנם קשה לקבוע את נפח הגז הנוצר יכול כל אחד מאיתנו לעקוב אחר ספירת הנפיחות היומיות שלו באמצעים פשוטים יחסית.
ש: כמה זמן לוקח לגז הנפיחה להגיע אל אפו של מישהו אחר?
ת: זמן הולכת הנפיחה תלוי בתנאים האטמוספריים כגון לחות, טמפרטורה, כיוון ומהירות הרוח, המשקל המולקולרי של רכיבי הנפיחה והמרחק בין משגר הנפיחה וקולט הנפיחה. נפיחות מתפזרות כבר ביציאתן מהמקור ועוצמתן מצטמצמת. בדרך כלל, נפיחה שאינה מתגלה בתוך מספר שניות, יכולתנו לזהותה נמוגה והיא תעלם לחלל האוויר לתמיד. תנאים יוצאי דופן קיימים כאשר הנפיחה משוחררת במקומות קטנים וסגורים כדוגמת מעלית, חדר קטן או מכונית. תנאים אלו מקטינים את יכולת הדילול וריח הנפיחה יכול להישאר מעל סף הרגישות לזמן ארוך יותר עד שייספג דרך הקירות.
ש: מדוע קיים פרק זמן של 13 עד 20 שניות בין פעולת הנפיחה ועד להרגשת ריחה?
ת: למעשה הנפיחה ריחנית כבר ברגע יציאתה אולם לוקח לריחה מספר שניות עד הגיעו לנחירי הנופח. אילו נפיחות יכלו לנוע במהירות הקול הינו מריחים אותן כמעט בו ברגע בו הינו שומעים אותן.
ש: האם זה נכון שישנם אנשים שאינן נופחים לעולם?
ת: לא, במידה שהם עדיין בחיים. אנשים אפילו נופחים קמעה לאחר מותם.
ש: האם גברים נהנים לנפוח יותר מנשים?
ת: כן, רוב הגברים גם גאים בזאת יותר מאשר הנשים. קיימת שונוּת גבוהה בין כמות הגז המופקת ע"י יחידים שונים במשך היום, אך השונוּת חסרת מתאם עם מין הנופח. ישנה דעה לפיה גברים נופחים יותר מנשים. אם זהו אכן המצב, הרי שהנשים מפיקות יותר גז בכל נפיחה לעומת הגברים. [או שהן יודעות טוב יותר לעדן את נפיחותיהן ולהסתירן כדי שתהיה להן הצדקה לגעור בגברים הנופחים בריש גלי. א.ב.ע.]
ש: האם נפיחותיהם של הגברים ריחניות יותר מאלו של הנשים?
ת: בהתבסס על ניסיוני בנוגע לנפיחותיהן של נשים כולי תקווה שאין זה המצב.
ש: למה שעועית גורמת לריבוי בנפיחות?
ת: שעועית מכילה סוכרים שאין ביכולתנו לעכל. כאשר סוכרים אלו מגיעים למעיים, הבקטריות חוגגות ומייצרות גז רב. מאכלים נוספים מעוררי נפיחות רבות הינם כרוב, חלב וצימוקים. בעלי כלבים הנוהגים לתת לחיות המחמד שלהם מאכלים כגון תפוחים ולפת כדאי שידעו להם שמכרעת העיכול של כלביהם אינה ערוכה לטפל בהם כיאות, והבקטריות יעבדו שעות נוספות תוך כדי יצירת נפיחות ראויות לשמן.
ש: מה עוד גורם לאנשים לנפוח יותר?
ת: אנשים השואפים כמויות גדולות של אוויר נופחים יותר מאחרים. ריפוי חלקי לבעייתם אפשרי אם יסגלו לעצמם הרגלי אכילה בפה סגור. טיפוסים עצבניים בעלי פעילות מעיים מהירה גם הם נופחים יותר, היות ופחות אוויר נספג בגופם מחוץ למעיים. ישנן מחלות שבהן קיימת הגברה בהיקף הנפיחות. כמו כן טיסות ותנאי תת-לחץ דומים עלולים לגרום לגז שבתוכנו להתפשט ולצאת כנפיחות.
ש: האם נפיחה אינה בעצם גיהוק שמצא את דרכו לכיוון הלא נכון?
ת: לא. גיהוק מקורו בבטן ומרכיביו הכימיים שונים מאלו של הנפיחה. נפיחות מכילות פחות גז אטמוספרי ויותר גז שמקורו בבקטריות.
ש: האם זה מסוכן להתאפק מלנפוח?
ת: ישנן דעות שונות בנידון. במשך מאות שנים נחשבה ההתאפקות מלנפוח כמסוכנת לבריאות. בימי שלטונו של הקיסר קלודיוס אפילו הועבר חוק המתיר לנפוח במהלך סעודות, וזאת מתוך דאגה לבריאות הציבור. רווחה דעה שהמתאפקים מלנפוח עלולים ללקות בהרעלות ובמחלות מסוגים שונים. כיום מרבית הרופאים מאמינים שאין כל סכנה ממשית בהתאפקות, היות שמרכיבי הנפיחה הינם תוצרים טבעיים של המעיים. לטענתם לכל היותר יסבול המתאפק מכאבי בטן, כתוצאה מלחץ הגז. אולם ישנם רופאים המזהירים מהתאפקות-יתר העלולה לגרום להתנפחות פתולוגית של הבטן.
ש: לכמה זמן ניתן להימנע מלנפוח?
ת: נפיחה שבויה תחמוק לה ברגע נינוחות או הרפיה. משמעות הדבר הינה כי מי שנמנע בהתמדה מלנפוח במשך היום יעשה זאת באריכות לאחר שנרדם. ניסיונו של כל אחד מאיתנו מטיולים, הכוללים שינה בחניונים, מנסיעות ארוכות באוטובוסים ומטיסות טרנס-אטלנטית – מחזק את העובדה שאנו נופחים בשנתנו, ואפילו בצורה שופעת. לכן התשובה לשאלה הינה כי אנו יכולים להימנע מלנפוח כל עוד אנו יכולים להישאר ערים.
ש: האם כל האנשים נופחים בשנתם?
ת: לשאלה זו אין תשובה מדעית אולם ככל הנראה לא כולם נופחים בשנתם. הנופחים הינם בעיקר אלו שסירבו לנפוח כאשר היו במצב ערות. אחרים שהתאמנו, והם בעלי יכולות שליטה טובה על הסוגרים (בעיקר עקב שיטות גמילה מחיתולים) ייתכן שלא ינפחו בשנתם. עבור אלו, הגז שהצטבר במהלך הלילה ישוחרר כאשר יקיצו משנתם.
ש: לאן נעלמות הנפיחות כאשר אנו מתאפקים?
ת: כמה פעמים התאפקת מלנפוח, מחכה להזדמנות הראשונה לשחרר את נפיחתך, וגילית שהיא נעלמה כאשר אתה מוכן לכך? האם היא דולפת החוצה מבלי שנחוש בכך? האם היא נקלטת במחזור הדם? הרופאים מסכימים שהנפיחה אינה משוחררת אך גם אינה נקלטת בגוף. הנפיחה חוזרת אל המעיים ויוצאת מאוחר יותר. זה בהחלט מרגיע לדעת שהנפיחות אינן באמת נעלמות, הן רק מעוכבות.
ש: כיצד ניתן לחפות על נפיחה?
ת: קיימים בשוק אביזרים כדוגמת מכנסי נפיחה הקולטים את ריח הנפיחה. במידה ונתפסת ללא מכנסי הנפיחה שלך, תחבולה אפשרית הינה להאשים את הכלב או החתול המצויים בסביבה (אם כאלו אכן קיימים) או להתלונן על כך שהרוח שינתה את כיוונה ומגיעה עתה מאזור התעשייה. באשר לרעש, במידה והינך נמצא בקרב קבוצת אנשים גדולה, התנהג בהתעלמות או הבט במהירות לעבר האדם שלצידך במבט הרומז לכך שהוא המקור. תחבולות אחרות הינן להשתעל או להזיז בפתאומיות את כיסאך כך שיחשבו בטעות שנשמעה נפיחה.
במידה ואתה בחברתו של אדם נוסף בלבד, אתה יכול להתעלם כאילו כלום לא קרה וכך לגרום לו להאמין שהוא טועה לחשוב ששמע נפיחה.
לחילופין ניתן לאמץ את טקטיקת "ההגנה הטובה ביותר הינה ההתקפה" – וברגע הישמע הנפיחה, להכריז עליה כעל אחד מביצועך הטובים ולאתגר את האחרים לעלות עליך בביצועיהם במידה והם יכולים.
ש: האם באמת ניתן להצית נפיחה?
ת: כן. נפיחות ניתנות להצתה מכיוון שהן מורכבות ממתן (בדרך כלל) וממימן, שניהם גזים דליקים. (מימן הינו הגז בו מולאה ספינת האוויר "הינדנבורג" שנשרפה). להדלקת הנפיחה מומלץ להשתמש בלהבה כחולה או צהובה. אנשים שניסו לבצע פעולה זו נפגעו לא רק בעקבות הלהבה שחדרה לאזור חלציהם – אלא גם מהתלקחות בגדים וחומרים נוספים בסביבתם. ממחקרים שנעשו מסתבר, שכרבע מאלו שניסו להצית את נפיחותיהם – נפגעו. במידה ואין לך חבר המוכן להבעיר עבורך את הנפיחה, מומלץ להשתמש בציוד מתאים. ידועים מקרים בהם מצבורי גז שבהם ריכוז החמצן היה גבוה מהממוצע – גרמו להתפוצצויות במהלך ניתוחים בהם בוצע שימוש במיכשור אלקטרוני, ככול הנראה עקב ניצוצות מיקרונים.
"חדשות בן עזר" אינו נוהג לפרסם דברים שכבר רצים באינטרנט, בעיקר בנושאים פוליטיים, ואולם הפעם, בגלל חשיבותן של הפלצות, ומחשש שבדרך אחרת לא יגיע המידע עליהן לרבים מקוראיו, הקצה להן "חדשות בן עזר" נספח מיוחד, אף כי אין יודע מיהו הכותב עליהן ומהי מידת אמינותו; ובעיקר יש להזהיר מפני הצתות ושריפות! – אל תשליכו לאחור גפרור בוער ועל תעמדו כשאחוריכם מופנים כלפי אש או כלפי כל להבה שהיא ובייחוד אם אתם נוסעים ברכבת ישראל בין תל-אביב לחיפה, כי שמה, בין זיכרון לעתלית – התגלו לאחרונה כמה מוקדים של שריפות, שטרם נודע למי היה עניין להציתן.